כן ולא...
כן:
נכון מאוד מה שכתבת על "קוסם".
אם תחפש בתורה (זו שבכתב) תמצא פסוק קצר וחשוב (שיש "לנו" (לרבים) נטיה להתעלם ממנו):
דברים,
פרק ד', פסוק ב':
"לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו" וגו'.
אולי להבדיל הפיתגם "כל המוסיף, גורע" נבע מהפסוק הנ"ל(?).
קח למשל את מושג "העולם הבא" ש
לא מצויין מפורשות בתורה (שוב, זו שבכתב) אבל שרבים מבני דורנו החכמים מדברים והוגים בו (אם המושג היה כ"כ עקרוני וחשוב, חזקה שהיה צריך להופיע שם).
אפילו
מנהג הכיפה (שאינני חלילה מזלזל בו. גם אני נוהג לחבוש כיפה, בבית כנסת או להבדיל בהלוויה וכד' מפאת כבוד לנוכחים) לא מצווה מפורשות בתורה.
צריך לטעמי להבדיל בין העיקר (שזה המוסר וכד') לבין טקסיות. יש מי שעלולים חלילה לא להבחין בהבדל החשוב בין השניים.
לא:
לגבי "המקומות החשובים בחיים", מסכים רק חלקית.
את מדינת ישראל הקימה וביססה תנועה שלא היתה דתית אורתודוכסית. יחד עם זאת היא לא היתה נטולת קשר לדת. בעצם המושג "בית לעם היהודי" (או מדינת ישראל) כבר מוכללת הדת.
יחד עם זאת, אני חושב שהיה כאן איזה פיספוס בזמן הקמת המדינה, מבחינת הנחלת הדת (ואת התוצאות עלולים לראות דורות קדימה). אינני מתכוון לגירסה מחמירה של דת (ואף לא לסממן חיצוני מסויים). אני מתכוון לערכי התנ"ך ובעיקר התורה. למשל לעניות דעתי, היה צריך לעגן בחוק/ה את עשרת הדברות. למשל שלא לעבוד בשבת (מה שבערך קורה, אבל לא לגמרי, ע"ע
חוק השבת שעומד כרגע על הפרק), למשל לדעתי חוק נגד ניאוף (כמובן עם התאמות לימינו/דורנו, קרי מספיק קנס כבד כעונש. עצם זה שהיה חוק כזה כבר היה מקטין לדעתי את התופעה), חוק
שלא עומד בכלל על הפרק.
באיזשהו מקום אני טוען שאין שלמות לא אצל החילוניים ולא אצל הדתיים. "האמת" (אם בכלל יש אחת כזאת) נמצאת איפשהו באמצע...