שאלה:

r i c k i

New member
שאלה: ../images/Emo35.gif

בעודי מתהלכת היום בבית ראיתי את אבא שלי קורא, אז נגשתי לראות מה... התדהמה היכתה בי... אני חוששת להעלות אפילו על הכתב את שם הספר, פן יסכלו אותי בפורום באבנים, כי גם אני מתביישת להגיד שכן, יש לי את הספר הזה בבית, השד יודע איך... בקיצור... היה זה רומן אמיתי של סמדר שיר. אבא שלי, שהוא תולעת ספרים בפני עצמה, התבייש להודות בפשע, אבל התפיסה על חם לא הביאה אותו לידי החלטה להפסיק. הוא טוען, שכדי לדעת שספר מסויים טוב, ובכדי שלאדם יהיה סרגל מדדים להערכת ספר מסויים, או כל דבר אחר, צריך גם לקרוא את ה... סליחה על מילה... את החרא...
יכול להיות שהוא צודק, אבל אני, בספר כזה, לא אגע... לדעתי זה סתם בזבוז זמן... ביומיים שמסיימים ספר כזה, יכולתי לקרוא 60 עמודים מספר טוב באמת... אז בצד של מי אתם? של אבי, שלימד אותי לקרוא? או שלי, התלמידה שכרגע, סולדת מן המורה ?? האם אתם חוטאים מידי פעם בספרות למשרתות?
 

מילי33

New member
לפעמים

אבל זה כמו לאכול ג'אנק פוד: האריזה מפתה והאוכל מריח טוב אבל אחרי זה יש לי צרבת. ספרים כאלה משאירים אותי לא שבעה ומתוסכלת. למען האמת קראתי ספר כזה לפני כמה שבועות. המחברת הייתה אורית הראל אבל סופרת היא לא. מרוב שהספר היה רע ודבילי אני אפילו לא זוכרת על מה זה היה.
 

Rivendell

New member
אוי, כמה שאת צודקת ../images/Emo6.gif

בעיקר בהשוואה לג'אנק פוד. גמני מדי פעם נכנעת שוב לדחף, אוכלת מקדונלדס, ואז מקללת את עצמי. זוועה. אז בספרות - זה תלוי. כי זבל של ממש (למשל אורי אדלמן) אני לא מסוגלת לקרוא - אני מעיפה את זה מהר בחזרה לספרייה, זה מעצבן אותי מדי. אבל זבל גבולי, כלומר, ספר שהוא אמנם לא יצירת מופת או בעל אמירה ועומק, אבל הוא מהנה, קליל או משעשע - אני אקרא בכייף. ואפילו לא אתבייש במיוחד
. אני לא יודעת אם זה הכרחי כדי להעריך אח"כ ספר טוב. אבל אני חושבת שלכולם מותר לחטוא במשהו שהוא לא דוסטוייבסקי, הארדי, או טולסטוי מדי פעם. אפילו הראש הספרותי ביותר צריך לפעמים הפוגה של קלילות.
 

מילי33

New member
הגבול התחתון שלי הוא אהוד אשרי

שהספרים שלו אכן ספרי טיסה אבל יש בהם משהו כובש, עולץ וישראלי. אבל אורית הראל, אבוי. יש בכתיבה הגרועה שלה גם הרבה זחיחות ושביעות רצון עצמית שגורמים לספר לא להתעכל טוב.
 

Rivendell

New member
לא קראתי לא אותו ולא אותה

אבל אם כבר הגענו לזה, אז אני מציעה להתרחק מהספרים של אורי אדלמן ושל אתי רן כמו מאש. וגם משל אילן הייטנר. ספרים קלילים שאני כן אוהבת הם כל אלה בסגנון בריג'יט ג'ונס. הם אמנם לא עמוקים, אבל יש בכתיבה שלהם הרבה חן. ובריג'יט במקרה גם ממש מצחיקה אותי, אז בכלל.
 

מילי33

New member
חוכמת הבייגלה

עיינתי בו אבל הרדידות הלשונית והשגיאות הרבות שבו הרחיקו אותי. אם כי הספר הזה הוא דווקא מקרה מעניין כי מסתבר שהרבה גברים אינטליגנטים מאוד הזדהו איתו ככה שבדרכו המגושמת הוא כנראה תפס משהו ממהות הישראליות הגברית והתלאביביות. אמנם עילג אבל לא אתפלא אם יכתבו עליו עבודות סמינריוניות.
 
למעלה