השתנה המון
תאמת, קשה לי לתאר איך הייתי עכשיו לולא הפרויקט. אני מתארת לעצמי שלא היה לי אפילו חלום, כי לא הייתי נותנת לעצמי את האפשרות לחלום. הייתי שוללת מראש את האפשרות להצלחה ומדחיקה אותו. אבל ביזכות מיכא"ל החלום קיים ואני לא מתכוונת לוותר עליו בקלות. בכלל, כשהתקווה מנסה לברוח... היא חוזרת בדפדוף בספר, במחברת ובמכתבים האישיים של המנחה. זה פשוט הנוסחה לעצב... אני מרגישה שמיכא"ל זה חלק ממני שמלווה אותי כל יום
בכל החלטה שאני מבצעת. בכל פעם שאני מנסה להצליח במשהו. כמעט בכל דבר שאני עושה. מיכא"ל פשוט כבש חלקה בלב שלי ואני יודעת שהוא תמיד יישאר שם. זה אחד הפרקים החשובים שקרו לי בחיים. זה כאילו גרם לי פתאום להתעורר ולראות מהם בעצם החיים. להעריך אותם הרבה יותר... להתחיל להבין אותם ואפילו טיפה את המשמעות שלהם וזה השפיע גם בלהעריך יותר את הזולת... לאהוב יותר את שאר האנשים. שהרי כולנו שווים לא?
כמו שאמרתי, קשה לי לדמיין את החיים שלי אם לא הייתי בפרויקט הזה. אני לא יכולה להסביר עד כמה שהוא חשוב לי
ואני בטוחה שלעוד רבים
ומה הישתנה אצלך בעקבות מיכא"ל?
מראש ואם לא אז תענו כמובן. מה השתנה אצלכם בעקבות מיכא"ל
מה שונה בכם היום ממה שהיה לפני שנה\שנתיים\או מאז שסיימתם את הפרוייקט
