יש הבדל בין לכוון ולפגוע
יש נטיה מובנת לנסות ולפגוע באביר ולא בסוס - הן בגלל הרצון בשלל, והן בגלל שהאביר הוא זה שמכוון את הסוס ומהווה את עיקר האיום. לא סתם צויין במיוחד בכל מערכה היסטורית שבה כוונו החיצים לסוסים שמפקדם של הקשתים ציווה זאת עליהם במפורש. נראה לי שזה מסוג הפעולות שמוכתבות על ידי אינסטינקט של הקשת - לכוון את החץ אל האביר דווקא. במיוחד בצפון, עושה רושם שהרגליים והקשתים של כל הבתים ממושמעים היטב ומאומנים לא פחות. זה לא אומר שמרטין רואה כך את כל הרגליים של כל הכוחות בווסטרוז. אולי בגלל שהצפון מייצג אצלו מקום יותר "פשוט" וקשוח ממרכז ווסטרוז, הוא בונה אותו בדמות מקום שבו זוהר האבירים, נצנוצי הגביש של הספטונים ושירי האגדה, הופכים ללוחמים יעילים בעור מבורס ושריון יעיל אך לא נוצץ, הדת העתיקה המופשטת יותר למרות פני העצים, ואגדות נאן שנוטות להתגשם. כך שאם מרכז היבשת מזכיר את צרפת ואירופה, הצפון הוא יותר אנגליה [קצת פשטני אבל אין לי מילים טובות יותר להסביר את זה]. זינוק מעל האייל נראה באמת לא הגיוני, אבל הי, זה ספר. והי, מדי פעם סוס או אדם מגיעים להישג אתלטי בלתי מקובל. הפלת הסוס בחץ ואיתו את האביר - צריך לפגוע קשה מאד בסוס כדי להפיל אותו. חצים חודרי שריון הם בעלי ראש מאד צר. האקופונקטורה למי שלא זוכר, התגלתה על ידי הסינים לפי האגדה על ידי שחיצים בקרב שפגעו בסוסי מלחמה במקומות מסויימים שיפרו דווקא את ביצועיהם ובריאותם. אז לא הייתי הולך כל כך רחוק עד סין, אבל חץ עם ראש דק שפוגע במקום כואב אך לא קטלני בסוס מאומן, שמרוכז בלחץ הדורבנות, לא יאט את מהירותו של הסוס. בטח שלא יפיל אותו אוטומטית על האביר. גשר של סירות: אם הגשר לא היה מצוייד בכבשים [ כבש - לוח עץ לעליה וירידה מהספינה - לא החיה], הוא לא היה גשר יעיל לצבא המסתער על מעלה מלך. אם הוא מצוייד בכבשים, מה הבעיה של הסוס וטיריון או כל אביר אחר לעלות עליו. לוח עץ כזה שמונח במשופע שימש להעלאת בהמות, סוסים, משאות דרך קבע על ספינות.
