שאלה שעולה לי הרבה

[ניצת שושן]

כמוך כמוני

לא אוהבת הכללות נהנת לקרוא על יחסים אחרים ובכל זאת הרי השאלה הזו התעוררה ממקום כלשהו... משיחות ומפגשים עם אנשים שנוהגים אחרת ומאוד הייתי רוצה להבין למה? מאיזה מקום זה בא? (נו מה ל'שות? ילדים תמיד היו הנקודה הרגישה שלי)

 

[spivak12]

שימוש בהכללות

ידידי היקר, אכן יש צדק בדבריך בדבר שימוש בהכללות, זה מקומם ומרגיז ומביא קצת קללות, אך אם נסתכל בגדול על החיים, נגלה שחיי הגברים הרבה יותר נוחים. אז יש כמה יוצאי דופן שיסללו את הדרך, ואולי זה יתקרב יותר לשיוויון ולא רק בערך. אך עד שיגיע חזון אחרית הימים, שא ברכות והמשך ליהנות מהילדים. שבת שלום חני זמיר

 

[ophra]

הנה חלון הזדמנות

לפרגן ל-

שלי... (תכשיט או לא תכשיט...

) מהיום הראשון שהוא שכר דירה זה הוגדר בתור הבית שלו ושלהם. לפני שנתיים בערך, ממש קרוב להתחלה אחד החברים של הגור הגדול (אז בני 5) אמר לאמא שלו שהוא רוצה שגם הם יתגרשו כדי שיהיו לו שני בתים...

כשהעברנו את הגור הקטן ממיטת תינוק למיטת נוער תיאמנו בינינו איזה מיטה קונים הלכנו (כל אחד בנפרד) לאותה חנות והזמנו מיטה ביום ההובלה מתקשר אלי המוביל בבוקר ואומר: "יש לי פה שתי מיטות זהות, לאותו שם משפחה, באותה שכונה כנראה עשו פה איזה טעות בהזמנה...

" צחקתי ואמרתי לו שזו לא טעות

הגורים שלנו עדיין קטנים מדי בשביל לצאת ולחזור בכוחות עצמם ולכן עניין המפתח לא רלוונטי אבל אין לי ספק שהם מרגישים שם לגמרי בבית הם גם ממשיכים להתייחס לשם כאל "בית" אמנם החדרים כאן ושם כבר לא זהים (הזמן עושה את שלו) אבל זה הרי לא מה שעושה את תחושת ה"בית" אז מה ניצתי? שנוסיף נקודות ל"תכשיט" שלי

רוצה שאני אסדר לך משהו איתו...

עפ

(כשמגיע - מפרגנת. ובגדול)

 

[ניצת שושן]

תשמעי, תיראי

נקודות תוסיפי לו מגיע לו

אז מה ? את חושפת שהוא הטעם שלי

?

 

[איתי 43]

לא התגרשתי מהילדים שלי

היי לך - ניצת אני חדש כאן, גרוש שנה עם 3 ילדים בני 13, 9 ו-6 שנמצאים במשמורת של גרושתי לשאלתיך - אני עכשיו מסיים איתם שבוע שלם של חופש. אני קורא כאן את שאתם כותבים, אני רואה את התנהגות ה"אבות" (כן, במרכאות) ומתחזקת בי התחושה כי בסך הכל, אני בדרך הנכונה. על השישי-שבת איתם (פעם בשבועיים) אני לא מוותר. א. כי אני נהנה מחברתם. ב. כי גם לאימא שלהם מגיע לחיות. ג. כי אל תדאגו - מי שמשקיע עכשיו יקצור אחר-כך. האחרים - אל תתפלאו אם הילדים לא ירצו לראות אותכם ברגע שתצטרכו אותם. מאחל לכולנו שבת שלום

 

[ניצת שושן]

ברוך הבא איתי ../images/Emo45.gif

איך אמרת? מי שמשקיע עכשיו יקצור אחר כך וזה צריך להיות המוטו שלנו של כולנו

 

[spivak12]

מה שאנו מבשלות זה מה שאנו אוכלות../images/Emo46.gif

בתשובה לשאלתך, ברצוני לספר לך כי במשך זמן רב כעסתי על חוסר האחריות של בתי הבא לידי ביטוי בתחומים רבים. נדרש לאסימון שלי זמן רב לרדת עד שהבנתי שאם אני לוקחת אחריות עבורה, למה שתעשה זאת בעצמה. ולשאלתך, לגבי בנך, ככה אנו מרגילות אותם. שהבית שלנו זה בסיס האם ואילו בבית של האב זה עניין של רצון טוב. האבות מצידם, עד כמה שידוע לי, לא מנסים לשנות את התפיסה הנ"ל. הרחיבי את התפיסה גם לחיינו כנשים עובדות. יצאנו לעבוד כנשים נשואות, לקחנו עול בפרנסת הבית, אך האחריות למשק הבית נותרה בשורה התחתונה בידנו. למה? כי אנו נשים? או אולי כי כך בחרנו? שתהיה לך שבת שלום חני

 

[ניצת שושן]

צר לי אבל אני לא מסכימה איתך

הביית הוא הבסיס תמיד!!! הלואי וגם בבית אביהם היו מרגישים כך אבל זה כבר עניין שלו יש אבות כאלה ויש אחרים כפי שראית כאן את הבחירות שלי בחיים אני עושה ממקום שלם בפרט שזה נוגע לילדים הם הראשונים! (אגב אין זה אומר שאיני דואגת לעצמי ובכל זאת הם שניה אחת לפני) וזו כמובן דעתי האישית

 

[spivak12]

../images/Emo140.gifבדברים שלעיל אין בינינו מחלוקת

אין בינינו כל מחלוקת כי הילדים הם אוצרנו ותמיד נהיה שם בשבילם, כך היה זה תמיד וכך יהיה זה לעולם. טענתי היא שאנחנו כל כך מטיבות לקחת עלינו את כל האחריות, שבמקרים רבים כל שנותר לצד השני הוא לומר לנו "לבריאות" אכן , הופתעתי מהתגובה הגברית לדברים. זו כבר סיבה מספקת לכתוב לכם הגברים, שירים. אך לדעתי זה צריך להיות מובן מאיליו שגם שמתגרשים יש לילדים שני בתים : של אם ואב.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo88.gifמסכימה אתך

הכל נופל עלינו כי הם סומכים עלינו שכבר ניקח את האחריות.כי כאלה אננו הנשים.לוקחות אחריות.ואם אפשר לסמוך עלינו שנעשה כך אז הגבר יכול לעשות לעצמו הקלות כי כבר יש פראירית שתמיד תהיה שם בשביל הילדים וכדי לכסות את הפשלות שלו.ועוד אומרים שאנחנו עושות הכללות עם הגברים.יש פרחי גברים מעטים ששוברים את משחק המינים הזה

 

[spivak12]

אחריות מתוך בחירה ../images/Emo65.gif

אני אכן מסכימה כי עיקר האחריות הוא מנת חלקנו, אך אל נא נשכח ולו לשניה שאנו אלה הבוחרות במצב זה. הסיבות לבחירה יכולות להיות כאלה ואחרות. אך זוהי בחירתנו. במשך 20 שנות נישואי המתפוררים לקחתי אחריות על כל דבר מקטן ועד גדול ומאחר ואני עשיתי זאת בצורה כל כך מושלמת לא נותר לצד השני מקום ללקיחת אחריות אלא להאשמות. שלא תביני לא נכון, אין אני מלקה את עצמי ואין אני מרגישה אשמה, אלא מודעת. אחד הדברים שלמדתי בתהליך אותו עברתי הוא להרפות. יש מקומות בהם אנו יכולות להרפות מהשליטה והאחיזה שלנו ושום דבר שלילי לא קורה. נהפוך הוא. התיאוריה של אדלר לגבי גידול ילדים תופסת ונכונה בכל מערכת יחסים שהיא. אדלר טען שכל ילד מפתח דפוסי התנהגות שלא "תפוסים" במשפחה. כלומר אם ילד אחד הוא הילד המקבל תשומת לב דרך היותו הילד הממושמע והצייתן יפתח הילד אחריו את דפוס הילד המרדן כדי לקבל תשומת לב. כמובן יש לזכור כי הדברים המובאים כאן, מובאים בהכללה רבה ואם תרצי לקרוא יותר את מופנית לספר "ילדים האתגר" או "נישואין האתגר" נדמה לי מאת דרייקוס. מכל מקום גם בדפוס של זוגיות הצד האחר מפתח את ההתנהגות שאינה "תפוסה " עדיין. כאשר אנו מבינות שזה מצב של בחירה אל לנו להרגיש פראייריות. אנו בחרנו זאת בידנו לקבל זאת באהבה או לשנות זאת . גם זה בחירה שלנו.

 

[r e d head]

אחרי כולם...כמעט הכל כבר נאמר

רוב הגברים הגרושים שאני מכירה, הילדים שלהם עדיין קטנים להגעה עצמית, במרחק נסיעה. מכירה מקרוב מאוד גבר אחד גרוש , שגר קרוב מאוד לגרושתו, ולילדה בת ה-14 יש מפתח והיא מגיעה אליו מתי שהיא רוצה בלי לבקש רשות אולי רק מודיעה. ככה זה אצלו ממתי שהילדה היתה קטנה ממתי שהתגרש. הוא אמר פעם שזה בעיה עם "מבקרות ממין נקבה". לי זה רק הוסיף אצלו המון נקודות זכות. רוצה להוסיף שבזכות זה יש בינהם קשר טוב ורצוף. יודעת שבגילאים כאלה ויותר יש קושי להורה גרוש עם ילדיו המתבגרים שמעדיפים את חבריהם. ויתכן וקשר שלא מבוסס על ימים ושעות קבועים, אלא חופשי יותר הוא המפתח לקשר טוב בין אב גרוש לילדיו. בכל מיקרה נראה לי שזה תלוי בסדרי העדיפות של האבא, הילדים מול החיים החופשים......

 

[ניצת שושן]

../images/Emo45.gif