שאלה שמעסיקה אותי...

שאלה שמעסיקה אותי...

דיי הרבה במהלך השנה ומשהו האחרונות בגלל חוויות שאני עוברת בחיים שלי ומאד מתקשרת לוויכוח בין כריסטי לניאמבי. אשמח לשמוע את דעתכן (ודעתכם) בעניין. הסיפור בין כריסטי לניאמבי התלהט והפך לוויכוח בגלל שכל אחת היא סוג של טריגר אחת לשניה, מעלה בה דברים ומזכירה לה בעיות אישיות שעלו וצפו. כשצפיתי היום במהלך הפרק בשיחה שלהן עם איאנלה, הבנתי שכל אחת השליכה אחת על השניה את הבעיות, המטענים והפחדים שלה- וזה מה שגרם לתאקל. זה חיבר אותי לשאלה שאני שואלת עצמי כבר זמן רב והיא: הרי לכל אחד יש את המטענים שלו, הפחדים שלו, הרקע שלו, הטראומות שלו והם הם הם אלו שבונים את האישיות שלו, מעצבים את התנהגותו ואת דרך ההתמודדות והאינטראקציה עם האנשים הסובבים. האם כשיש סוג של וויכוח, או בכללי- התנהגות מסוימת בקשר עם הבעל, בן זוג, חברה, ידיד וכו'-זהו סוג של תירוץ להתנהגות? האם אפשר להפיל את הביצ'יות, הכעס, ההתפרצויות (לדוגמא) על דברים קשים שחוויתי בעברי? איך אפשר להתמודד עם זה? הרי אותו בן אדם לא רצה בכוונה לעשות לי רע וזה מי שהוא- אז איך אוכל לבוא ולהציג את הטענות שלי בפני מישהו, שמעשיו ללא ספק פוגעים בי, כשאני יודעת מה עובר עליו? האם ניתן לשפוט? האם יש לי את הזכות? באופן אישי, עד עכשיו בחיי, ברגע שאני מודעת לבעיות של אותו אדם נורא קשה לי לבוא ולהאשים ולהפיל עליו את כל הרע שהוא עשה (גם אם אני צודקת), כי אני מזדהה ולא רוצה להכאיב לו, אבל ללא ספק אני נפגעת מזה בסופו של יום. אני מקווה שלא סירבלתי את השאלה יותר מידי ואשמח לשמוע את דעתכן...
 

יסמין@

New member
כדאי להבחין בין מה שקורה

בבית מתחילות מחדש לבין מה שקורה בחיים. בית מתחילות מחדש אמור להיות בית של ריפוי והתפתחות, מחוץ לחיים הרגילים. יש גם אלמנט חזק מאוד של הרצון והצורך לרצות אל המאמנות... ראית שבסוף הן אמרו בדיוק מה שאיאנלה רצתה שיאמרו, אבל בחדר הוידוי הן אמרו דברים שונים לגמרי... כריסטי אמרה שניאמבי לא אוהבת אותה משום שהיא לבנה... וניאמבי אמרה שכריסטי היא PUNK צבועה ומעצבנת וכו'. אז הפיוס שהיה ביניהן בנוכחות איאנלה היה רק כביכול, מהפה ולחוץ, וכדי לרצות את איאנלה. בחיים מחוץ לבית שונים מהרבה בחינות, חלקן טובות. בחיים מחוץ לבית אנשים לא נמצאים במטרה מוצהרת לרפא פצעים רגשיים, אין כוונות כאלה. ומצד שני, גם אין יומרות וצביעות וניסיון להיראות מנטור ומפותחת... את לא אמורה להיות המדריכה או המרפאה של אף אחד/ת. אם אדם פוגע בך - כדאי פשוט לנסות להתרחק. "הרי אותו בן אדם לא רצה בכוונה לעשות לי רע וזה מי שהוא" - יש אנשים שכן רוצים לעשות רע ובכוונה... מאנשים כאלה פשוט צריך להתרחק ככל האפשר. לא חייבים להאשים, ומצד שני לא כדאי לחפש תירוצים להתנהגות רעה ולחשוב שבגלל "ילדות עשוקה" יש לו או לה זכות לפגוע בך.
 
אני לא חושבת שירדת לסוף דעתי...

אנסה להסביר יותר טוב. בואי נאמר ואני נמצאת במערכת יחסים עם מישהו. כל אחד, מן הסתם, מביא לקשר יחד איתו את עצמו- את האופי, את המטענים, את הדברים הטובים ואת הדברים הרעים. כשיש קשר חזק ואוהב עם מישהו מרגישים בנוח להפתח אחד לשני ולספר מה עובר ומה מפריע..על הילדות ועל נבכי הנפש שלא בהכרח חושפים לאנשים אחרים, אולי למעט חברות ממש טובות. התהייה שלי היא כזו: אם נגיד בן זוג פועל בדרך מסוימת..קשה לי להסביר...נגיד פועל מתוך חסר בטחון לגבי דברים בקשר, מפחד מאינטימיות או בדרך כזו או אחרת מיישם עליי את כל הבעיות שלו- אז מן הסתם זה משפיע גם על בת הזוג שלו. אני תמיד נוטה ביחסים עם משפחה, חברות, חברים וכו' להסתכל כל הזמן על מה מניע אותם, מאיפה הם באים, מה הם מביאים יחד איתם- וכך הרבה יותר קל לי לגלות אמפטיה, להתחבר, להרגיש...וגם לא לכעוס ברגעים מסוימים, פשוט בשל העובדה שאני מבינה "מאיפה הם באים" ומה אולי גורם לכך. האם במצב בו לבן זוג, לחברה או לידיד יש מטענים משל עצמם- איפה עובר הקו בין לגלות אמפטיה, להבין ולסלוח לבין להגיד "עד כאן, אל תפיל את הח**" שלך עליי, לא מגיע לי לסבול מזה".
 

יסמין@

New member
הבנתי מצוין מה שכתבת

וזה בדיוק מה שהשבתי לך: לדעתי, אנחנו לא אמורות להתנהג כאילו שאנחנו המטפלות של האנשים שאיתם אנחנו בקשר מכל סוג. אם מישהו מנסה לזרוק עליך ח*** - את צריכה להחליט אם את מוכנה לקבל את זה. לכל אדם יש מטענים, אבל לא כל אדם זורק ח*** על הזולת. ונשאלת השאלה גם איזו ח*** ומה הכמות והתדירות. נאמר, אישה מוכה עשרות שנים צריכה לדעתך לנסות להבין את ילדותו העשוקה של בן הזוג? כל אחת שמה את הגבול במקום אחר, גם לפי הצרכים והמטענים שלה... ואף אחת לא יכולה לומר לך איפה לשים את הגבול ובפני מי לשים את הגבול. זו החלטה אישית, והיא גם משתנה מזמן לזמן. ייתכן שיש זמן שבו תהיי מוכנה לקבל יותר ח*** מסיבות שונות., והיו תקופות שתהיי מוכנה לקבל פחות ויהיו תקופות שבכלל לא תהיי מוכנה לקבל ח*** מהזולת. ניקח דוגמה ממה שכתבת: גבר שמפחד מאינטימיות. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהמון דרכים, כולל מאוד הרסניות. אז נשאלת השאלה אם לאישה כדאי לנסות "לטפל" בו ו"להציל" אותו, או שאולי עדיף שתציל את עצמה... וכל אחת עושה מה שמתאים לה באותו רגע. אין חוק אחד שנכון לכולן כל הזמן. אז עשי מה שמתאים לך.
 

גלינקה2

New member
תגובה לזולת

אנסה לתת לך את נקודת המבט שלי. ברוב המקרים הקשרים בין בני אדם הם ריקוד משותף. מה שמהווה טריגר להשתולל עבור בן אדם מסוים לא עובר את סף העור של אדם אחר. כל אחד גם מגיב אחרת. כל אחד מפרש בדרך משלו ומגיב לפרשנות שלו ולא לדרך שהשני מתנהג. נוסף לכך, כמו שהם מביאים את הבעיות שלהם, כך גם אנחנו מביאים את הבעיות שלנו וזה לא קל לראות בעצמנו. לקח לי הרבה שנים לראות איך אני משפיעה על אחרים ועוד יותר היה לי קשה להודות בזה. זה במקרים של יחסים נורמלים. במקרים של פשע, נשים מוכות, ילדים שהתעללו בהם וכך הלאה המצב הרבה יותר מורכב. ראינו איך איאנלה מנסה לתת לנשים שעברו התעללות מקום של שליטה פנימית שממנו יוכלו לצמוח ולכן היא מנסה להראות שתמיד ביחסים יש שני צדדים, שגם הנפגע קשור לריקוד המשותף. לפעמים הדברים שהיא אומרת מקוממים אבל עדיין נותנים איזושהי תחושה של שליטה פנימית. בקשר ליחסים אמיתיים אין טעם להישאר ביחסים אם הם לא נעימים. לפעמים הבנה של הזולת מקלה להישאר ביחסים ולפעמים לא. בכל מקרה עדיף להישאר כל זמן שמרגישים טוב, ואם לא, להמשיך לאהוב, להמשיך לאחל כל טוב ולעזור, אבל את לא אחראית על אף אחד מלבד על עצמך. איפה הגבול? יש תחושה פנימית של "עד כאן".
 
למעלה