../images/Emo32.gif
עודד שאל אותי "מה המצב?" באייסיקיו. התוצאה לפניכם. אה. אוקיי

נמ. אתמול היה יום. [נשבעת
] אז...הממ...אה, התחלנו ביצפר בשעה שלישית. כמעוגן במערכת, כלומר, לא בשל ביטולים, שזה כבר ככה חביב ביותר ^^; ושיעור ראשון היה של"ח. כיף לי בשיעורי של"ח. כי לא צריך לעשות כלום. וזה אפילו קצת מעניין.

בכלופן, דמעתי קצת בשל"ח, כי באופן מוזר כלשהו נזכרתי ב, נו, אני לא זוכרת איך קוראים לו אפילו, זה שלימד אותנו כדוריד וכל הקטע עם נחשונית או שפיים או מה שזה לא היה...אתה זוכר? [אני לא זוכר! *סולו גיטרה*...............כוורת, בור ועם הארץ] וזה היה עצוב, למרות שזה היה בערך בכיתה ז', באמת אין לי מושג למה נזכרתי בזה סתם ככה. וגם לא התחלתי לבכות בהיסטריה. פשוט, דמעתי קלות. זה לא מוזר? אני כזאת בת. :/ ניחא. [הא! אמרתי...כתבתי...ניחא! הא! *חיוך זדוני*] אז...הממ...אה. בשיעור של"ח נופפתי באצבעותיי המושחרות [לק, אדיוט P: ...היה לי משעמם!] בפניה של טל...כי זה ממש מעצבן אותה כשיש לי לק שחור...אבל זה שעמם אותי אחרי כמה זמן, למרות שהיה ממש כיף לראות אותה מתחלחלת ממראה אצבעותיי הנאות. *נושפת בשרמנטיות על הנ"ל* ואז החלטתי להקשיב לאילן. המורה. וואו. פתאום חשבתי - אילן: אחלה שם למורה לשל"ח, לא כן? חן חן, כמו שתמר אומרת

אממ...יש לי מטרה, נושא, להגיע אליה, חכה רגע :] ...ואז הוא דיבר על מושגים, וכשהוא אמר משהו על קו פרשת המיים הזכרתי, בקול קצת יותר מדי רם כנראה, שזהו קו דמיוני. אבל אילן לא התייחס. [למרות שהוא התייחס כשהצבעתי אחרי ששאל מה ההבדל בין באר לבור! להנ"ל שיחתנו: "כן מיכל?" "באר מגיעה למי התהום." "ובור?" "...לא." :]] אז כל פעם שמישהו אמר "קו פרשת המיים" אמרתי, "אבל זה חשוב לזכור שזה קו דמיוני!" או משהו כזה. ואמרו "קו פרשת המיים" די הרבה פעמים. אז טל עוצבנה, כצפוי. אז אמרתי את זה יותר

השתמשתי בתירוץ, האמיתי ד"א, שזה הדבר היחיד שאני זוכרת מיעל גבעתי, או מה-שמה. ואז הפסקתי. כי השתעממתי שוב. למרות ש, שוב, כיף לעצבן את טל. כמו בשיעור ערבית. אבל זה למגילה אחרת. ואז הוא [אילן] אמר משהו, והיה לי דז'ה וו. אז אמרתי לטל, "היי, יש לי דז'ה וו." אז היא אמרה לי, "מיכל - ת-ס-ת-מ-י!" זה דווקא קורה די הרבה בשיחות שלנו, הממ. אבל נורא נעלבתי.

מאוחר יותר יסתבר שהיא חשבה שהתכוונתי למשהו שקשור לקו פרשת המיים. בכלופן. אז אחרי השיעור טל אמרה לי משהו אז אמרתי לה "טל - ת-ס-ת-מ-י!" וצעקתי שרק אמרתי שיש לי דז'ה וו ושזו לא סיבה לצלוב אותי! היא לא מצאה את הגופה! ...ואז נרגעתי. ואז עברו כמה דקות. ואז התחיל שיעור לשון. ואז התחיל לכאוב לי. בבטן. ובראש. סימולטנית. אני אומרת "בראש" ולא "הראש", בגלל שכאב לי מעל הגבה השמאלית. או שזו הייתה הימנית. אני סנילית. :/ בכלופן. ...אז ניסיתי להשאר ערה בשיעור לשון, די הצלחתי בעצם. וגם מלמלתי "איה" מדי פעם. וכנראה שהחלפתי צבעים קצת יותר מדי פעמים בגלל שאילת, המורה ללשון [שגם לה ראויה מגילה משלה], הורתה לי *ארשת פנים מודאגת משהו* "ללכת לאחות." הלכתי. לא הייתה. הלכתי למלי. חיכיתי המון זמן. מלי שחררה. אותי. מלי שחררה אותי *מחייכת בזדוניות
* ...הממ. ואז, הלכתי הביתה. לאוטובוס שלי יש נטיה להגיע בשנייה שאני מגיעה לתחנה/20 שנה אחרי שאני מגיעה לתחנה. אין אמצע. זה הגיע 20 שנה אחרי, כצפוי. כמעט מתּי. כאב. כאאאב. הגעתי הבייתה. בלה. לא הלכתי היום לביצפר. בע. מסתבר שקבלתי 86 במבחן בתנ"ך. כשטל סיפרה לי זאת עובר דה פוון חשבתי "טוב נו. גמככה לא למדתי למבחן" אבל אז היה אמרה שזה ציון מעולה, הרביעי בכיתה, היו המון נכשלים. אז עצלתי. וזהו. עניתי על השאלה, "ממצב?". או שאולי שאלת "מה המצב?". אין לי כח לבדוק. ואם כבר אז כבר. אני אפתח עוף בתפוז. אתה יודע מ'זה עוף, יאפ?