שאלה.......

[ח ל ו מ ו ת]

שאלה........./images/Emo122.gif

לאחרונה מצאתי את עצמי חושב, האם העובדה שאנו פה, בפורום, או בצ´אט של שכול ואובדן, האם אנו מתמכרים לעצב...לכאב...? האם ההשתקעות הזו באובדן היא המונעת מאיתנו את ההשלמה הסופית, את החזרה לחיים "נורמלים"? סתם מחשבות שחשבתי, ורציתי לשתף אתכם

 

[yaffa123]

מה פירוש השלמה סופית

מה קורה לאחר מכן, אין יותר עצב ו/או כאב מה זה בכלל חיים נורמלים, איך אפשר בכלל לחיות עם החלל שנוצר יפה

 

[קולינרית]

החיים ה"נורמליים"

בעיני החיים ה"נורמליים" הם החיים לצד הכאב, יד ביד לצד הזכרונות והקושי התמכרות יכולה להיות לכל דבר , תפוזים נחשבים דבר בריא נכון? מי שלא יכול לעבור יום בלי לאכול 50 תפוזים ונכנס ללחץ כשאין לו- נראה לי שהוא מכור. אם השתתפות באתר לא מפריעה לתפקוד תקין ויומיומי ואפשר גם לחיות בלעדיה נראה לי שאיננה התמכרות. יש משהו שעוזר ביכולת לשתף אנשים שהם כמונו ואין צורך במסכות.

 

[נוס נוס]

צד של ההתמכרות

אני מסכימה איתך מאוד! כל דבר שהוא בפרופורציה הוא בהחלט לא התמכרות. הייתי רוצה להעלות פן אחר של התמכרות. ביום שישי, הגעתי לראשונה מאז השלושים לקברו של בעלי. לא הצלחתי לנתק את עצמי משם ורק הידיעה על השבת העומדת להכנס, גררה אותי לאוטו. כל השבת הרגשתי שאני רוצה לזנק חזרה למכונית ולהגיע שוב לבית הקברות. אני מודעת לזה, שזה לא יעשה לי טוב ואני מצליחה להחזיק את עצמי בציפורניים ולא ליסוע לשם שוב. מה יקרה אם לזה אני אתמכר????? אני ממש מרגישה כאילו משהו שואב אותי חזרה לקבר שלו- ממש הרגשה של מכורה למשהו. איך אני אעצור את עצמי?

 

[אחת מהצד]

למה לעצור?

מה יקרה אם תלכי אליו כמה שבא לך. עד שיפסיק לבוא..

 

[nypx]

בציפורניים?..........?..........?:?

לא חבל על הציפורניים? סעי ושיבוא לך סעי שוב ואם יבוא לך אז סעי שוב ואולי אולי תביני לאחר הרבה פעמים שנסעת וחזרת ושוב נסעת.... תביני שהוא איתך תמיד אם תסעי ואם לא ... עובדה שגם שאת לא נוסעת את חושבת עליו , אז תעשי מה שבא לך ומתי שמיתחשק לך ....וחוץ מזה... ( החכם הגדול שרק יודע לתת עצות) אני מרגיש אותו הדבר. ותגידי לי עוד משהו : שאת נוסעת אליו ,גם לך יש פקקים איומים בדרך? כמו שלי יש?

 

[אחת מהצד]

איש החלומות

חושבת שמי שבוחר להתמכר לעצב.. מתמכר. לא קשור לשהיה שלו פה. ואצל כל אחד זה אחרת וגם אצל כל אחד יש תקופות כאלה ואחרות.. לפעמים ההתמכרות לעצב הורסת. לפעמים דווקא השקיעה הזו יולדת את ההשלמות. ולא חושבת שיש השלמה סופית. כל פעם משלימים מחדש. לפעמים קל לפעמים קשה. אבל זה החיים שיש לנו לחיות אותם. וכשמבינים שזו לא "בעיה" שצריך לפתור אלא חיים שצריך לנהל עם אהבה וחיוך. אז גם לעצב ולכאב יש מקום.. שלא מפחיד.. ולא ממכר. פשוט ישנו. ותגיד.. מה זה "נורמליים"?