שאלה של נימוס....

[shelycat]

שאלה של נימוס....

מה נחשב מנומס בעינכן? או ליתר דיוק אילו התנהגויות של הזולת שאתן פוגשות בחייכן אתן מוצאות כלא מנומסות? אילו כללי נימוס בסיסיים הם יהרג ובל יהרוג מבחינתכן? אילו התנהגויות אתן מוצאות פוגעות בחוסר הנימוס שלכן? איך אתן מתמודדות במצבים כאלה? הכוונה מה אתן עושות כשלא מחזירים לכן רכוש שלכן שהושאל, או שזה בכלל לא מפריע לכן? כשמעשנים לידכן בניגוד לרצונכן או למשל באזור ללא עישון או בקניון ללא עישון? מפריע לכן כששמים מרפקים על השולחן בזמן האוכל? משחקים בסכו"ם? אוכלים בפה פתוח? עושים קולות בלגימת מרק או בלעיסה? מתפרצים אל תוך דבריכן כשאתן מדברות? איפה עובר הגבול של הסובלנות והסבלנות שלכן?

 

[shelycat]

סליחה על הכפילות

אולי יהיה אפשר למחוק את אחד מהם?

 

[אוסנת123]

ובכן...

אין לזה סוף... נימוס מאוד חשוב בעיני וזה מתבטא בהרבה דברים (שבטוח אני אשכח חלק...) הכי חשוב: לא להתפרץ למשפטים שלי. להיות מסוגל לשמוע משפט שלי ולא להגיב אסוציאטיבית בעקבות 2 המילים הראשונות (כואב כי יש לי היום ממשק בעבודה מול מישהי כזו...) נימוסי שולחן בסיסיים (לא עד רמת מרפקים אלא ברמה של לאכול בצורה אסטטית) בהמשך לשרשור בנושא - כשלא מחזירים לי ספרים/דיסקים כשמקשיבים לשיחות טלפון אישיות שלי בעבודה ואח"כ מעירים לי על זה (ניחא הקשבת אבל למה אתה צריך להראות את זה???) כשמדברים איתי אבל בעצם בודקים את גודל החזה שלי.... (יש כזה מנהל פה...) כשמדברים איתי אבל תוך כדי מנסים לקרוא דברים ממסמכים שאני מחזיקה/נמצאים לי ביד/על השולחן/במחשב אנשים שמבטיחים שיתקשרו ולא מתקשרים למרות שהם יודעים שזה חשוב לי (נו טוב זה מעצבן יותר מאשר לא מנומס) מעצבנים אותי נהגים בארץ שחותכים אותך ועוד עושים לך פרצוץ כאילו אתה לא בסדר... נכון במיוחד כאשר מדובר בנהג גבר מול נהגת... והרשימה עוד ארוכה....

 

[danonit]

....

- כשלא מחכים לסוף המשפט לפני שמדברים ו"חותכים" את מי שמדבר. - כשפולשים לפרטיות בלי אזהרה או מדברים על דברים שלא בעיני כולם הם נושא לשיחה (יש לי דוגמאות כאלה למכביר תוצרת חמותי, אבל שלא נעים לי לכתוב פה). למשל, מפריע לי שבחברה מישהו מחליט לדבר על בעיות רפואיות שלו או של מישהו אחר או על סקס וכו´ בלי שהוא יודע שזה בסדר עם כולם. - כשעושים קולות תוך כדי אכילה, לועסים בפה פתוח ומדברים עם אוכל בפה, מרפקים ולשחק בסכום לא מפריע לי (לא מכירה מישהו שלא שם מרפקים אולי חוץ מאשתו של אבא שלי) - כשמשתלטים על השיחה בוולגאריות. - כשמזלזלים בזמן שלי או בעיסוקים שלי - זה אחד הדברים שיותר מרגיזים אותי. רכוש שהושאל - לא ממש מפריע לי שלא מחזירים מיד, אם אני צריכה אני מבקשת או לוקחת חזרה. אני בדרך כלל מעירה, לרוב בהומור. אם זה אנשים קרובים, אז אני מרגישה נוח - ואם זה מישהו פחות קרוב אז בדרך כלל אני זאת שמעירה - ז"א התפקיד נופל עליי כי "יש לי פה"...

 

[uti]

שלא אומרים "שלום"....

זה דבר שמצליח להוציא אותי מדעתי!!! תשמעו סיפור, המקום שאני עובדת בו עובר עכשיו תהליך מיתוג, משנים גישה שיפור שירות וכולה, אנחנו מונופול ואנשים אוהבים לשנוא מונופול (ובצדק...) אז אנחנו הבאנו חברה "מקצועית" על´ק שתלמד אותנו איך להיות אדיבים יותר מקצוענים יותר וכו´ כבר שנה מקשקשים לנו עם איזה יועץ פלצן שיודע הכל הכל בעולם איך לדבר עם אנשים והחצוף הזה בכבודו ובעצמו לא אומר שלום לאנשים שהוא נכנס למשרד שלנו או שהוא םונה אליהם. זה נראה לי הכי צבוע ומגעיל בעולם מין הנימוס שיפתח שיחה או שאתה נכנס למקום להגיד שלום!

 

[fila]

אוי נקודה רגישה, כי אני תמיד שמה

לב לנימוסים של אחרים ובכלל להתנהגות שלהם.... הכי מטרידה אותי קולניות, אני יכולה למות מזה ! תמיד בסופר בתור לרופא, בקניון או במסעדה צריכה להיות משפחה כזאת של אמא פרחית ואבא ערס עם איזה 4 בנות/בנים ששומעים אותם למרחקים.... (וסליחה אם התאור שלי בוטה

חוסר נימוס בעיני זה שאם מתיישבים לאכול אז כולם מתחילים לנשנש עוד לפני שהמארח/ת סיימו להגיש או להתיישב בעצמם(אל תשאלו אותי איפה זה קורה

) שמשמיעים קולות מסוימים בפומבי

כאלה שעוקפים אותי בתור באלגנטיות

אלו שנוסעים בכוונה מהר כשיש שלוליות ומשפריצים עליי את כל הג´יפה(מנסיון מר בדרכי מהחני לעבודה

) כאלה שמבקשים מהם לא לעשן במסעדה/בית קפה/לובי ובכל זאת מעשנים

שונאת את אלו "ששומרים" תור לעוד 10 אנשים, וסיפור קצר: כשנסענו בקיץ לחו"ל היה כזה עומס בכל העמדות של ביקורת הדאכונים, אז מה לעשות מחכים בסבלנות, עמד לפנינו איזה אבא ערס וברגע שהגיע תורו הוא שרק והגיעו פתאום אמא פרחית ו- 3 בנות ועוד אבא ערס ועוד אמא פרחית ו-2 בנות נוספות וכולם באלגנטיות מדהימה כאילו שלא כולנו עמדנו בתור 1/2 שעה נדחפו לפנינו ועוד הסתכלו עלינו בחיוך של סיפוק.

ויש התנהגויות מסוימות שלא הולמות לדעתי סביב שולחן, לאו דווקא מרפקים אלא באמת אכילה בצורה וולגרית , לעיסת מסטיק עם כל הקסטנייטות... משגעת אותי מישהי ספציפית (והמבין יבין

) שמתיישבת לארוחת יום שישי בערב לבושה בסמרטוטים שבישלה/ניקתה בהם כל הבוקר מריחה כמו סיר טיגון של חובבי חצילים ופלפלים ספוגי שמן...ולוק כללי של "מיס אקונומיקה" טוב אבל אני נשמעת ביקורתית מידי, אולי רק אני שמה לב להכל

 

[Hadar p]

אוי אני ממש בדיעה שלך לגבי כל מה

שרשמת! במיוחד לגבי הנישנושים לפני שיושבים לאכול! וממש הכל הכל הכל כ"כ נכון!

 

[Hadar p]

טוב יש כמה דברים:

מפריע לי שאנשים יושבים באוטובוס עם התיק לידם + שקיות או תיק של חחיל והאוטובוס מפוצץ ולא יחשבו לפנות לידם, ואז צריך לעמוד בדיוק בסיבוב ולחכות שחוצפן יוזיז את הדברים. על אותו משקל מעצבן אותי כששמים רגלים על המושב שממול או שדופקים בגב "בטעות" עם הרגלים.

מרגיז אותי שאנשים זורקים זבל (ניירות, שקיות ועוד..) ברחוב ולא עוד 2 מטר בפח קרוב

מרגיז אותי שאנשים מדברים בטלפון או בניהם כאילו א\הם לבד בסלון הפרטי שלהם.

מעליב אותי שאנשים לא יודעים להגיד בוקר טוב / שלום כשהם מתקשרים (אני מתכוונת בעבודה כשאני עונה לטלפון)

חוסר נימוס לדעתי שאנשים יורקים או מושכים יריקה מהגרון (נו זה היה התיאור הכי פחות זוועתי לדעתי) ואז מעיפים אותה ברחוב ככה לידך....

מגעיל אותי שאנשים מעשנים ואם אני כבר אומרת שזה מפריע לי אז לא מבינים אותי... יש עוד מלא! כשעוקפים מצד ימין או "חותכים אותי" בכביש!, או נהגי מוניות מעצבנים אותי כמעט בכל גבר שהם עושים. אבל הסבלנות שלי פוקעת כשהדברים חוזרים על עצמם! אני בדר"כ לא אומרת ישר!

 

[nikit1]

אצלי...

יש לא מעט דברים...מה שיכול לשגע אותי זה חוסר כבוד לזמן של אחרים או חוסר כבוד לדברים של אחרים או חוסר כבוד בכלל (לקטגוריה הזו יכנס עניין העישון למרות שביקשו להפסיק,החפצים המושאלים שלא חוזרים, העקיפות המטורפות בכביש ועוד ועוד)...לא יכולה לסבול שנכנסים לי לדברים, שמנסים לנהל שיחה בלי להקשיב לטיעונים של הצד השני... נימוסי שולחן? יש דברים שמרגיזים, אבל לא ברמה של להיטרף (אני סובלת בשקט אנשים שלועסים בפה פתוח

).