מכירה את הנושא מכל מיני זוויות שלו
וכן, מכירה מי שהיה.
זה לא שבוע-שבועיים. לדעתי זה כמה חודשים לפחות. ובטח תלוי במקרה. (שבוע-שבועיים זה רק ההמתנה שיקבעו לך משהו. זה יותר הלו"ז).
מי ממליץ? פסיכיאטר של השירות הציבורי. תבדקי לפי איזור מגורייך איזה מרפאות יש, יש מרפאות עירוניות ויש מרפאות של משרד הבריאות וכל מיני. באופן כללי ההמתנה בשירות הציבורי היא ארוכה מאד.
זה אומר שאתה נמצא כמה שעות ביום, באופן קבוע ובלי סטייה, בלי איחורים ובלי חיסורים בתוך מסגרת. יש טיפול קבוצתי, בעקרון גם אמור להיות טיפול פרטני, מעקב אחרי טיפול תרופתי וכל מיני, מה שמתאים למטופל.
הרעיון המרכזי של זה נראה לי זה שתהיה מסגרת. וגם שיהיה פיקוח, כשהם חושבים שהבנאדם עלול להגיע למצב לא טוב אם לא תהיה עליו "שמירה הדוקה", משמע שטיפול שבועי לא מספיק.
אם זה טוב או לא זה בטח תלוי הרבה במזל בעיקר, על מי אתה נופל מבחינת אנשי צוות וזה בטח נע גם ממרפאה למרפאה. וגם כל מקרה לגופו.
אני מכירה אנשים שהיו במסגרות כאלה ואחרות, עם חוויות שונות. אני מניחה שמי שמרגיש שזה מה שהוא צריך והגורם הרפואי גם חושב כה אז זה כדאי.
לי יש אוסף של חוויות מאד רעות במסגרת הציבורית לדורותיה ולמיניה. אז לא רוצה לרפות ידיים אלא להזכיר שצריך לבוא עם סבלנות ולזכור שהמסגרות האלה רחוקות משלמות, למעשה הן מתפקדות רק בקושי, והרבה פעמים מלווה לטיפול גם ייסורים בירוקרטיים ואחרים. כדאי להיות מוכן לזה כדי לא להתבאס.
אני מאד מבינה את מה שריפ כותבת זה באמת נכון שמי שצריך להיות במסגרת כזו כדאי שיהיה. אבל יש מקרים שאני מוצאת שרק בגלל הטמטום והאופן הגרוע שבו מתנהלות המסגרות האלה האדם יכול להגיע למצוקה ומצב יותר קשה ממה שהוא היה מלכחילה.
אבל כל אחד והמזל שלו.
אכתוב לך משהו בפרטי.
