יכולים... כן.
רוצים?... תלוי בשלב בחיים. ברור שלבד זה הכי חופשי - אתה מגיע מתי שאתה רוצה, ישן היכן שאתה רוצה ועושה מה שבראש שלך... במיטה אתה ישן באלכסון, מתמתח כמה שאתה רוצה, השמיכה רק שלך ובלילה אתה יכול להרעיש עולמות. במקרר יש רק את מה שאתה אוהב, אתה מסדר את הבית כמו שאתה אוהב, הכל במקום שאתה מכיר ולא חייב כלום לאף אחד. כיף אמיתי... צודק. רק מה? באיזשהוא שלב, החופש הזה הופך לבדידות... אתה מחפש מישהו שאתה יקר לו, מישהו שיהיה שם איתך - בטוב וברע. בוא אספר לך משהו אישי: שני מקרים - ומקווה שתבין למה אני מתכוון: לפני שנתיים, חטפתי שפעת בחורף - כמו שכבר יצא לי לומר כאן - כשאני חולה, אני כמו חתול: מטפל בעצמי ולא צריך אף אחד. רק מה... הפעם, זו היתה חתיכת שפעת שהפילה אותי לקרשים. הייתי מחוסל - מת.
אני לא יודע מה בדיוק קרה, אבל כפי הנראה שבדרך למטבח להכין משהו חם, איבדתי את ההכרה ונפלתי במסדרון. חבר שהתקשר ולא עניתי לו לטלפון הגיע לבדוק מה איתי - ומצא אותי ככה. בית חולים, טיפול וחזרתי לעמוד על הרגליים... זה לחיות לבד א'. מקרה ב': מישהו באוניברסיטה חשב שאני לא רע בתחום שלי, המליצו עלי וקיבלחתי מלגת הצטיינות שאחד החוקרים הצעירים הטובים בישראל לשנת 2005... הפרס חולק בבית של שגריר בריטניה בישראל
הגעתי לבד, הייתי שם לבד, יצאתי משם לבד. כמה חודשים אחרי זה, הוזמנתי על ידי הגוף שנתן את הפרס לשאת נאום בטקס קבלת הפנים של השגריר החדש של ארה"ב בישראל... הגעתי לבד, הייתי שם לבד, יצאתי לבד... לא היה אף אחד באולם שיכולתי להביט בו, ולדעת שהוא שם איתי, גאה איתי ושמח איתי. הפעם - היתה חסרה לי מישהי יקרה לי, בת-זוג שאוהב הרבה יותר מאשר במקרה הקודם...
כעת - לשיפוטך - רק אתה יכול לענות לשאלה שלך.