הבירוקרטיה מכה מתי שלא מצפים לה
לפני כמה שנים, למשל, התכוונו לטייל באזור של הר הסירבל בסיני. שניים מהמשתתפים בטיול היו קצינים בקבע, ואני הוצאתי עבורם ויזות למצרים. הפקידה-שוטרת שמה לב שהם עדיין חיילים ולא נתנה להם לצאת מהארץ. כמה שעות של ויכוחים, תחינות, התבכיינות והסברים לא הועילו ואנשי משטרת הגבולות בשלהם- לא לתת להם לצאת מהארץ. הפתרון הגואל היה מאוד פשוט- לחכות עד סוף המשמרת ולבוא למשמרת "שלא ידעה את יוסף". אבל פתעה- אנשי המשמרת השניה קיבלו "תדרוך" וגם הם לא הסכימו לתת להם לצאת, אבל לפחות היו פחות קשוחים והסכימו לפשרה הבאה (שאנחנו הצענו): בכל פעם אחד החיילים יעבור לבד את הגבול ללא ציוד וכסף (יעאני שלא יוכל לברוח לשום מקום) המצרים יחתימו את הויזה (חד פעמית) והחייל מייד יחזור לארץ, וככה הויזה הלכה קאפוט ונוכל להכנס רק לסיני עצמה לשבועיים. כשהחייל הראשון עבר את הגבול המצרים שאלו אותו למה לו לבזבז את הויזה והוא הסביר להם בכמה מילים שעושים לו בעיות בצד הישראלי. הטריק עבד יפה, בצד הישראלי נתנו לנו לעבור, בצד המצרי כבדו את הויזה עם קריצה קטנה ובא לציון גואל
והכי מצחיק, אם אנשי משטרת הגבולות כל כך דואגים שלא יברחו מהארץ אז היה עדיף להם לסגור את המעבר הטפשי כל כך מנחל גשרון לואדי תבה. כל אחד יכול לעבור שם באין מפריע ולהתייצב בצד המצרי בשביל להחתים דרכון בלי הצורך המעיק לעבור בצד הישראלי. שיהיה.
