שאלה שערוריתית

[wolfdragon at friend]

שאלה שערוריתית

איך הייתם מגדירים שחקן טוב - גם כחברים לקבוצה, וגם כשליטים?

 

[snift]

מה זאת אומרת,

אני !

 

[wolfdragon at friend]

שאזכיר לך פרטים קטנים

כמו זה שראיתי אותך אך ורק במצב דיאום עד כה? אני לא יכולה לראות מסרים בשל הפייר וול המותקן פה. שלך לי את המסר בדואל

 

[snift]

אה.

בשביל זה צריך כתובת דוא"ל...

 

[wolfdragon at friend]

עצלן!

אתה לא יכול לבדוק ב wolfdragon comeback או במייל שלך ?!?!?! [email protected]

 

[בחושך אלוהים לא רואה]

שחקן טוב בעייני ?

קשה להגדיר.. הייתי ששמחח לאמר אני אבל תמיד אפשר להשתפר.. אממ.. שחקן טוב בעייני הוא אדם שמסוגל להיכנס לרצינות משחק מלאה ושקיעה בדמות , תוך דקה לצאת לדקה של שטויות, ומיד לחזור לרצינות מלאה.. בתור מנחה הכי אהבתי את השחקנים שהקשו עלי.. (ראו בויבנד00 ומעללי הטירה

) בתור שחקן אני אוהב שחקנים שמדברים אלי כפניה אל הדמות שלי..ודורשים את אותו הדבר לגביהם.. זה מוסיף המון

ורצוי כאלה שלא בוחרים את "הגמד הקלאסי" או יותר גרוע.. "האלף הקלאסי" איק !

 

[backdoorslam]

אמור לי מיהם חבריך, ואומר מי אתה

כותרתי באה להדגיש שבהגדירי "מהו שחקן טוב" בעיניי, אני בעצם מפנה את ההגדרה, כבומרנג, חזרה אלי, ומגדיר על ידי כך את עצמי. שאלה מתבקשת. ובכן, שחקן "טוב" בעיני הוא שחקן ששומר על הSOD של דמותו. שחקנים שחושבים ששמירת הSOD היא עניין למנחים בלבד - טועים! כל מבנה אישיותו, התנהגותו ויחסו לעולם של הדמות, תוך כדי שינוי מתבקש, מהווה את אחריותו של השחקן לשמירת על הSOD. או בצורה פשוטה: SOD - זה כל הסוד. גם האימרה שלי מתייחסת קצת לתוכן:

 

[wolfdragon at friend]

אהההה,,, SOD=? ?

 

[backdoorslam]

בדיוק - השעיית הספק

אני זוכר שדנו בעבר בנקודה הזאת. אחד הדיונים הראשונים שלי בפורום תפוז. כאמור, מדובר בהרגשה של המשכיות מציאותית. דוגמא: תוכנית הבידור "פיספוסים" מבוססת על זה שיש איזהשהו "קראק" מבויים במציאות. דבר חשוב למנחה, אך לא פחות חשוב לשחקן משקיען.

 

[ננסק]

שאלה שערורייתית אמיתית

כמנחה, אני מצפה משחקן ש: 1. ידע להתעלם ממידע שיש לו אבל אין לדמות, 2. יהיה בעל סף גירוי נמוך, וכל דבר יעניין אותו ללא קשר ל-"רווח מבחינה סטטיסטית" שהוא יקבל, 3. קשור ישירות ל-2: שיוכל לדמיין בעיני רוחו את עולם ההרפתקאה, ויבין שזה חשוב יותר מאשר לדעת אם החרב שמצאת עכשיו היא 1+, 4. שיבין שהמטרה היא ליצור סיפור משותף, ושבעקבות כך עליו לסמוך על השה"מ שהוא יודע מה הוא עושה ועם זאת, גם ליצור בעצמו ולקחת אחריות על יצירת דברים חדשים בעולם, מרצונו החופשי ובאישור השה"מ, ואפילו אם הם לרעתה של דמותו, אם זה תורם להפיכת הסיפור למעניין יותר. 5. שידע לדחות סיפוקים ויבין שלא כל אירוע חייב להסתיים דווקא עכשיו, ושכמו בסיפורים, דברים שמתחילים כרגע עשויים להיגמר רק בעוד זמן רב. הכל כתוב כללי למדי, אבל זה פחות או יותר זה. אידאלית, כמובן.

 

[ביצת דרקון קטנה]

המממ... לפי זה...

ואחרי מעללי יומשישי, כמובן, אתה חושב ששחקני הצנונית הם שחקנים טובים? and yes, that IS a trick question...

 

[ogmios]

אכן שאלה שערורייתית

בשליפה מהמותן, שחקן טוב הוא שחקן שאני לא מזהה שהוא שחקן. שחקן שכשהוא מגלם דמות הוא באמת נהיה אותה דמות. אדיוס, אוגמיוס בשליפה זריזה מהמותן

 

[wolfdragon at friend]

אז זהו שיצא לי לדבר על זה עם חברה

(היא כמובן שחקנית תפקידים בעצמה) והגענו למסקנה שנורא קל לנו להגיד מי שחקן טוב בעינינו ומי לא - ולהסכים, אבל נורא קשה לנו להגדיר בדיוק מה מבדיל בין אלו שטובים לאלו שלא. התשובה שלי לעניין היא דיי מורכבת. שחקן טוב צריך להיות אכפטניק מהדמות שלו, להזדהות איתה ברמה שהוא חושב בדרכה - ולא רק מכריז מה היא היתה עושה, שמתעקש ומתעקש עד שיש לו מושג ברור מאוד מה קורה סביבו, גם אם זה להציק לGM על איך דברים נראים, וגם אם זה לתאר לשאר השחקנים דברים שקשורים אליו לפרטי פרטים (למש, היתה לי דמות בשם יוליה, ערפדית מישראל שהיא ציירת שבאה ללונדון לבקר את חברתה מרצדס דה קטלן. היא הביאה ציורי למכירה לכמה גלריות, ולמרצדס מאז ומעולם יש זכות בחירה ראשונה. ישבנו רבע שעה לתאר את כל הציורים בתיק, היא בחרה ונשמנו לרווחה, ואז ערפד אחר בשם סטפן רצה ציור בתמורה לחרב יפיפיה שהוא נתן לה. ישבנו רבע שעה נוספת. זה יכול להיות מעיק, אבל - זה הופך את העניין לאמיתי...) ומצד שני - מסוגל לעשות הפרדה בין הדמות שלו לעצמו, יודע להבחין מה הכרחי או חשוב מבחינת פרטים למשחק (לעלילה או לאווירה) ולא מגזים עד אין סוף. בנוסף צריך להיות לשחקן קומון סנס בבנית הדמות. אדם שיש לו מחסור אז במעשיות שלוקח דמות שמרכז האישיות שלה הוא מעשיות ימצא את עצמו משחק אותה גרוע, או זורק קוביות כתחליף לתכונות שאין לו במציאות. ניתן לנהל דמות ככה, אבל זה פוגע בשטף המשחק בדרך כלל. מה עוד צריך להיות לשחקן - הוא צריך להתאים לי מבחינה חברתית. צריכים להיות לו ולי מספיק תחומי עניין משותפים וחיבה הדדית כדי שנוכל לדבר גם מחוץ למשחק - משום שמבחינתי משחק הוא סיטואציה חברתית, וחשוב לי שזה יהיה עם אנשים שאני נהנית מהם בכל מקרה.

 

[shadowfax]

מסכים חלקית

מצד אחד יש צורך במתן מידע לשחקן (אני די אוהב לעיתים לתת לשחקנים "עזרי שחקן" כמו מפות, תמונות, ושאר ירקות) מצד שני אני כמנחה לעיתים מגלה את המידע בחלקים לפי דרישה כאמצעי מעקב אחר הלך הרוח והרעיונות שצצים להם כך שניתן לאלתר במהירות וגם לא לשבור את הSOD של השחקן (הוא חושב שזו מלכודת? זה יכול להיות...). כמנחה אני מצפה מהשחקן להוסיף ולהשלים מידע בקשר לדמות שלו, בשיחות בין שחקנים או בין שחקנים לעולם יש להם יד חופשית אך בפיקוח שלי במקרה של הוספות מיוחדות (בד"כ ע"י הינהון), שחקנים מעוניינים ברבע שעה של שיחה? בכיף אני לא יפריע, אך אני לא יזום שיחות כאלו אני לא רואה את תפקיד המנחה ביזימת שיחות בין דמויות, תפקיד המנחה הוא לקשר בין העולם לדמויות (אם אני חושב שיש צורך בשיחה של רבע שעה בין דמות משנית לשחקן היא תתקיים). בעניין כישורי שחקן ודמות, הם לעולם לא יהיו זהים למעשה לדרוש או לחייב שחקן שלוקח דמות אם כישור מסויים ולגלם אותה (ע"י משחק ולא קוביה) היא פגיעה אנושה בעיקרון ההפרדה של הדמויות מהשחקנים, אם אני צריך לגלם את הכישרון של הדמות למה לא לתת לה גם את שאר הידע שיש לי? סה"כ הדמות היא דימיונית? או שמע הדמות היא אני ואם היא אני למה לעזאזל אני קורה לעצמי "סר ג'וזפה אביר המסדר החמישי של ניצני התות"?

 

[wolfdragon at friend]

אז זהו ש...

בקטע של מידע - אני מהאסכולה שנותנת את כל המידע שיש לדמויות, כולל המון המון מידע שהן לא צריכות. כמו בחיים. הסתרת מידע שיש לדמות הוא בעיני הפרעה למשחק הדמות הנ"ל - עלילה או לא עלילה. במשחקים רציניים מעולם לא היה צורך לGM לעודד שיחות - הן באו בעצמן, מעולם לא היה מצב שבו GM אמר לי במשחק כזה שאין זמן לזה, ולכן זה מעולם לא היווה אישיו. לגבי כישורים - אני מאמינה במזיגה מופלאה של השניים. עקרון ההפרדה הוא חשוב וטוב, אבל אם אתה לא מזדהה עם הדמות שלך מספיק כדי לשחק אותה - למה באמת לטרוח?

 

[ronelalala]

מסכים לגמרי...

מסכים לגמרי, אני רואה דמות כסוג מסוים של פיצול אישיות, של היכולת להיכנס לראש של הדמות בצורה כזאת שתוכל לפתח בשבילה מחשבות רעיונות לא בתור הבן אדם שאתה בחים אלא בתור הדמות... וחוץ מזה שזה מבחינתי הצד הכי כייפי של המשחק לפתח לה/ו אופי מוזרויות קטנות וכו'... זה בעצם מה שמבחינתי נותן למשחק פן אמיתי יותר מכל דבר אחר...

 

[shadowfax]

אין פה עניין של הזדהות אלא כישורים

חופפים, אני כצופה לשעבר בעל ידע גדול בקשירות ובשימוש בחבל אבל אם הדמות שלי לא אז אני לא יכניס את העניין לדמות (התריד אותי רבות כשיחקתי את רנגורת כי מסביבי זה היה ההפך) וההפך אם הדמות שלי מוכשרת לנאום ואני לא אז אני חייב לזרוק קוביה ולהניח שאני יוצא בנאום נלהב (גם אם כשחקן הנאום לא היה מזיז אפילו תרנגולת). העניין הוא שלא ניתן להפריד לדעתי בין "כישורים משוחקים" לבין "כישורים קוביתיים" יש בזה פגיעה בשחקנים מסויימים (אני לא יודע לנאום כמו שהדמות שלי, לכן אני חרא של שחקן?) שאינם רהוטי דיבור או צופיפניקים לשעבר. בעניין המידע, הפצצת שחקן במידע היא מניסיוני הדרך הכי טובה להוציא אותו מריכוז או לפרום לו את דרך המחשבה ("שנייה היה שם דג כחול באקווריום בתחילת התיאור?..."), עומס מידע מבלבל, זורק רמזים שגויים (מרצון או לא) ומצריך זמן לעיקול. אבל מנגד חוסר במידע הוא רע, רע מאוד (אני זוכר אלף בגובה שני מטר וחצי מחזיק חזק מאוד בחצי אלף כדי לא ליפול אל מותו רק כדי לגלות שהוא תלוי 30 ס"מ מהקרקע)

 

[wolfdragon at friend]

תראה, תשמע, תבין

בוא ניקח דמות דמיונית שלא שוחקה מעולם, למען יבינו גם דלת העם על מה אנחנו מדברים בלי להצטרך להסביר קמפיין שלם בכתב: נניח שאתה לוקח את יוצמך, דמות עם שם מגוחך, אך, לעומת זאת כישורים נפלאים של בארד. יוצמך זה הוא לא רק דיפלומט שהיה יגול לדרום לסדאם לוותר על כיסאו הרם לטובת נופש לכל החיים בכלא בסעודיה אלא גם זמר ממדרגה ראשונה המלווה את עצמו בכלי זמר מסוגים שונים. המשימה העומדת עתה בפני יוצמך היא לשחרר את חבריו חסרי המזל מהכלא העירוני לאחר שניסו בלא הצלחה יתרה לכייס את המאזינים לצלילי שירתו הנאצלה (ולא ברור למה הם טרחו, הרי הקהל היה נותן כל סכום שיוצמך היה מבקש אם רק ביקש זאת). יוצמך מוצא את עצמו נואם לקהל העיר. עכשיו בוא נדבר על איך אתה משחק את זה : מכיוון שנואם גדול אתה לא - יש לך 2 אפשרויות - אחת להגיד "אני נואם לפני הקהל" ולזרוק קוביה או לחילופין, לזרוק כמה בדיחות בשמו של יוצמך ולהגיד "וכך ממשיך הנאום" ולזרוק קוביה - מה עדיף? עכשיו, מעבר לזה - נניח שהיית אומר מראש בואו נראה - אמנם לשחק בארד זה אתגר לא נורמאלי בשבילי, אבל בואו נעשה אותו דומה לי מספיק כדי שאוכל לחיות בעורו במידה שתאפשר לשאר חברי הקבוצה להרגיש מחוברים למציאות המשחקית. המקום נואם דגול אתה בונה אותו כוירטואוז בשירה ובנגינה, ושחקן מוכשר. ועכשיו אתה אומר שהוא לא נואם לקהל, אלא מציג להם הצגה עם מוסר הסכל, הצגה שללא ספק כGM ותיק ומוכשר תוכל לרקוח במוחך הקודח. מה יהיה יותר נעים למשחק לך ולשאר חברי הקבוצה? לכל מצב יש כמה פתרונות, לכל תכונה יש כמה פנים. גם לתכונה שאין לך אפשר למצוא פן שקל לך מספיק להזדהות איתו כדי שתוכל לשחק אותו עם מקסימום משחק תפקידים ומינימום התערבות של קוביות. זה באשר לכישורים. עכשיו לגבי המידע - נסיוני שונה משלך באופן מהותי. רוב משחקי התפקידים ששיחקתי בהם היו מבוך של מידע, מידע מטעה, מידע לא דרוש ומידע שאי אפשר להסתדר בלעדיו. זה סוג המשחק שאני נהנית ממנו (אישית), ואם עקבת אחרי העידכונים שלי יכולת לראות שלא רק שנהניתי מההרפתקאה האחרונה שהיתה בסגנון הזה (ואל כמובן) אלא גם נהנו אלו שקראו את הסיפור המפותל מדי. אתה רוצה לשלוט במידע- אין בעיה - הסתר מהדמויות - לא מהשחקנים. אם שחקן רוצה לשחק את הדמות שלו הוא צריך ככל האפשר לדעת מה שהיא יודעת, ולהיות מסוגל - בראשו אם לא מעבר לכך - להשתמש בכל הקישורים שלה. ואם אתה רוצה לדעת למה אני מתכוונת למשל, קח את הדמות של קרן, שהיתה עם המון יכולות, אך היא לא ידעה להשתמש בהן או לאיזה כיוונים אפשר לקחת אותן, וראית עד כמה זה פגם באותו קמפיין בו חיו רנגורת' ואמרלדה.

 

[wolfdragon at friend]

נזכרתי בעוד דוגמאות בעניין הכישורים

1. כשבניתי את ואל שלי ידעתי את העובדה הבלתי ניתנת להכחשה שאני ממש לא מכירה טוב את וומפיירס ד'ה מסקרייד - לא את חוקי המשחק, ולא את העולם. אמנם השקיעו 2 סשנים ושיחה ארוכה ארוכה כדי לתת לי מושג, אבל הייתי רחוקה מאוד מלהבין אתהחברה הערפדית וזמן יתר לקרוא את הספרים לא היה לי. בהתחשב בכך בחרתי בחסרון "ערפד חדש" ובחסרון "לא מבין עניין" (שניהם בתרגום חופשי - שבגדול אומרים ש:א. אפחד לא מכיר את ואל, ב, אין לה הבנה עמוקה על איך עולם הערפדים עובד ו-ג. היא תנסה לאסוף מידע ככל יכולתה, ועלולה להתנהג בצורה לא מקובלת מבחינת קודי ההתנהגות הערפדיים מחוסר ידיעתם. זאת דוגמא להתעמת הדמות לכישורי. אם הייתי הופכת אותה לערפדית שחייה כבר אלפיים שנה - היתה לי בעיה רצינית לשחק אותה, וכשהייתי נעצרת לשאול כל מני דברים אאוט אוף פלי - זה היה פוגם במשחק לכולם. כך יכולתי לשאול דברים אין פלי, וזה היה נוח לי ולאחרים. (זה גם עיצב במידה לא קטנה את מערכת היחסים שלי איתם). 2. כששחקתי את לידי קרופט - לידי אנגליה מהתקופה הוויקטוריאנית בגרפס סטים פאנק דיי קרוב למציאות - בחרתי דמות שהיא בפרוש שמות חברתית - מה שגרם לי ללמות כמויות מטורפות של מידע על החברה הויקטוריאנית, לבוש, מנהגים, מעמדות, שפה, סקס וכו' וכו' כדי להיות מסוגלת לשחק אותה. זה גם בעניין כישורים - אם אין לך מושג על מה אתה מדבר ואתה משחק דמות שיודעת בערך הכל - אתה, הדמות ומשחק התפקידים הקבוצתי בצרות. הקוביות הן פתרון רק עד נקודה מסויימת. לא יותר.

 

[shadowfax]

טוב בקשר להודאה הראשונה

אז כך: למרות שככל שהדמות תדמה אלינו כך נוכל לשחק אותה יותר "טוב" או "נכון" אבל זה אינו המתכון לדעתי של שחקן טוב. אני אתן דוגמה: ספירט הוא כוהן, וכאשר בניתי אותו החלטתי לנסות את רעיון הנאומים וספירט קיבל כישרון בנאימת נאומים (בנוסף ליכולת שלו לכפל משמעויות בתחום הכחול ללא כוונה), ואכן כאשר הייתי חייב לנאום קפצו מספר בעיות (הדת עדיין לא גובשה) והנאום לא היה טוב (בלשון המעטה) אך היות וספירט ניחן בכישרון (וקסם) קהל הפונדק יצא במחיאות כף נירגשות, העניין הוא שהתוצר היה טוב כי ספירט אכן היה נושא נאום באותה שניה בהתאם לקווי דמותו אך אין קשר לאיכות הנאום שלי, כי לא אני נואם אלא ספירט נואם.