עכשיו יש לי זמן
זהו, חזרנו מהטיול (היה מקסים), והבנות במיטה, אז אפשר להתיישב ליד המחשב. קדום כל, יש לך אי הבנה. אזרח של האיחוד האירופי (חוץ מרומניה ובולגריה) הוא לא עובד זר. הוא זכאי לחיות ולעבוד באירלנד בדיוק כמו כל אזרח אירי או בריטי. ובן הזוג גם זכאי לאישור עבודה, אבל כרוך בזה איזה שהוא תהליך בירוקרטי, שאני לא בקיא בו כי לי יש אזרחות בריטית (אני יליד אנגליה). אבל כשגיסי חזר לאירלנד עם אשתו התאילנדית הוא נאלץ להתעסק עם אי אילו רשויות על מנת לסדר לאשתו תושבות קבע ואישור עבודה. אני ממש לא מתמצא בעולם ההיי-טק, ואני אפילו לא יודע בדיוק מה זה "איש מחשבים", אבל התחום הזה הוא אחד המגזרים החשובים של הכלכלה האירית ואני משוכנע שאפשר למצוא משהו. בקשר לעורכי דין, גם בתחום הזה אני לא בקיא, אבל מה שכן יש לי זוג חברים (למעשה הישראלים היחידים שאני מכיר באירלנד) שהגיעו לכאן בגלל שהאשה קיבלה עבודה באיזה בנק (אין להם דרכונים אירופאיים). הבעל הוא עורך דין, והוא באמת עובד בדבלין במקצוע. אין לי מושג בדיוק מה הוא עושה, אבל הוא עובד במשרד עורכי-דין מאוד גדול. אם וכאשר זה יהיה רלוונטי, אוכל להפנות אותך אליהם. ישנם שני מקצועות באירלנד שאפשר לתרגם אותם ל"עורך דין". Solicitor הוא כזה שמכין צוואות, חוזים וכו', ו-barrister הוא כזה שמייצג אנשים בבית משפט. בית ספר: אכן מתחיל מגיל 4, ולכן הילדה הגדולה שלך תוכל ללכת ישר לבית ספר בספטמבר, וזה כמובן בחינם (כל עוד לא מדובר בבית ספר פרטי). הבת הגדולה שלי היא כעת בשנה הראשונה של בית ספר יסודי, ואנחנו מאוד מרוצים. חוץ מתלבושת באמת לא צריך לקנות כלום - אפילו עפרונות ומחברות הם מקבלים. אני לא יודע אם זה חושב לך או לא, אבל יש בית ספר יהודי אחד בדבלין - גם יסודי וגם תיכון - אבל הוא פרטי ולכן לוקח שכר לימוד. אין לי מושג באיזה סכומים מדובר. לגילאים יותר נמוכים יש כמובן מטפלות וגנים וכו', אבל לצערי הכל פרטי ועולה לא מעט. בשנה שעברה הבת הגדולה הלכה לגנון ל-3 וחצי שעות כל בוקר וזה עלה משהו כמו 500 יורו לשליש. מערכת הבריאות: ביקור אצל רופא משפחה עולה משהו כמו 50 יורו, וזה סקנדל לאומי. מה שכן, ביום חמישי הקרוב יש בחירות באירלנד והאופוזיציה מבטיחה ביקורי רופא חינם לילדים אם הם יעלו לשלטון, אז אולי יש סיכוי שישתנה משהו בנושא הזה. חוץ מזה, כל הטיפולים הרפואיים אמורים להיות בחינם (מערכת הבריאות ממומנת מכספי מיסים), אבל במערכת הציבורית יש תורים ארוכים לניתוחים שהם לא דחופים, ולכן כל מי שיכול להרשות לעצמו קונה ביטוח פרטי. לנו יש כזה וזה עולה משהו כמו 1000 יורו לשנה לכל המשפחה. יש חברות שנותנות את זה כהטבה לעובדים. לדעתי פשוט חובה להחזיק בביטוח כזה. הדודה של אשתי היתה צריכה ברך מלאכותית לפני כמה שנים. היות ויש לה ביטוח, היא פשוט התקשרה לבית חולים פרטי שהרופא שלה הפנה אותה אליו, וקבעה תאריך שנוח לה, ממש כאילו זה בית מלון. אני ביקרתי אותה שם ונדהמתי מהמקום - באמת בית מלון, והכל כוסה על ידי הביטוח. אבל אם לא היה לה ביטוח, היא היתה יכולה לחכות גם שנתיים אם לא יותר לניתוח. לעומת זאת במקרי חירום אין הבדל בין פרטי לציבורי (מנסיון אישי). אני הייתי מקרה כזה לפני שנתיים וחצי, ויומיים אחרי שהאמבולנס לקח אותי לבית חולים כבר עברתי ניתוח. הכל עבד כמו שעון שוויצרי ולא עלה לי גרוש. היה לי עוד משהו שרציתי להגיד אבל זה ברח לי כרגע. אם איזכר אכתוב שוב.
