שאלה של יום

[סוניה]

שאלה של יום

שלום לכולם להזכיר אני אמא של עידן בן 7 ,שנה אחרי האבחוןושנה של מסע ארוך קשה עם נסיון ללמוד, להבין ,לתמוך ולעזור (בליווי שניידר ) כל יום יש חדש ואם מתקדמים צעד ויש קצת אור מהר מאוד מגיע אתגר חדש להתמודדות שלנו ואין כבר את הכוחות הנפשיים. היתה שאלה בפורום איך ילדיכם משתלב בקיטנה אז רציתי לכתוב שהנה הוא הולך ואפילו נהנה משום מה לא יכולתי לכתוב אתמול בהצהרה חד משמעית הצהיר לקיטנה אני לא הולך , וכולם מציעים הוא לא יכול להחליט אתם טועים בגישה אולי נכון אבל איך מתמודדים לקחת בכוח אלימות צר לי בדיבורים הכל אפשרי ותאמינו שמנסים הכל עד למצב של היום שאין לי את הכוח לקום בבקר. שאלה של אמא האם לעזוב את העבודה כדי להיות שם כשלא בא לו ללכת לביה"ס לקיטנה לטרוף היומי שלו ליהיות שם בשבילו מה שנשאר שפוי זה רק הזמן בעבודה. אני אשלח מיד ולא אקרא את מה שכתבתי

 

[הלנה]

סוניה הי

קודם כל, תנסי להתעלם מכל ה"עצות" וההטפות על הגישה שלכם. אתם ההורים שלו, אתם מכירים אותו הכי טוב ובטח יודעים יותר טוב מאחרים מה טוב או לא טוב בשבילו. נכון שלפעמים אנחנו לא יודעים, אנחנו אובדי עצות ומחפשים מישהו שיגיד לנו מה לעשות... אבל להגיד שהגישה שלכם לא נכונה... זה כבר חוצפה לדעתי. גם אני לא היתי בשום אופן מכריחה ילד ללכת לקיטנה... לא שיש לי פתרון, אבל לדעתי כח ואלימות זה בודאי לא הדרך. אני לא חושבת שלעזוב הכל כדי להיות איתו זה הפתירון.. אבל כמו שכתבת בדיבורים הכל אפשרי, מי שצריך להתמודד זאת את וזה כבר סיפור אחר. מצטערת שאין לי עצות מעשיות...רק רציתי לכתוב שאני מבינה ומזדהה ומאחלת לך ימים טובים יותר...שהם בודאי יגיעו.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

שלום סוניה,

לוותר על העבודה נראה לי ממש מוגזם. אם בכל פעם תוותרי על החיים שלך (וחשוב שיהיו לך חיים מעבר לבית ולילד), לא יהיה לזה סוף! אז היום זה הקייטנה, מחר זה ביה"ס, מחרתיים לא תוכלי להמשיך במקום העבודה... ואז תתעוררי אחרי מס' שנים, כש"החיים שלך נתקעו" בגלל שהתעסקת יותר מידיי עם לרוץ אחרי הילד. ואני אגיד לך משהו - ילד עם טוראט (וכדומה) יכול בד"כ להסתדר בלעדייך, בדיוק כמו שילד בלי טוראט יכול ! זה פשוט עניין של גבולות שאת יכולה להציב לעצמך. לגבי הסירוב ללכת לקייטנה - לא נראה לי שצריך להכריח ילד ללכת לקייטנה. זה החופש שלו. לא רוצה - שלא יילך. אם אין אף אחד בבית אפשר להביא לו שמרטף...

 

[ש ל י ק]

סוניה../images/Emo24.gif

אני מזדהה עם חלק מדברייך כי גם אני הייתי בסיטואטציה שכזו. אני עמדתי מול הבוסית שלי בוכיה ואמרתי שאני עוזבת את מקום העבודה כדי לטפל בילדי (זה היה בתקופה שהוא לקח כדורים ולא היה מאוזן כלל). היא אמרה לי מיד שהיא לא מוכנה ושאני אקח את הזמן ואצא מוקדם יותר או שאגיע לחצי ימים עד שהעניינים יסתדרו. מה שהיא אמרה לי היה כל כך נכון היא אמרה שאסור שאשבור את שגרת יומי כדי שלא אמצא את עצמי סובבת סביב מתן כל היום ואשכח מעצמי. כדי שבסופו של דבר לא אגיע למצב של התמוטטות וזה נכון! בתקופה הקשה שלנו דיברתי המון עם הילד והוא הביע את רצונו העז להפסיק וליטול כדורים ,מה שהיה הכי נכון לעשות..... כשהוא לא רצה ללכת לביה"ס או למטפלת אחרי שעות הלימודים הייתי מנהלת איתו שיחות טלפוניות מהעבודה ולא מוותרת לו . בדקתי איתו תמיד בכל סיטואציה למה הוא לא רוצה ללכת . הראתי לו שאני מגלה אמפתיה כלפיו אבל מצד שני הייתי אומרת בצורה תקיפה שאין ברירה וכרגע אין לי סידור עבורו והוא מפריע לי בעבודה וכו' ודואגת "ללחוץ" על דברים שהוא אוהב ואכפת לו מהם כדי להראות לו שלא שווה לו להתנהג בצורה שלילית. היו גם מצבים שמאוד הבנתי אותו אם זה היה למשל אחרי מריבה עם ילד בבית הספר והוא היה נסער כתוצאה מזה אז הייתי נותנת לו את חופש הבחירה ומאפשרת לו להשאר בגינה ליד בית הספר ולא ללכת למטפלת הראתי לו שאני גם סומכת על שיקול דעתו ויותר מזה נותנת לו חופש מחיה. נכון שתמיד יהיו את כל אלה שיציעו לך הצעות אך בסופו של דבר זהו ילדך האישי בלבד והוא לא נחלת הכלל אף אחד לא מכיר ויודע יותר טוב ממך. את צריכה להיות בטוחה בדרכך ולדבר הרבה עם הילד לבדוק למה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג בכל סיטואציה כי בפירוש יש מצבים שהילד מניפולטיבי ובודק את הגבולות שלנו. תלכי עם האינטואיציות שלך ותסמכי על עצמך שלי

 

[שביק]

היי סוניה, אני מסכימה בהחלט עם

מה שכתבו קודמותי. אוסיף רק שחשוב לשוחח ולברר לעומקם של דברים מדוע, מה הסיבה שאינו מוכן בצורה נחרצת כל כך ללכת לקיטנה. אולי הוא ניפגע ממישהו. יחד עם זאת חשוב מאד להציב גבולות ברורים.גם לגבי ה"חיים שמעבר לטוראט" יש משמעות. הקפידי על עיסוק כייפי כלשהו שהוא שלך ואל תתני לעצמך להישבר ולאבד כוחות. אולי לא חידשתי הרבה מעבר למה שכתבו לפניי. בהצלחה וחופש נעים.

 

[דני מאשדוד]

שלי, איזה יופי!!!!

רווחים, פסקאות , תלמידה חרותה ומיישמת.... את יודעת שאני אוהב אותך , נכון??? ועכשיו, כל יתר "הקמצנים" , שלא לוחתים על "האנטר" אף פעם. תעשו כמו שלי, תכניסו קצת רווחים בין הפסקאות, קצת יותר סימפאטי לקרוא את מה שאתם כותבים. שלי, ציון 100% דני

 

[דני מאשדוד]

למה יוצא לי "ת" במקום "צ"?

 

[ש ל י ק]

תודה המורה דני../images/Emo132.gif

וכן אני יודעת שאתה אוהב אותי

 

[חגית35]

ללא ספק אפשר להתנטרל מעבודה

לי זה גם קרה ועשיתי זאת (עזבתי את העבודה מבלי לחשוב הרבה) לא שלא התלבטתי אבל היה לי ברור שזה לא יסתדר וגם חצי משרה קבוע לא תמיד מסתדר עם הטוראט שפורץ איך שמתחשק לו ומתעתע ומתקשרים באמצע היום כמה פעמים בשבוע שילד יש התקף זעם ובואי לקחת אותו... כמה אפשר לצפות מבוס שמבין??? בסופו של דבר את דרושה במקום העבודה... אני יצאתי מהמחול המטורך הזה עד שאוכל לאמר לעצמי שילדיי בסדר ברור לי שויתרתי במירוץ היום אני עובדת באופן גמיש בביתי או מעט בחוץ (בחברה החדשה שהקים בעלי) ומצאתי כרגע נוסחה מנצחת אבל לא תמדי זה מסתדר ואובדן ההכנסה הוא חמור במיוחד שהתרופות והטיפולים עולים כה הרבה!!! ויש גם אפיסת כוחות נפשית ורגשית - בהחלט!!! גם לשם הגעתי. וכה ברור לי ראציונלית למה- שאיני בוחשת בזה המון. פשוט לוקחת גם תרופה ועוזרת לעצמי - כדי שיהיה לי כוח לעזור להם. וממשיכה הלאה עם כוח כי הטוראט לא מחכה, לא מרפה. לא נותן להוריד הילוך. ואני תקווה שעזרתי ולא גרמתי להיפך... כי לא לזה התכוונתי בעצם. אני מאוד מסכימה שגם אני הייתי מוותרת וכל התגובות על לשים לו גבולות מיותרים פה- זה לא מצב רגיל של ילד חסר גבולות- זה טוראט שמשתלט על כל חלקה טובה ומשבש חיי עבודה שהינם תובעניים להורים ומקשים התמודדות מול מערכות חינוכיות (אולי אלא אם הילד בחינוך מיוחד אבל גם שם לא מלקקים דבש ומשעים ומענישים ומסלקים...) בכל מקרה ללכת עם תחושת הבטן והרציונאל הכלכלי ואם להביא מטפלת יעלה אבל את חייבת את האויר הזה ואת הכסף- אז שווה להביא מישהי. לרוב עם מטפלת אחד על אחד זה עובד יופי כי היא תקבלו כמו שהוא והוא יהיה חופשי מלחץ ומתח והכל יירגע. ככה היה לי עם בני. תמיד אצל המטפלת זה היה מקום מבטחים עבורו. בגן או בצהרון זו היתה זירת קרב.

 

[kלין של הים]

סוניה שלום .

אכתוב לך את דעתי. מאחר ואינני אמא עדין אך לוקה בטוראט ויודעת מהם קשיי התנהגות עקב התסמונת וה"לא רוצה ללכת" לפה ולשם. אני יודעת דבר אחד הילד צריך המון תמיכה. לא כדאי לתת לו תחושה של "אמא עוזבת את העבודה בגלל שאם לא יבוא לך ללכת לקיטנה אני פה" שמא זה יהפוך להרגל יומיומי אצל עידן . מצד שני אולי אפשר לסדר לו מטפלת מישהי שהוא מכיר ואתם סומכים עליה מישהי שמסתדרת איתו שיהיה לו טוב ונוח אצלה, בימים מסויימים כשזה קורה. וכמובן להכין אותו לזה אך להבהיר לו שזאת לא מטפלת או בייבי סיטר על תקן יומיומי. בהצלחה ורק נחת

 

[סוניה]

תודה

 

[gila02]

סוניה בוקר טוב

אני מאמינה שמדי פעם צריך לקחת פסק זמן בחיים להסתכל סביב ולהתאים את עצמנו לצרכים של אותה תקופה כמובן מבלי להרגיש קורבן או מקריבה אלא מתוך זרימה ושלמות ואמונה שזה מה שצריך עכשיו. אם להקדיש לבית ולילדים ואם להמשיך לעבוד תמיד לזכור שהילדים לא ישארו כאלה לנצח וכל החלטה אפשר לשנות כשהצרכים ישתנו. בתור מורה לחינוך מיוחד אחרי שנים של עבודה במסגרת יום לימודים ארוך כשעיקר הנטל נופל על הילדים- ובעיקר על הבכור...יחד עם הולדת התינוקת הכי מקסימה בעולם(אחרי שלושה בנים מקסימים) ועם תקופה מאד קשה של הבן השני עליו אני מספרת כאן מדי פעם- החלטי/נו שאני בבית. אז מצמצמים הוצאות כמה שאפשר ובשנת הלימודים הקרובה אני פותחת משפחתון. ולא שחסרים רגעים קשים עד קשים יותר... אז באמת שיהיה לך טוב ותהיה שלמה עם עצמך.