מי אני ומה שמי../images/Emo35.gif
זהו שברתי את הפתיחה הדומה בכל פעם
). ראשית אנירוצה לומר לך ש קראתי את ההודעה שלך חיוך קטן שמסמל נעימות. יש משהו מאוד נעים בדרך בה את כותבת. אז אני מבין שאת כן מדברת עם אנשים על ה"....."(לא יודע אם לומר קושי, בלבול, אכזבה - את מוזמנת להשלים) שלך עם היציאה של אביך מהארון. אני שומע שוב את האמביולנטיות שלך, מצד אחד אני שומע ביקורת (דיי חזקה) על כך שלא היה לו את "הביצים" לצאת מהארון, ביקורת על כך שהוא לא היה מחובר למיניות שלו, לקשר שלו ולאמון בינו לבין אימך. ומצד שני את שמחה בשבילו שהוא מצא את מקומו ואת החיבור והאומץ להיות הוא. האם חשבת כמה קשה להיות אתה, בלי שום קשר לזהותך המינית? כמה פעמיים אנחנו רוצים לעשות דברים וחוששים מביקורתיות של הסביבה, משפחה, חברים, עבודה ומסגרות נוספות. ומה קורה בסופו של דבר
שום דבר
אנחנו משתתקים ולא עושים כלום, וכמובן שיש אכזבה גדולה מעצמנו ומהסובב אותנו. על אחת כמה וכמה כשאתה נשוי ובעל משפח , ופתאום זה מכה בך כמו ברק ביום בהיר או ביום חורפי
, התהליך הוא קשב ומפחיד. ישנם אנשים שעד היום נמצאים בזוגיות שלהם ומשקרים לעצמם ולמשפחות שלהם. אני חלילה לא מבקר אותם או שופט, רק עצוב בשביל כל מי שנוגע בדבר שכך הם פני הדברים. הלוואי והיה לנו את הכוח לשנות ולהשתנות עם מינימום של פגיעה באחרים. את יכולה להסתכל על אביך כמי ששם בצד את התשוקות שלו, הרצונות שלו, המאווים שלו, בצד לטובת כל בני הבית, לטובתך ולטובת אחותך וגם אימך, אולי הוא לא רצה לדאוג רק לעצמו ולתת ביטוי למיניות שלו, רק בשביל שהוא יהנה. אני חושב שזה מראה עד כמה הוא חשב עליכן, רצה בטובתכם וכו', גם זו יכולה להיות נקודת מבט נוספת. ולכן הפירוש שלך ל"לא היו לו את הביצים" לספר..... הוא לא בהכרח נכון. אולי יש בתוכך עדיין כעס שמסרב להתשחרר, אך ברגע שקצת תפתחי את ליבך ותנסי באמת להבין מה עבר עליו כל אותם שנים, תוכלי למצוא אמפטיה ואהבה כלפיו. לא קל לחיות בתוך "ארון קבורה מזכוכית" ולהביט על העולם מתוכו ולא לגעת בו. יכול להיות שהוא לא סיפר לך כי הוא פחד, כי הוא מרגיש גם מאוד קרוב אליך ופחד לאכזב אותך. אווי אני לא רמחם עליו מה עבר לו בראשו באותם רגעים. אין ספק שאם הוא היה יוצא מהארון מוקדם יותר החיים שלך היו נראים אחרת. אך את לא יודעת איך בדיוק הם היו, כך שבחיים לפעמיים אומרים "די לצרה בשעתה" אין לך מושג איך החיים היו יכולים להיראות. קחי את המ שיש לך עכשיו, אימרי תודה, ושפרי אותם למקום שאת רוצה שיהיו, הפכי את חייך למה שאת רוצה ואל תחכי כמו אביך 50 שנה. זה הרגע
בקשר לעבודה שלך..... את לא חייבת תמיד להביא דוגמא אישית, תמיד את יכולה לומר שבמקרה אתמול דיברת עם מישהי על המקרה הזה, או לומר שקראת מאמר ואת לא זוכרת איפה.... או ש..."איש חכם יפני היה אומר.....". את נשמעת יל יצירתית מאוד, בקטע הזה אני סומך עליך. את אבא שלך תשאירי לעצמך
הוא שלך. ועכשיו יוסף הולך להתקלח מישהו בדרך......
. לילה טוב וזה אכן הזמן לשינוי חיבוק גדול יוסף.
