שאלה

שאלה

לא מצליחה להבין את החיבור בין הומואים לדתיים כלומר איך זה מסתדר? זה לא בניגוד לדת?.... השאלה אמיתית מעומק הבטן. אשמח לתשובות רציניות.
 
שאלה לעניין

ותשובה כהלכה. הומוסקסואליזם איננה בהכרח תופעה רצונית. לפי חלק גדול מהמחקרים רובם המכריע של ההומואים ושל הלסביות לא בחרו בתכונה זאת והשינוי הוא קשה עד כמעט בלתי אפשרי. יש דרכים מסוימות להתמודד עם הבעייה אבל לא כולם מצליחים לעמוד בהם. עכשיו מה קורה, אם ההומו הוא גם דתי? מה עליו לעשות? הוא מאמין בכל מה שכתוב בתורה אבל אנוס. האם נומר לו להפסיק לקיים את אותן מצוות, שהוא חפץ לקיימן?! היכנסי לאתר "כיפה" ופני שם לד"ר צבי מוזס במדור "יועצים". אולי הוא יוכל להשיב לשאלתך בצורה מקצועית יותר. אם כן, כולנו נשמח לקרוא את תשובתו כאן. בכל אופן תודה על חידוד השאלה והלוואי היה נמצא פתרון אמיתי לבעייה. רבים מאיתנו היו שמחים לקבל זאת.
 

Hashachaf

New member
את לא מבינה איך זה מסתדר? קחי מספר.

שאלה מצויינת. אין חיבור, יש ממשק. אני לא מאמין שיש הומו דתי, יש רק דתי שמתלבט באשר לנטייתו המינית או הומו המתלבט לגבי קיום מצוות מעשיות. מעבר לממשק יש גם דיסוננס ושלי הכי גדול.
 
ידיד שלי הומו ודתי לגמרי, אני דתל"ש

הידיד מקיים את כל המצוות ומקווה שבבוא יום הדין, בעולם הבא, המצוות שלו יכריעו את הכף, ולמרות החטא היחיד שלו - חטא ההומוסקסואליות, יקבל שכר מהקדוש ברוך הוא, ויגיע לגן עדן. הוא איש ישר, נדיב, וממש מאמין בדתנו עם כל הלב. אני, לעומת זאת, אבדתי את האמונה. קשה לי להאמין שישנה אלוהות שמעוניינת בכל פרט קטן בחיי, בשעה שהיקום הענק הזה גדול כל כך, ובזמן שכדור הארץ היה קיים עידנים ארוכים לפני הופעת האדם על פניו. מאז הופיע האדם, עבר רק הרף-עין בהשוואה לקיומו של היקום, וכדור הארץ הוא רק גרגיר אבק בהשוואה לגודל היקום. ועל כדור הארץ כיום אני לא רואה שמץ של צדק "אלוהי". אולי אובדן האמונה נגרם בתחילה כשראיתי כשלא אוכל לקיים חיי בית דתי, לדוגמה, לעולם לא יהיה מצב בו אשתי מדליקה נרות, ואני הולך לבית הכנסת, והילדים שרים "שלום עליכם". אין לי אישה ואין לי ילדים, במקום זה, אני חי עם גבר אותו אני אוהב (לא הידיד הנ"ל). מה גם שלגמרי במקרה בן-זוגי איננו יהודי. אז כל היופי של הדת, המסורת והמנהגים כבר לא תואמים את החיים שלי. רצית תשובה רצינית, לא?
 
גיי יקר וחביב!

ראשית - עדיין אני מלא התפעלות מאיכות הבלוגים שלך. שנית - אתה מזכיר לי ידיד אישי, שגם הוא חי עם בן זוג לא יהודי, אבל אינם גרים יחד. הוא גם לא דתל"ש אלא דתי בהווה ולכן לא מתאים לזהותך. שלישית - ממש מרתק לקרוא את וידויך לסיבת היותך דתל"ש. הרשה נא שרשור קצר (הוויכוח לא ייגמר לעולם) ואולי יצטרפו עוד כמה מהגולשים. אתה מתאר כל כל עוצמה ביקום, עד שכדור הארץ הוא "גרגיר אבק" בייחס אליו וכל מה שחסר לך זה רק צדק. עוד אתה מתאר את הסיבה לנפילה, משראית, שלא תוכל להקים בית ומשפחה. תחילה מהסיפא - האם זה סותר את התיאור המשפחתי בבלוג? או אולי אני מחליף אותך עם בלוגר אחר? בוא נעזוב את זה לרגע. היקום כל כך גדול ואין צדק בכדור הארץ... עוד לא הבנתי את הקשר לאמונה. האם אתה ברוגז עם הבורא, בגלל שברא אי צדק בעולם?! אם כך, הודית בקיומו, אולם יש לך אי אלו טענות כלפיו. האם ניסית לשלוח אליו "צרופה"? (למי שטרם למד, זוהי המלה העברית לדוא"ל). אולי תנסה ותשמע תחילה את תגובתו ורק אחר כך תחליט, אם הוא צודק, או אם לאו. אתה יודע? כמוך יש רבים. השנה אנחנו מציינים 60 שנה למדינת ישראל אך שבוע לפני כן אנו מתייחדים עם זכר ששת מיליוני קרבנות השואה. צודק?! בוודאי שלא! אבל בתוך כל האסון הנורא ראינו לא מעט אור והאור הגדול היה הקמתה של מדינת ישראל. הבה נחזור אלפיים שנה לאחור. מחר צום עשרה בטבת בגלל המצור על ירושלים, שבסופו חרב בית המקדש. ע"פ המסורת אסון החורבן היה גדול לא פחות מהשואה, אלא שבגלל המרחק הרב ביניהם אין בידינו כיום הכלים להעריך זאת. עכשיו סלח לי על שאני נאלץ להפסיק באמצע המאמר. אחזור בל"נ יותר מאוחר אך רק תדע לך, שהדו-שיח אתך עשוי להיות מרתק, ואני מקווה, שגם שאר הגולשים ייהנו ממנו.
 
קשקושי, האדם אגוצנטרי מדיי, אסביר לך כאן

מה שאני מנסה לומר בכך שהיקום ענק וכדור הארץ הוא גרגר אבק לעומתו, הוא שאדם שקורא לעצמו "נזר", אדם שמאמין שיש לו ברית ישירה עם ההווייה העליונה ביותר ביקום, הוא אדם מתנשא וגא ונפוח מחשיבות עצמית.אני אומר (לא במטבע לשון מקורי): מה אנחנו, מה חיינו...ולא לעומת האל אני אומר, אלא לעומת היקום הענק הרוחש כוכבים וכוכבי לכת ואנרגיות אדירות שאבותינו לא חלמו עליהם. כדור הארץ שקיים כבר עידנים, ראה אוקינוסים נוצרים ונעלמים, הרים מתנשאים ונשחקים מיני חיים באים והולכים, והוא ממשיך לסוב על צירו. ואז, לא מכבר, בא האדם, אָבק-דְאָבק שדבק בגרגר כדור הארץ , ומתחיל להטיף שהוא נזר הבריאה ומתקוטט עם כולם, בני מינו ואחרים, כדי להוכיח זאת. אני יכול אולי להצדיק את מלחמות האדם על משאבים, משום שמדובר בהישרדות. אבל מלחמות על אמונות דתיות? לשם מה? לשם מי? התשובה היא: המלחמות האלה הן רק מתוך גאווה ותדמית עצמית נפוחה, לאמור "אנחנו הטובים ביותר, וכל השאר טועים, תועים, תמימים, ירודים, זבל!" לא צריך אֵל כדי לייצר אנושות פגומה כזאת, בשביל זה מספיקה סתם אבולוציה טבעית ושגרתית. אילו היה אל בורא את האנושות, הוא היה עושה עבודה טובה יותר... כך גם נולד הרעיון שגבר שנמשך לגבר הוא ירוד, מזיק, סוטה, חוטא. משום שהוא "לא משלנו". ולכן הדת, קשקושי, בועטת בך. עד כאן התאוריה שלי. ובמישור האישי: אני אוהב אנשים אוהבים, נוחי מזג, טובי לב, אוהבי אדם. אני אוהב את המסורת שלנו משום שגדלתי עליה, והייתי רוצה לקיים אותה, אבל לרוב אני מנוּע מכך . ניתנו לי 70 80 90 שנה בעולם הזה? אבלה אותן באהבה, ידידות, עזרה, ולימוד נלהב של הסובב אותי. אשמח לשמוע ממך עוד, קשקוש יקר
 
הפרדה

אתה נשמע מיואש. יש רע בעולם ויש אנשים רעים אבל כמו שמתחת לאדמה הבוצית מסתתרים מים זכים, כך גם מאחורי הרוע מסתתרים דברים טובים, שאיננו מבחינים בהם מלמעלה. הדברים שהעלית אינם חדשים. הם כבר כתובים במשנה. כאשר מלווים את האדם לבית עולמו, מצטטים את המשנה הידועה ממסכת "אבות": "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטיפה סרוחה (אפס). לאן אתה הולך? למקור עפר, רימה ותולעה (אפס גמור). ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (ענק!...). ראה איזה ניגוד! מצד אחד האדם הוא אפס; אפס גמור, אך מצד שני הוא ענק! מה זה אומר? תלוי מאיזה מבט מסתכלים. אם אתה מסתכל רק מזווית הייאוש, אזיי זה באמת גרוע. אך אם אתה מסתכל על רקע אופטימי, כל העולם נראה אחרת. אני מאחל לך, שתגע רק טוב כל ימי חייך
 
הבטחתי וקיימתי.

הנה ההמשך. למה כל זה קרה? למה חרב בית המקדש ולמה נהרגו כל כך הרבה לשווא? אין אנו יודעים את התשובה. אין בידינו הכלים לשפוט ולדון את הקב"ה, שהוא שולט על כל היקום הנרחב והענק, שציינת בהודעתך. עם זאת אנו יודעים ומאמינים, שלכל אדם יש תפקיד בעולם הזה והדת היא חלק ממערכת חוקים, שאנו מצווים להם, אבל מצד שני מתברר, שבעצם אפשר לחיות איתם בכייף. תאר לעצמך לולא הייתה לי שבת. הייתי משועבד כל השבוע לעבודה יומם ולילה והייתי מרגיש גרוע מעבד (גם לעבד מגיעה מנוחה. לא?!). בעצם למה שבת ולא יום שביעי (לפי סדר הימים)? כי ביום זה שובתים ממלאכה והשביתה ביום זה דווקא איננה ניתנת לערעור (אלא אם כן תשנה את סדר הימים). לא מכבר חגגנו את חנוכה בהדלקת נרות, באכילת סופגניות (למי שאיננו חושש מעודף קלוריות), עוד מעט פורים (איזה חג נפלא! כולם מתחפשים! אפילו הצדיקים מחופשים לרשעים...), פסח (החוויה של ליל הסדר, השינוי הדרס טי בשגרת האוכל, האווירה החגיגית), שבועות (מעמד קבלת התורה), ראש השנה (יום הדין, תקיעת השופר), יום הכיפורים (יום כפרה), סוכות (טכס הישיבה בסוכה באווירה משפחתית עם אורחים ממש מרשים), ולעתיד לבוא גם הצומות ייהפכו למועדים ואז גם נזכה להקריב קרבנות בבית המקדש ויהיו עוד הרבה יותר מהמעט, שמניתי כאן. כל אלה אינם הסיבה לאמונתי. הם רק התוצאה. עכשיו השאלה הגדולה ביותר: כיצד מתמודדים עם הסתירה, שבין הומוסקסואליות לבין הדת? הדת אכן אוסרת קיום יחסים הומוסקסואליים בצורת משכב (מין אנאלי). עם זאת מחלוקת לגבי אוננות, אם אסורה מדברי חכמים או בגדר "לא תנאף". בכל מקרה שוב אנו מגיעים לחולשה האנושית ביכולתנו לשפוט את הזולת. לא נכון לשפוט איש. יתכן, שההומוסקסואל איננו מסוגל לשלוט ביצריו, ואז אולי הוא בגדר אנוס. אסף זהבי - חברנו היקר מארגן מפגש חברים בחודש ינואר, שבו יופיע רב ידוע וידבר על העניין. אולי תגיע למפגש ותעלה את שאלותיך בפני הרב? פרטים תוכל למצוא באחת ההודעות הקודמות כאן ואני בטוח, שאסף ישמח לצרף אותך למפגש. טוב. בוא נעצור כאן. אני מניח, שגם אם תהיה אורח שלי "אלף לילה ולילה", לא יספיקו המלים כדי לתאר בפניך את הטוב שביהדות ואת חשיבות האמונה. בעצם לא ניתן לשכנע איש בזאת. זה רק עניין של רגש. לא הבאתי הודעה זאת אלא רק משום הרושם שהתרבל, כאילו סיבת עזיבת הדת היא אי הנוחות ממנה. מה לעשות? לכל דבר טוב יש גם מחיר. מכונית טובה עולה כסף? מחשב טוב עולה כסף? גם היהדות עולה לא מעט אבל שווה. לגבי בן זוגך? אינני מספיק חכם כדי לייעץ לך. לעניות דעתי הקשר הזוגי לא יהיה שונה בהרבה מאשר הקשר הזוגי עם גבר יהודי. מבחינה דתית? זה כבר שיקול שלך. תודה רבה לך על שהואלת ל קרוא את דבריי (וכן גם לשאר הקוראים החשובים), ולא נותר לי אלא לאחל לך המון הצלחה בכל אשר תפנה.
 
שלום קשקוש, קרא לי פורטי (אם אתה רוצה). תודה

על התשובה המפורטת ואיכפתית שלך. גם אני אוהב טקסים ומנהגים ואני מקיים אותם בגלל נוסטלגיה וגעגועים לילדות תמימה ולנערוּת מוצלחת. אבל מכאן ועד אמונה בעל-טבעי המרחק גדול. יכולתי לענות לך אחד לאחד על כל הטיעונים, אבל התשובות האלה נדושות. לא יעזור דבר כל עוד אין אמונה בלב בקיומו של אלוה. אני לא ברוגז איתו משום שאני לא ברוגז עם מי שאינני מאמין בקיומו. הסברתי שגם אילו הייתי רוצה להיות "דתי מעשי", אחד כזה שמקיים מצוות ומנהגים משום שזה יפה ונעים, ולא משום שהוא מאמין שהוא רוצה לרָצות ישות עליונה, גם אז לא הייתה לי האפשרות להגיע אל היופי והנועם הזה משום שהוא תלוי בקיומה של משפחה סטרייטית. קשקוש חביבי, אני חושב שאתה מחליף אותי עם מישהו אחר, שכותב בלוגים יפים. אני כותב רק בפורומים. צירפתי כאן מכתב שכתבתי לרב השכונה שלנו, המכתב פורסם בתוך ספר. וגם כתבתי סיפור בשם "טעם של סיד" שגם הוא יצא לאור בתוך קובץ סיפורים. אולי על זה דיברת כשהזכרת בלוגים. עזיבת הדת שלי היא מתוך סיבה כפולה: אבדן אמונה, ואובדן תיקווה, לא בגלל אי-נוחות.
 
כנים דבריך

שלום לך, פורטי. לבקשתך אני קורא בשמך, על אף שע"פ המקובל בפורומים (ובוודאי בפורום מסוג זה), נהוג להשתמש בכינוי (שם משתמש = "ניק" בלע"ז). בראש וראשונה אני חייב להודות, שאני אוהב אנשים כנים. לא איכפת לי, אם אתה חילוני או דתי, העיקר, שתהיה כן ואמיתי לפחות בדברים, שבין אדם לחברו. לא התכוונתי לשכנע אותך מעל גבי הפורום להאמין במה, שאינך מאמין. כפי שטענת, כל עוד אין אמונה בלב לא יעזור... ככלל הפורום איננו מיועד לוויכוחים איטדיאולוגיים או דתיים אלא לתמיכה הדדית. כיוון שקיים מושג של "הומואים דתיים", הרי באופן אינטואיטיבי צצות ועולות שאלות בנושאי דת, והראשונה שבהן: כיצד זה מסתדר עם האמונה הדתית? אכן לכולנו יש שאלות. לא רק להומואים. למה יש כל כך הרבה רע בעולם? למה יש מחלות קשות? תאונות אכזריות? ועוד... אין לאיש תשובות לכל השאלות הללו. פתח את ספר איוב ותמצא הסברים לכל. הסברים אך לא תשובות. אילו היינו במדרגה על אנושית, אולי היינו מצליחים להבין מעט, ממה שקורה בעולם. לגבי היופי והנועם - אין שלמות. בשום מקום! יתקנו אותי חבריי, אם אני טועה. כשהייתי קטן, הביאו לי תקליט (כזה חומר פלסטי בשם "ויניל", שהיה מסתובב על גבי הפטיפון, או בשמו הקודם - גרמופון, ועל גביו הייתה זרוע עם מחט, שמשמיע את צלילי המוסיקה. לבטח עוד היכרת כלי זה בשנים, שה"קסטות" {קלטות בעברית צחה - זיכרון לפולי ז"ל מ"הגששים"}) החלו לחדור לשוק ולהחליף בהדרגה את התקליטים). בתקליט הושמעו יצירותיו של זמר אידי (מאידיש) בשם בן-ציון ויטלר ז"ל. השיר היחיד, שאני זוכר מאותו תקליט הוא: "אלעס און איינעם איז ניט דו ביי קיינעם" (ובתרגום לעברית: הכל באחד אין לאף אחד). שיר זה נשאר חרות בזכרוני עד היום, כי אמי היקרה הייתה רגילה לנחם אותי בזאת. אכן אף אחד מאיתנו איננו מושלם. גם אני הייתי רוצה משפחה: בית, אשה וילדים, אבל לא זכיתי. אכן זה חיסרון, שאין לי בית ואין לי המשך, אבל לפחות אני חי ומשתדל לנצל את מה שיש לי. לכל אחד מאיתנו יש לא מעט תכונות חיוביות ולא שווה להתייאש בשום מצב. אמנם ע"פ האמונה בסופו של דבר כולנו נגיע לאדמה אולם אי פעם תהיה תחיית המתים וכל אחד מאיתנו יקבל פיצוי מלא על כל הסבל, שעבר בחיים. כך לפחות אני רואה את הדברים בעיני האדם המאמין. לא קל בחיים. אינך צריך לספר לי, כי באמת אינני מרגיש הנאה מיוחדת במצבי הנוכחי. רק למה להתייאש? אינני יודע, אם החיים של משפחה, שבביתה יש ל"ע חולה סרטן או אחר, שכל בני הבית סובלים ממנו, ולפעמים החולה מת בגיל צעיר עוד בטרם הספיק ליהנות מהחיים ו... כל המשפחה שבורה. האם קל?! בוודאי שלו! הבעייה היא, שאיש לא בחר בזה, ועלינו לקבל את מה שיש בלי שאלות (שוב ראה ספר איוב). לסיום אני מאחל, שתכתוב רק דברים טובים ותחיה חיים טובים בדרך, שאתה מאמין בה, רק אל תשכח, שכדי שיהיה לך טוב, עליך להשתדל, שגם לאחרים יהיה טוב. גם מתנצל על הטעות בהחלפתך באחר מבלי לפגוע בכבודך כמובן.
 
תודה קשקוש, אתה איש אצילי וטוב

אני לא מיואש. אני שמח בחיי היום יום, צוחק הרבה, מתבדח עם בן זוגי, נהנה לשהות במחיצת ידידיי, לומד את העולם סביבי, נהנה מתרבות האנוש, מדע, הסטוריה, דת, מוסיקה, ספרות, אומנות, נהנה מהטבע, מאוכל ומסקס. כך....שלאו דווקא הדת חסרה לי. בגילי הנוסטלגיה עולה לפעמים בטעמה המתוק מריר, וגם הוא טעם טוב. כשאני נוסע למקום ילדותי אני הולך לבית הכנסת, לתפילה, לשיעור, להקפות שניות, לומר שלום-עלייכם לרב הזקן שיחיה, לשבת עם בני הישיבה שאיתם למדתי ולדבר על החיים, על העבר המשותף ועל העולם בימינו. מקווה שתמונת חיי ברורה יותר - גם הצללים וגם האורות שבה.
 
פורטי יקירי!

ראשית - אני שמח, שאתה מאושר. כבר ברכתי אותך לכל ימי חייך ואיש אפשר להחזיר את הגלגל (המשטרה כבר בדרך אלי?...
) אחורנית. רק אצלי הדת דווקא כן חסרה. בעצם אתה נשמע מתגעגע לעולם הדתי ולטקסיו על אף שאינך מאמין בהם. יבושם לך. גם אני מתגעגע, אבל כמו הידיד שלך אני מקווה, שאקבל את שלי בהתאם למאזן הכולל. דרך אגב - מי אמר לך, שאני איש טוב? אולי יש כאן כפל לשון. עצם היותנו אנשים זה כבר דבר טוב. אנשים אוהבים לעזור זה לזה. אני מרגיש, שכל אחד מהסובבים אותי הוא אני עצמי. איש מאיתנו לא יודע, מה מצפה לו מחר, ואוי ואבוי למי שסובל מאגוצנטריות. תנוח דתך! יש הרבה אנשים כאן בפורום. מחמת כבודם לא אזכירם בשמם כדי לא לפגוע באיש. רק אגלה לך, שמי שאיננו מרגיש עצמו אדם, בסופו של דבר נפלט מהפורום (ואין הכוונה לאנשים יקרים כמו "מנסון", "תל אביבי" ו"דיקיי", שיצאו כנראה לחופשה לזמן מה (כפי שעשוי ל קרות גם אצלי) ובטח עוד יחזרו אלינו. אתה יודע, מאיזו שבת נהיתי הכי הרבה בשנים האחרונות? משבת, שארגן חברנו (איך קוראים לאדם הנפלא, מנהל פורום "גייז דתיים" ב"נענע"? מתנצל על ששכחתי את שמו) בבית הפתוח. זאת הייתה חוויה מרוממת, שהזכירה לי את האווירה הישיבתית. שניים כבר ניסו לארגן כזאת ולא הצליחו. אני הצעתי לקיים שבתות דומות במתכונת מצומצמת יותר אבל לצערי לא קיבלתי תגובות להצעה.ובכל זאת אני אופטימי ומאמין בטוב
 
קשקוש חביב,

מאושר היא מילה גדולה. אני מרוצה. גם זה טוב. נכחתי פעם בשיעור גמרא בירושלים, וגם נכחתי במסיבה בבתוך סוכה בירושלים, של חבורת הו"ד (הומוסקסואלים דתיים), ואכן נהניתי מהחוויה. אילו הייתי בארץ הייתי מנסה, אולי ביחד איתך, לארגן ארועים כפי שתארת.
 
שתיהנה!

אנחנו נשארנו כאן בארץ ובאמת נעים, שיש עם מי לדבר גם מעבר לים. מקווים לשובך במהרה ולהצטרפות לפעילות המקומית. נשמח כמובן לדעת על כך מראש.
 

Hashachaf

New member
תשובה../images/Emo35.gif

הומוסקסואליות אינה חטא, משכב זכור הוא חטא. יש צורך בהגדרות מדויקות. אין סתירה בין דרך החיים האמונית לבין הבחירה בחטא, כולנו חוטאים כל יום כל היום, בין אם במודע ובין אם לא. רכילות, לשון הרע, שקר לבן וחיות אחרות הם חטאים אינטגרלים בשגרת יומנו אך בניגוד להומוסקסואליות הם לא דרך חיים - לא מתקיימת פשרה מודעת באשר לביצועם וחיינו אינם סובבים סביב קיומם. באשר לויתור על דרך החיים האמונית, כפי שאתה מטיב לציין מדובר באובדן פרגמטי - 'כשראיתי שלא אוכל לקיים חיי בית דתי', אין צורך להוסיף טיעונים קוואזי פיסלוסופיים, שהרי הפילוסופיה לעולם לא תשתווה לעולם המעשה. אין לערבב חורים שחורים וחורי טבעת. כמו שהיטיבה לנסח הדיוה עדי אשכנזי - 'הים כל כך גדול ואני כל כך שמנה'. אין תשובה רצינית יש תשובות שיותר קל לחיות איתם.
 
העובדה היא, השחף, שהעולם שלנו כן מורכב...

מחורים שחורים וחורי טבעת, כפי שכתבת בבוטות. חורים שחורים הם הצד האינטלקטואלי שלנו, שבוחן ושואל ונוטע ספיקות בנוגע לעל-טבעי. כבר נכתב רבות על דתות העולם לאורך ההסטוריה שמנעו את קידום המדע. חורי טבעת, אצלינו ההומוסקסואלים מסמלים את הבעיה הרגשית/ביולוגית שלנו. המשיכה לגבר ולא לאישה. הבעיה כמובן היא בגלל יחס החברה וה...דת (כמובן) לתופעה . מצידי אין כל בעיה במשיכה כזאת, אני לא מאמין בחטאים. אני מאמין רק בעבירה על חוקים ופגיעה באנשים היקרים לי ובחברה בכלל, וחור הטבעת אינו כלול בפגיעה כזאת. לכן שני חורים אלו השפיעו על מהלך חיי והגיעוני עד הלום. לא יודע משום מה אתה חושב שאני מחפש תשובות. הן כבר ניתנו. אני משתף את באי הפורום בסיפור חיי - ותו לא. אני איש חברותי ואוהב לתמוך ולעזור, ולהחליף חוויות ודיעות. סיפרתי את האבולוציה (או שמא גם מילה זו מוקצה
) של חיי, מעירעור האמונה, ועד עזיבת הדת. אשמח לשמוע עוד ממך.
 

Hashachaf

New member
מה לגבי טחורים שחורים?

שלום גיי גברי. דת = חוק 'אני לא מאמין בחטאים' = אני לא דתי. השרשור עסק במתח הדתי-רגשי ולכן הגישה אותה אתה מציג פחות רלוונטית. ברכות.
 
למעלה