שאלה של מצפון

תודה על הטיגלון :)

גם אני נגד לשקר, וכאלוף ספינים והעברות נושא (תשאלי את חברה שלי) אני בדרך כלל מצליח להתחמק משקרים. אבל יש לפעמים את הרגע הקטן ההוא, בו אין לך לאן לברוח, וזה: או לשקר, או להכאיב בטירוף לאדם שאתה ממש אוהב.
 
כל מילה בסלע!

אני אישית התחברתי הכי לעניין העמימות. כך אני נוהג. ההורים שלי יודעים שאני כופר גמור בדעות. אבל אני בא אליהם שחור לבן ומקיים אצלם את ההלכות החשובות. הם לא שואלים מה אני עושה בחיים, אני לא עונה. אם הם שואלים אותך למה עשית כך וכך, או איך תעשה כך וכך, תגיד להם: אבא/אמא אל תשאלו שאלות מיותרות, זה לא יועיל לאף אחד. אתה צריך להבין שמראה העיניים הכי חשוב ומשפיע על ההרגשה, ואם הם רואים אותך ויזואלית 'משלהם' ולא רואים אותך עושה עבירות הם יכולים לספוג ולשחקותה בת יענה...
 


 

avib1991

New member
הדברים שלך מחזקים

אני יעבור על זה יותר בראש שקט ואני מאמין שאני יאמץ הרבה מזה! תודה
 

לומד100

New member
היי

אני כשיצאתי בשאלה, זה היה מן מיסתורי כזה, אני מתכוון, לא הזכרתי במכוון למשפחה שלי - אני חילוני, מחלל שבת! זה היה מן דבר שאמרתי שהמשפחה ובמיוחד ההורים יבינו מאליו. בכל אופן בקשר להודעה שלך, עדיין הייתי בקשר טלפוני עם אימי (אימי יותר מבינה מאבי) מידי שבועיים בערך של מה שלומך ? איך אתה מסתדר.... ואני חושב שאימי הבינה שזה החלטות שלי מה לעשות עם עצמי (טוב, גם כשיצאתי הייתי לא ילד, אלא בן 18!). וכמו שכתבו - אתה צריך לראות מה טוב לעצמך ולנסות שאמך תבין את הצעד שלך, ולא שישפיע על החלטות בנוגע לחיים שלך, כמובן לא אם מחוסר ברירה לחיות עם ההורים ב"מסווה"....
 

aaaabbbbabab

New member
מצפון

אני עצמי לא מאמין בכלל ולא מקיים מצוות מזה כשנה, אך למרות הכל נשארתי בלבוש חרדי לגמרי רק בגלל הנושא הזה, שאני יודע מה זה יעשה להורים שלי שאני יכריז בריש גלי שאני לא מאמין.
 

avib1991

New member
זה סיפור אחר

שעברתי אותו כבר. ההחלטה לצאת היתה כרוכה בכל ההשלכות ולמרות זאת ידעתי שאני לא יכול להמשיך לחיות ככה. זאת לא החלטה קלה לצאת בהצהרה "אני לא מאמין" - עם הידיעה לסערה שזה יחולל ולהשלכות של זה. אני יכול לומר לך שבמבט לאחור לא ידעתי כמה ההשלכות יהיה גדולות חשבתי בהתחלה שאני יודע הכל חוץ מכמה פרטים טכניים. יצאתי ועברתי תקופה ממש לא קלה לחיות את החיים בלי שמישהו ידאג לי לכסף, לביגוד, לתמיכה וכל השאר.. פשוט ליפול לעולם די אכזרי. אבל תמיד קוננה בי התקווה שיום יבוא ויהיה יותר טוב. נכון שיש לי תקופה נוספת קשה מאוד של הידיעה שאמא שלי לקחה את זה קשה מאוד אבל אני מאמין שכמו כל התקופות גם זאת תעבור ואני מקווה על הצד הטוב ביותר נכון להיום אני עומד מאחורי כל צעד שעשיתי ואני חושב שזאת החלטה מצויינת לצאת מהעולם החרדי - במידה ואתה לא מאמין. לחיות בתוך שקר יומיומי אני יודע מה ההרגשה. אני מקווה מאוד שתבחר בהחלטה הנכונה בשבילך!! ויהיה לך תאומץ לומר בריש גלי "אני לא מאמין". שיהיה לך סופ"ש מעולה
 

dramaqueen01

New member
אבא שלי כמעט לקה בליבו

כמעט פוטר מהעבודה וכמעט התאבד כש...חזרתי בתשובה.בנתיים טפו טפו אני הייתי חולה הרבה יותר ממנו.
 
מעודי לא שמעתי התקף לב, אך אולי קרה

אך שמעתי על מספר הורים שאיבדו את חדוות חייהם, הזיקנה והכפיפה קפצה עליהם בבת אחת, הדיכאון והמרמור הפך לחלק אינטגרלי מחייהם, אך לא התקף לב.
 

N0Way

New member
אכן. אמהות פולניות שרוצות לעשות נקיפות מצפון

לילדים שלהן, יש להן על מה שיסמוכו. אגב עכשיו זה כבר מופיע במחקר מדעי: תסמונת הלב השבור אבל אין באמור לעיל עמדה שאדם צריך לוותר על חייו בגלל זה. ויש דרכים טובות לרכך ולצמצם מאוד את הפגיעה.
 
נזק נפשי?

אולי. זה פוגע בהם, מצער אותם ברמה כזו שאני משתדל לא לחשוב על זה. כשיצאתי לא יכולתי לישון בלילה בגלל הצער שאני מסב להם. ועדיין, מה לעשות, אני יותר חשוב. אולי גם הם צריכים להכות על חטא על זה שהם גורמים לי להצטער כי הם מצטערים? כמו שברור שאי אפשר להיכנס להם לרגשות ברור גם שהם לא ישנו לך את החיים. אפילו אצל החרדים - הרעיון שלא צריך לקבל את הסכמת ההורים על בת הזוג לחתונה נובע מכך שבדברים החשובים באמת - לך עם הבחירה שלך ואל תחשוב על אף אחד. הלוואי והיה אפשר, אבל לפחות אל תהיה אשת לוט
 
למעלה