עדי בשמיים
New member
שאלה/תהייה
קראתי את מה שחגית כתבה בהקשר לחינוך הקונבנציונלי, ואני מסכימה בהחלט עם חלק מזה. כאחת שנאבקה רוב חייה במסגרות חינוך קונבנציונלי, עד שמצאתי את מקומי במסגרות לא קונבנציונליות, אני היום במבט לאחור יכולה להגיד שהיו פלוסים ומינוסים רבים מאוד לחינוך הלא קונבנציונלי שקיבלתי. המינוס הכי גדול מתבטא בקשיים של ילדים ממסגרות "מצויינות" כאלה ואחרות להשתלב בחברה הרגילה, ואני רואה את זה על המון מהחברים שלי. אלה שהלכו אחר כך לאקדמיה לרוב מסתדרים מצויין. אלה שבחרו בעולם ה"רגיל" (כמוני) עברו ועוברים קשיי קליטה והסתגלות במשך שנים ארוכות. וראיתי שכבר בפורום הזה יש כמה מבוגרי בית הספר הלא קונבנציונלי שלמדתי בו ואני לא יודעת אם נסיונם דומה או שונה. הנסיון הזה שינה את חיי ולימד אותי המון מצד אחד, אך מצד שני הפך אותי לתמיד לשונה, לאחרת, ולקח לי כמה שנים לראות בזה דבר חיובי, עד היום אני ממש לא יודעת אם אני ארצה לעשות דבר כזה לילד שלי. אבל לא על כך התהייה שלי. התהייה שלי בנושאים של חינוך ביתי מבוססת בעיקרה על מצב לוגיסטי. לשלוח ילד למסגרות חינוך כאלה ואחרות מאפשר לנו לעבוד, לפרנס, ולהעניק לילדינו. אם אני לא עובדת, אין מי שיפרנס את הילד שלי (שעומד להיוולד בחודש הבא). נניח והייתי שוקלת חינוך ביתי, ונניח והייתי חושבת שיש לי הכישורים להיות מורה לכל המקצועות (מה שאני לא חושבת שאני כאדם אחד יכולה לעשות באופן יעיל באמת), אני באמת לא מצליחה להבין מאיפה הזמן והמשאבים לזה. הייתי שמחה לשמוע על כך מנסיונם של אחרים.
קראתי את מה שחגית כתבה בהקשר לחינוך הקונבנציונלי, ואני מסכימה בהחלט עם חלק מזה. כאחת שנאבקה רוב חייה במסגרות חינוך קונבנציונלי, עד שמצאתי את מקומי במסגרות לא קונבנציונליות, אני היום במבט לאחור יכולה להגיד שהיו פלוסים ומינוסים רבים מאוד לחינוך הלא קונבנציונלי שקיבלתי. המינוס הכי גדול מתבטא בקשיים של ילדים ממסגרות "מצויינות" כאלה ואחרות להשתלב בחברה הרגילה, ואני רואה את זה על המון מהחברים שלי. אלה שהלכו אחר כך לאקדמיה לרוב מסתדרים מצויין. אלה שבחרו בעולם ה"רגיל" (כמוני) עברו ועוברים קשיי קליטה והסתגלות במשך שנים ארוכות. וראיתי שכבר בפורום הזה יש כמה מבוגרי בית הספר הלא קונבנציונלי שלמדתי בו ואני לא יודעת אם נסיונם דומה או שונה. הנסיון הזה שינה את חיי ולימד אותי המון מצד אחד, אך מצד שני הפך אותי לתמיד לשונה, לאחרת, ולקח לי כמה שנים לראות בזה דבר חיובי, עד היום אני ממש לא יודעת אם אני ארצה לעשות דבר כזה לילד שלי. אבל לא על כך התהייה שלי. התהייה שלי בנושאים של חינוך ביתי מבוססת בעיקרה על מצב לוגיסטי. לשלוח ילד למסגרות חינוך כאלה ואחרות מאפשר לנו לעבוד, לפרנס, ולהעניק לילדינו. אם אני לא עובדת, אין מי שיפרנס את הילד שלי (שעומד להיוולד בחודש הבא). נניח והייתי שוקלת חינוך ביתי, ונניח והייתי חושבת שיש לי הכישורים להיות מורה לכל המקצועות (מה שאני לא חושבת שאני כאדם אחד יכולה לעשות באופן יעיל באמת), אני באמת לא מצליחה להבין מאיפה הזמן והמשאבים לזה. הייתי שמחה לשמוע על כך מנסיונם של אחרים.
