היומיום לבין תורת הקוונטים, לפיה קיימים מצבים רבים בהם אין לחלקיקים מצב חד משמעי, אלא מצב ביינים שיכול "לקרוס" לאחד המצבים בעת מדידה(איננו יכולים לדעת לאיזה מהמצבים הוא יקרוס גם אם אנו יודעים את כל התכונות שלו).
אל תנסו את זה בבית. הניסוי שהדגים שרדינגר: נניח שיש לנו חתול ואנו מכניסים אותו לקופסה שחורה(כמו בשעשונים) ואטומה. עכשיו כשהחתול בפנים אנו לוחצים על כפתור אדום וכתוצאה מכך יש סיכוי שווה שישתחרר גז בקופסה ויהרוג את החתול או שלא יקרה דבר והחתול ישאר חיי. השאלה היא מה נמצא בקופסה אחרי שלחצנו על הכפתור? זה לא חי ולא מת... זה חי-מת החתול נמצא במצב של צירוף שני מצבי היסוד (חי ומת) בשביל הצופה כי הצופה לא יודע בדיוק מה קרה הוא רק יודע שהחתול הוא חצי חי וחצי מת(כי הסיכוי שהחתול ימות זהה לזה שיחיה). הניסוי הזה מציג את עיקרון הסופרפוזציה של מצבים. אני לא מבין רק איך האירגונים להגנת בעלי חיים נתנו לזה להדרדר עד כדי כך......
הוא במה שקורה עד אשר פותחים את הקופסה. בסוף "פונקצית הגל" (מונח קוונטי לפונקציה הסתברותי) תקרוס לאחד ממצבי היסוד (חי או מת) כשנפתח את הקופסה וזה לא מעניין אותנו. החלק המעניין הוא התנהגותו של החתול בין לחיצה על הכפתור לבין פתיחת הקופסה.