שאלה

[בן טל-שחר]

שאלה ../images/Emo62.gif

"לעשות תמיד כמיטב יכולתנו" - זו ההסכמה הרביעית. אני רוצה להביא ציטוט מתוך ספרי, ספר המשמעת העצמית, מתוך הפרק "אמנות שינוי הסטנדרטים" (עמוד 115): << כאשר אנחנו עושים תמיד את המקסימום שלנו, מה אנחנו משדרים למערכת שלנו? הסב את עיניך מהספר וחשוב על כך מעט, שכן בסוף המשפט הזה אגלה לך את התשובה... ובכן, אנחנו משדרים למערכת שלנו, שפחות ממושלם, פחות מציון "10", זה לא שווה! אנחנו משדרים למערכת שלנו שה-"8" שלנו הוא לא שווה, שלא לדבר על ה-"7" שלנו או רחמנא ליצלן על ה-"6" שלנו! וכידוע לך, המערכת שלנו סרה לפקודתנו. היא מבצעת אותה כלשונה: היא הופכת את ביצועינו לבלתי-טובים. היא דואגת לכך שרק ה-"10" שלנו יספק את הצורך הנתון, בעוד שה-"6" שלנו יהיה עלוב ובלתי מספק. האין זה מעייף ביותר, לעשות כל הזמן את המקסימום? האין זה נחמד להיות ברמה כה גבוהה של עשיה, שגם בחצי-מאמץ וב"ידיים קשורות מאחורי הגב", נוכל לספק את כל הדרוש לעצמנו ולסביבתנו? האם ה-"8" שלנו הינו באמת כל-כך עלוב? בעקבות הוראותינו הבלתי פוסקות, המערכת שלנו מוודאת שכפי שביקשנו, יכולתנו תהא כה עלובה ורופסת, עד כי רק גיוסה המלא, במירב עוצמתה, יניב תוצאות סבירות. פחות מזה – לא יספיק. חשבת פעם כמה מהנה הדבר, לפעול ברמה של "6" מבחינתך, אך לגלות שעבור סביבתך מדובר ברמה של "10"? אתה תשיג בדיוק את ההיפך מכך, כל זמן שתנחה את המערכת שלך בכך ש"פחות מ-10 זה לא שווה". עליך להתחיל להנחות אותה, כבר מרגע זה, שביצועיך יכולים להתרחש בקשת רחבה מאוד של רמות ושאינך נכה. עליך להנחות אותה בנחישות לכך שאתה כל-כך טוב, עד אשר ביצועיך הלקויים ביותר הינם עדיין מדהימים. עליך לבצע בכוונה דברים ברמה נמוכה מזו שאתה מסוגל אליה – ועם זאת להיות מרוצה מהם ולדעת שרמה זו משביעה לגמרי את רצונך ואת רצונם של הסובבים אותך." >> ובכן, שאלתי היא, איך הדברים שכתבתי בספר (ושאני יודע שהם נכונים לא פחות מההסכמה הרביעית, או מכל הסכמה אחרת), משתלבים עם ההסכמה הרביעית וצועדים איתה יד ביד? אני מניח שהם לא רק משתלבים בה, אלא ממש מהווים חלק ממנה... אבל איך?

 

[יה-יה]

אוסף מחשבות

ב´ארבע ההסכמות´, כפי שאני תופסת אותן, אין ציון. אתה היחיד שיודע אם עשית את המיטב שלך. בהנחה שאדם לא שופט את עצמו ומקבל על עצמו בצורה מלאה ואמיתית את ההסכמה הרביעית, הוא באמת עושה כמיטב יכולתו. בנוסף, הוא לא זקוק לאישור לעבודתו מהסובבים אותו, ובוודאי שלא בצורת ´ציון´. מתן ציון הוא אקט שיפוטי ואינו דרך להעריך את העבודה שלי. הסטנדרטים של מחלק הציון אינם כמו שלי. הציון שהוא מחלק מחושב על-פי סולם הציונים שלו . לפיכך, איו שום משמעות ערכית לציון. ציטוט : "עליך לבצע בכוונה דברים ברמה נמוכה מזו שאתה מסוגל אליה – ועם זאת להיות מרוצה מהם ולדעת שרמה זו משביעה לגמרי את רצונך ואת רצונם של הסובבים אותך." אני נוטה לא להסכים עם המשפט הזה. אני חושבת על עצמי בעבודה שלי... בכל רגע נתון אני משתדלת לעשות כמיטב יכולתי, מכיוון שבעבודה שלי יש היזון חוזר מיידי. אם אני לא נותנת מענה לילד כמיטב יכולתי, הוא נפגע מזה. אולי לא משהו שמתבטא מיידית, אבל בהחלט משפיע בצורה כלשהי על הילד. נכון שיש רגעים שבהם ´מיטב יכולתי´ הוא לא "מספיק" בשבילו ועלול להיווצר מצב שבו הוא נפגע, אבל אני יודעת שעשיתי את כל מה שיכולתי באותו רגע ואין מקום "לשבור את הראש" למה לא עשיתי יותר. במצב שבו שאני בוחרת מראש לעשות פחות, אני אשפוט את עצמי, כי אני יודעת שיכולתי להימנע מלפגוע, ולא עשיתי זאת. ואם הייתי מנתחת, גם אז יכולתי לעשות את העבודה ב"ציון" 6? בחייו של מי זה עולה? ואם הייתי מוכרת בחנות נעליים... מישהו היה הולך עם נעליים מכוערות שלוחצות לו על הבוהן. ואם הייתי סופרת... ואם הייתי רפתנית.... ואם הייתי מובטלת... כל סוג עבודה / מעשה / פעולה שנעשית במיטב היכולת, משחררת אותנו, לדעתי כמובן, משיפוט. הציון הוא ערך מספרי חסר משמעות (גם אם הכוונה אינה למספר ממש) ואינו הערכה בעלת משמעות. ויותר מזה, היא עלולה לפגוע במי שקשור לפעולה, לא כל שכן בזה שמבצע אותה. כשעושים 6 (לא מיטב היכולת) במקום 10 עלולות להיות תוצאות שיובילו בסופו של דבר לשיפוט. למה? כי כן יכולתי לעשות יותר. מה זה יותר? כמיטב יכולתי. אם מיטב יכולתי מוערך בעיני מישהו אחר כ- 6, זה לא ענייני, כי זה מה שיכולתי לעשות ברגע הנתון. בקיצור, אני אומרת, אם אדם מרגיש ברגע מסוים שהוא יכול לעשות 6, כי זה מיטב יכולתו באותו רגע - מצוין. לפחות הוא לא ישפוט את עצמו אח"כ על שלא עשה כל מה שיכול היה (לא בהכרח מתוך הצבת סטנדרטים גבוהים, אלא מתוך ידיעה שהוא יכול היה באותו רגע לעשות יותר). החיבור בין מה שכתוב בקטע שהצגת ל´ארבע ההסכמות´ הוא אולי במקום שבו אדם מקבל על עצמו את שינוי הסטנדרטים. ע"פ ´ארבע ההסכמות´ - סטנדרטים גבוהים מדי אינם מיטב היכולת. הם מעבר לכך... השלב הבא: שיפוט. אני לא מספיק טוב, כי אני לא עומד בהם (הגיוני, הם מעבר למיטב היכולת שלי). ע"פ הספר המשמעת העצמית- ציון 10 הוא הטוב ביותר, אבל ציון 6 הוא הטוב ביותר בשבילי, כי זה המיטב שלי. ב´ארבע ההסכמות´ לא אמורה להיות עלינו השפעה למה שהסביבה חושבת. ב´ספר המשמעת העצמית´ (לפי הקטע שהצגת) יש משמעות והשפעה לסביבה. אני כותבת הרבה, כי אני חושבת תוך כדי כתיבה. יצא סלט. תכף אני אקרא שוב את מה שכתבתי. אם יהיו שינויים בדעתי, אני אעדכן. ככה זה כשחושבים בקול

יה-יה.

 

[בן טל-שחר]

ציון 6, 7, 8, 9 וכולי...

הממממ... זה גרוע מאוד אם מנתח מסויים צריך לנתח ברמה הכי גבוהה שלו כדי שהניתוח ייצא בסדר... אני לא הייתי רוצה מנתח כזה... אני אתן דוגמא. אני יכול להעביר שיעור קונג-פו באיזי, בסבבה, בלי מאמץ, לא "הכי טוב שאני יכול", אלא "בסדר כזה" - ועדיין עבור תלמידיי זה יהיה אחלה שיעור. יותר מכך, לדעתי זה יהיה בעצם לעשות כמיטב יכולתי. לעומת זאת, אם הייתי משקיע ומעביר שיעור טוב יותר, זה היה פחות טוב (למרות שהשיעור אולי היה יוצא "יותר טוב"). אני אנסה להסביר בעזרת דוגמא. אני יכול לגשת למבחן מסויים באוניברסיטה מתוך מגמה להוציא ציון "8", או "7" או "10"... מה עדיף? תלוי במצב. ברוב המקרים סביר להניח ש"כמיטב יכולתי" זה יהיה ללמוד בשביל "8" למשל... כי בשביל ללמוד ל"10" אני צריך להשקיע קצת יותר זמן וזה יבוא על חשבון דברים אחרים ולכן זאת תהיה טעות וחלמאות. מה דעתך?

 

[בן טל-שחר]

במלים אחרות

בכל רגע נתון יש לי תפריט של אפשרויות ביחס לכל פעולה. אני יכול לעשות אותה, נניח (נפשט את זה קצת), ברמה "6" או "7" או "8" וכולי... ולבחור ברמה הגבוהה ביותר שזמינה לי באותו רגע, לא יהיה לעשות כמיטב יכולתי!!! לרוב להיפך - ברוב המקרים לעשות כמיטב יכולתי זה יהיה בחירה ברמה הנכונה ביותר שזמינה לי אותו רגע, ורק לעיתים רחוקות הרמה הנכונה ביותר תהיה גם הרמה הגבוהה ביותר!... אז כן, אני אנתח את הפאציינט לא ברמה הגבוהה ביותר שאני מסוגל לה אותו רגע, אבל זו תהיה רמה מספקת בהחלט והרבה יותר נכונה ומתאימה...

 

[Talia E]

זה בדיוק מה שעשיתי...

בהקשר של העבודה שלי! הורדתי סטנדרטים מאד; במקום להילחץ ולהתאמץ כל הזמן, הורדתי כמה הילוכים, אני גולשת באינטרנט, נחה, עושה דברים באיזי... ונדהמת לגלות שמעריכים אותי מאד מאד! ואפילו חושבים שאני עובדת קשה! ואני בכלל בכלל לא!!

 

[בן טל-שחר]

בדיוק!

ועכשיו את באמת עושה כמיטב יכולתך, כי את לוקחת בחשבון גם את עצמך, את הנוחות שלך, את העובדה שהדבר שהכי חשוב ברגע הנוכחי הוא ההרגשה הטובה שלך, הרגיעה... קודם אני מניח ששמת את עצמך תחת טרור מתמיד מצד... עצמך. אז איך אפשר להגיד שזה "לעשות כמיטב היכולת"? אני רואה בדמיוני פרצוף חמור סבר שניצב מעלי ואומר לי: "לא!!! צריך לעבוד... לא, מספיק אינטרנט... אחרת אתה לא בסדר... הם משלמים לך כסף... עושים לך טובה... נותנים לך עבודה... אינטרנט? לא, זה לא בסדר..." ואותי כמובן מגיב ב: "כן... כן... זה נכון... כל מלה... אני צריך לעשות כמיטב יכולתי ולא להשחית את זמני מול האינטרנט..." וזאת בזמן ש"מיטב היכולת" זה בכלל לא יכול להיות להציב עצמי בתוך כזה מצב דפוק.

עכשיו כשאת רגועה נהנית את עושה כמיטב היכולת (נראה לי אחלה סימן, לא?

). מה דעתך?

 

[בן טל-שחר]

נספח: מחשבות ורעיון

מחשבות שחלפו דרכי קודם בעת הכתיבה: << אם האינטרנט כרגע עושה לי טוב, אז מה יכול להיות בו רע? האם הם משלמים לי כסף בכדי שאני אהיה רובוט הרותם עצמו מדי שניה לעשיה בלתי-פוסקת "לטובת" המשרד? זה לא אנושי... הם משלמים לי כדי שאשב פה בכלל... הם נותנים לי אוכל, דירה ובילויים (=כסף) ואני נותן להם קצת עזרה על-ידי כך שאני יושב פה ומאייש את העמדה במשך כמה שעות כל יום (!!! - הזמן היקר שלי!!!)... אינני רובוט המאייש את עמדה, אלא אדם המאייש את העמדה... יחי ההבדל העצום... אם אין משהו מיוחד או דחוף לעשות כרגע בעמדה זו, אני בהחלט לא מתכוון "לחפש מתחת לאדמה" דברים "מיוחדים"... האינטרנט בהחלט יכול להעביר את זמני בנעימים בעת שאני מאייש כאן את עמדה החביבה. >> רעיון: עוד מחשבות שחלפו בי: << למה שאנשים יעריכו אדם-רובוט שמפחית בערכו העצמי? אנשים יעריכו יותר נוכחות של אדם, אפילו שלא עושה כמעט כלום במשרד. אדם שיושב שם ונותן מזמנו היקר... ברור שהם תופסים זאת כ"עובד קשה" יותר מאשר אדם-רובוט שמובן מאליו שהוא כל הזמן בפעולה.>>