לא יודעת, אצלי אמנם הפרוגינובה זה
"אוי אוי אוי" אבל גם הגונלים למיניהם לא ממש עשו לי טוב. מכולם אני חוטפת ת'ג'ננה בסופו של דבר. בתרומת ביצית צריך פרויגינובה רק כשהעוברים טריים וצריך לתזמן את הביוץ שלה ושלנו, או כאשר אין ביוץ ספונטני. ושוב אני שואלת: את מבייצת ספונטני? כי אם כן לא צריך שום פרוגינובה בהכנה להחזרת מוקפאים! (בין אם מתרומה או שלך, זה לא משנה). ככה החזירו לי את המוקפאים בפעם האחרונה (שהיתה הכי "מוצלחת" שלי: הריון של 8.5 שבועות): קיבלתי מחזור, התחלתי מעקב זקיקים, ברגע שהיה ביוץ התקשרנו למכון להודיע שיפשירו את העוברים, למחרת הודיעו לי שאחד שרד ויום אחרי זה כבר היינו על המטוס והחזירו לי אותו. מההחזרה התחלתי ליטול אנדומטרין ואספירין וזהו. שום דבר חוץ מזה. לא פרוגינובה ולא נעליים. היתה לי רירית 8 עם או בלי פרוגינובה. עוד יתרון שיש באי-לקיחת פרוגינובה הוא שלא צריך גסטון אחר כך. הסבר: הפרוגינובה מדכאת את הגופיף הצהוב כך שהוא לא מתפקד כראוי ולכן הגוף צריך עוד תמיכה פרוגסטרונית. לכן צריך גסטון. אבל בלי פרוגינובה מספיק תמיכה "קלה" של אנדומטרין. עכשיו בקשר לשאלה "איך אתן מסתדרות עם זה". אני פשוט משתדלת לזכור כל הזמן שאני מושפעת מהורמונים וכל פעם שמשתחרר לי איזה פיוז בראש אני משתדלת לתפוס את עצמי, לעצור שניה לפני שאני צורחת על הקרבן התורן ולהזכיר לעצמי שזה לא אני כאן משתוללת, זה ה"אדם זאב" שהשתחרר בליל ירח מלא ומתקשה לשלוט בעצמו. ואז אני חושקת שיניים, מתאפקת, ובסוף נרגעת קצת. אגב, אני עכשיו כן על פרוגינובה כי התחלנו סיבוב טיפול חדש וצריך לתזמן אותי עם התורמת. אבל למרבה הפלא לפחות בינתיים (ארבעה ימים כבר) אני עוד לא עצבנית, רק מתקשה להתרכז, שוכחת המון דברים וכמובן, איך אפשר בלי, לא ישנה בלילה. אבל ברור לי שהקריזות עוד יגיעו (הן כנראה מחכות שהחצי השני יחזור ממילואים...) נחמד שקפצת לפה תמר, אבל רק לביקור קצר כן?
