יש לי יש לי יש לי
מלא כאלה בישר והפוכה. קודם כול אני מדברת עיברית אנגלית טובה כמעט בלי מבטא(או בעצם המבטא שלי מאוד אקלקטי ולכן תמיד שואלים אותי מאיין אני בארה"ב וגם המבטא זז למבטא של בן שיחי), גרמנית מהבית וצרפתית של אליאנס ויש לי אישיות זליגית כזו שברוב המקומות אני נטמעת . סיפור ראשון= ישראל תחילת שנות השבעים ילדה בת 18 בהחלקה נראית קטנה וסינית למדי. יוצאת עם חבר קרוב וחברים שלו שלא מכירים אותי לדיסקוטק בנתניה והוא מספר שאני פיליפינית שפגש במרינה וגרה על יאכטה. הבנים מיד חוקרים אותו על ביצועי המיניים עם קריצות וציחקוקים הבנות מאוד נחמדות אבל תופסות תחת וכעס על הפוקוס המיותר מהחברים שלהן. בסוף הערב אני פונה לידיד שלי" יאללה דני נתחפף מפה?" כול מילה נוספת מיותרת... סיפור 2= גרמניה -באווריה-87, להקת בת שבע מופיעה . אני עובדת על הבמה עם פועלי במה מקומיים ונותנת הנחיות באנגלית לכיווני תאורה. הם עייפים מעוצבנים ודי גיזעניים בינם לבין עצמם הם מדברים מגעיל על הישראלים אין להם מושג שאני מבינה שוטפת . אחרי שלושה ימים נשברתי והתחלתי לתת להם הוראות בגרמנית... סיפור 3= ועכשיו הפוך על הפוך. אמרתי לכם שאני גאה ביכולת ההתמזגות שלי? אמרתי!! מילנו 2003 כניסה למופע + קוקטייל למוזמנים מצומצמים מאוד ,פלצני אחה"צ.התור ארוך אבל אני במזל מגיעה לתחילתו ממתינים. מתחילים לפטפט מסביב כי זו איטליה... פתאום העומדת לצידי ,אישה אלגנטית ,שואלת .. את מישראל לא? זיהיתי לפי המבטא היא אומרת לבן שלה... סתם יהודיה מלונדון חייתה תקופה בארץ כבר 30 אחרי שחזרה . רציתי למות על המקום.. *סיפורים על להיות נעלם בחברת ישראלים יש המון! ברוב המיקרים אני אפילו לא מזדהה, מי צריך להתמודד עם השוק ולפעמים עם הכעס ה-OUTING של הישראלים בניכר. לפעמים הם כועסים אבל אם הם נעשים ידידותיים למשתמש זה גרוע יותר לדעתי. ומי רוצה ליצור קשר עם "חו"בתים" בחו"ל יש מהם מספיק בבית ... (הי חבר של הבגדדי לא לקפוץ )
