שאלה של אסתרטגיה

[לוגיין אבלר]

שאלה של אסתרטגיה

מרטין הוא אחד מסופרי הפנטזיה המתארים קרבות ומערכות צבאיות בצורה הגיאונית והמקצואית ביותר שיש אבל גם הוא משוחד במידה מסויימת ואני רוצה להעלות כמה וכמה פאשלות שלו- האבירים: מרטין כבר הודה שהוא מאוהב בהם ואוסף עשרות כאלה והוא נוטה להעניק להם מעמד של ממש אלים בשדה הקרב כשהוא מתעלם מחולשות שלהם- א) שריון שיהייה עמיד לחצים של קשת ארוכה יהייה גם בהתאם כבד מאוד (שיריון של אביר שקל בערך 30-40 קילו) דבר שיהפוך את האביר למגושם ביותר ובמקרה של נפילה מהסוס הוא לא יוכל לקום בכלל ללא עזרה תוצאה נוספת של השריון הכבד היא העובדה שכדי לתפקד בו יש צורך בשנים על שנים של אימונים שיוצרים מבנה גוף מסיבי ביותר -ולכן תופעה של כאלה כמו לוראס אביר הפרחים בלתי הגיונית-ילד בן 16 דק גו ועדין לא יהיה מסוגל ללכת בשריון כזה שלא לדבר על להלחם בו. (וכך גם אנשים שלא אומנו לאבירות כדוגמאת טריון) ב)מהירות-בספר האבירים דוהרים למרחקים ניכרים למדי כשהם עטופים בשריון שלהם והסוס משוריין גם הוא במציאות המשקל המשפיע על הסוס הייה כה רב עד כי הוא הייה מסוגל להתקדם בדהרה רק לטווח קצר מאוד ואז הייה מעט להליכה ג)מבנה-האבירים בימי הביניים היו זזים במערכים הנקראים "קונרוי" או "רומח" כשכל פרש צמוד לשני כדי ליצור חזית אחידה האבירים של מרטין נלחמים כל אחד לעצמו ובמקרה כזה מה שבד"כ הייה קורה זה שהאבירים היא מכותרים ומחוסלים אחד אחד ע"י הרגלים ד) פגיעות- בעקבות מה שתיארתי הייה חכם יותר לפגוע בסוס ולא ברוכב המשוריין והמוגן אבל מעט מאוד אנשים בשיר עושים את זה קשתים- אכשיו פה אני בדילמה מכיוון שהעלילה מתרחשת כביכול באנגליה אבל יש גם תרבויות אחרות -כמו דורן שדומה מאוד לספרד אם הוא תיאר את אנגליה -הקשתים האנגלים על קשתות הטקסוס הארוכות שלהם היו מסוגלים לחורר שריון של אביר מטווח של 100 מטרים ולהרוג אדם מטווח של 300 כשהם יורים עד 15 חצים בדקה ולכן היחס של האבירים כלפי הקשתים האנגלים הייה רחוק מזה שמוצג בשיר (כמו המחשבות של ג'יים לדוג') וגבל כמעט בפניקה (השיא של הקשתים האנגליים הייה במלחמת מאה השנים כאשר צבאות קטנים יחסית של אנגלים שהורכבו ברובם מקשתים הביסו צבאות גדולים פי כמה של אבירים צרפתים) מצד שני אם הוא תיאר את אירופה-הקשתים האירופאים היו בשר תותחים והכוח הנחות והעלוב ביותר בשדה הקרב רגלים- גם פה דעתי חלוקה -חייל הרגלים ברוב אירופה הייה לא יותר מאספסוף חמוש ולא מאורגן. בעוד שמדינות כמו שוויץ,גרמניה ורוסיה אימנו חייל רגלים מאורגן וממושמע ביותר -במקרה זה הרגלים היו מביסים את האבירים בד"כ (כמו ב"קרב הקרח" באגם נווה שבו הובסו האבירים התוותוני ע"י הרגלים הרוסים) היה לי עוד הרבה לכתוב אבל משום מה זה ברח לי-אה כן ומצטער על שגיאות הכתיב שלי דבר אחרון-אני לא בא לבקר את מרטין על כתיבתו אלה רק מעלה נקודות קטנות שעולות לי בראש כל פעם שאני קורא ספר שלו

 

[מנמוסין]

אממ.. יש לך נקודה

אבל אני מניחה שאפשר לפתור את זה כשאומרים שהפלדה שונה בווסטרוז (אם יש פלדה וולראינית בטח יש סוגים נוספים). חלש אני יודעת.. אך אין לי דרך נוספת להוכיח שמרטין הוא גאון ואין לו פשלות..

 

[לוגיין אבלר]

כבר בהתחלה כתבתי שמרטין הוא אחד ..

המדוייקים ואמיתיים שיש -קחו לדוג' את גבריאל קיי -אצלו קרב מסתכם בקטטה המונית אגב הפלדה הוולריאנית המדוברת היא הפלדה הדמסקאית-שיובאה לאירופה בכמויות קטנות מהמזרח בימי הביניים

 

[פני עץ הלב]

נראה לי שיותר מזה

פלדה דמשקאית/פלדת טולדו/פלדה יפנית/אינדונזית/אפגנית - שכבות של ברזל וניקל בד"כ שמרודדות, מקופלות, עוברות הרפיה ואז שוב חיסום הופיעו מספר פעמים בהיסטוריה במקומות שונים. לגבי אירופה -אמרתי טולדו? נראה לי שמרטין מתכוון למשהו יותר מאשר טכניקה של חרשות פלדה מעולה. אמור להיות בפלדה הוולריאנית משהו קסום. מיסטי, כמו שלמשל הגרמנים הקדמונים ייחסו לה [ והמקבילה בפנטזיה היא קונאן - לא מקבילה משהו, בעת החדשה, היה יחס מיוחד לפלדה כזו במסגרת הניאו פגניזם של הנאצים והטיפוח מחדש של חרשות הלהבים בסולינגן].

 

[פני עץ הלב]

שגיעות? גם שלך

בעיקר שאתה לוקח תקופות קטנות בהיסוריה קיימת ומנסה להפוך אותן לכלל צבאי שמנצח תמיד [ השגיעה הראשונה] מרטין אולי "מותח מדי" את ימי הביניים של ווסטרוז למאות רבות יותר של שנים מאשר ימי הביניים של אירופה, אבל מראש הוא לא מכניס את העלילה שלו לזמן אמיתי אחד בהיסטוריה האירופית. הוא עושה מיש מש ספרותי מתוך בחירה וזה ההבדל בין פנטזיה לבין רומנים היסטוריים [ מרטין מעריץ גדול של קורנוול למשל - כותב מעשה הקשת, הסדרה הארוכה אך המצויינת של שארפ - אשמח אם למישהו יש ספרים ממנה להלוות, וסדרות נוספות על המלך ארתור ועל המלך אלפרד]. לגבי השריון: טיריון מתואר כבר בתחילת משחקי הכס כבעל יכולות גופניות יוצאות דופן לגמד. אני מכיר אנשים שמתאמנים עם נשק היסטורי כולל שריון מלא, ראיתי אותם בחדרי הלבשה ואף אחד מהם לא בנוי כמו אלי האנה. נכון שגם אף אחד מאיתנו לא יפה כמו רנלי או לוראס, אבל ראיתי אנשים שנעים מהר מאד עם שריון מתכת כבד, חרבות דו ידניות של סוף ימי הביניים או חרב רחבה ומגן וכרס בירה מרשימה בגודלה. השריון מלווה את ההיסטוריה הצבאית למן העת העתיקה ועד לימינו אנו [ האפודים הקרמיים הם שריון למי שלא מבין]. פעם השריון מכסה חלק גדול יותר של הגוף פעם הוא קטן ולפעמים אף נעלם כדי לתת יותר מהירות וקלות תנועה ללוחם, שריונות כבדים המכסים את רוב הגוף היו אף בתקופות שונות בשימוש בעולם העתיק. יצאו מהאופנה בתחילת ימי הביניים, חזרו לקראת סוף ימי הביניים ובאמת מה שאולי תרם במיוחד להעלמותם הוא ההתפתחות שלהם למבנים מפלצתיים כמו שריונות גרמניים של שלהי ימי הביניים שבהם היה צריך להניף את הפרש לסוסו במנוף והוא היה בקושי יכול להזיז את ידיו בלבד. אבירים גם בימי הביניים עשו על סוסיהם ובשריונותיהם מרחקים ניכרים על הסוסים, אתה צודק שדהרה מתפרצת כזו של הסתערות - אפשרית למשהו כמו 400 מ. זה אומר אגב שהאביר נמצא בטווח החיצים של האויב ולפני מגע, זמן קצר ביותר ועם הדיוק של החצים, [ לא משהו בעת ירי מהיר וקרב], והראשים הקטנים מאד המיועדים לחדירת שיריון שגורמים לפציעות קלות יחסית לראשי ציד] אביר יכול להיפצע ועדיין לגרום למוות בשורות הקשתים והרגליים של האוייב. כנ"ל לגבי הסוס שאגב גם הוא היה משוריין]. אבירים וקשתים: גם בעת העתיקה וגם בימי הביניים, מעטים הורו לקשתים לכוון לסוסים. יוליוס קיסר עשה את זה באחד הקרבות שלו [ נדמה לי שדווקא לא בבריטניה או בגאליה], והאנגלים עשו את זה. עם זאת, דווקא הקשת הארוכה, דורשת שנים של אימון. אפילו התמכרות וגורמת עוד יותר מהשימוש בשריון מגן וחרב /רומח לשינוי מבנה הגוף. אדוארד מאנגליה, אסר על כל ספורט ותחרות אחרים בארצו לפני הפלישה לצרפת כדי לעודד את הקשתות. אבל ימי הקשת הארוכה כנשק אפילו באנגליה, היו קצרים. השימוש בשריון היה נפוץ לפני תקופת השיא שלה, המשיך אחריה, [ עד מלחמת השושנים -שריון כבד ומלא, ואח"כ עד מלחמות הדת שריון גוף קל]. דווקא השימוש בקשתות מורכבות קצרות, היה יעיל יותר ונפוץ יותר ומתמשך יותר אצל עמי ערבה [ כמו הדואטרקים של מרטין] - מונגולים, טורקים וערבים. ההונגרים, "התקלקלו" עם ההתיישבות באירופה וההתנצרות ואכן האבירים שלהם כמה מאות אח"כ לא עמדו בפני הקשתים המונגוליים. לקשת חסרונות לעומת השריון והרומח של הפרש- למשל בקרב על הלך, הקשתים הרכובים ההונגרים שנלכדו בגשם בין הנהר והפרשים האוסטרים, נשחטו כשנרטבו המיתרים והקשתות שלהם, התרככו ולא היו מסוגלים לירות ביעילות. האנגלים במלחמת מאה השנים הפגינו יותר מקשתות ענווה מסויימת, כושר אסטרטגי ומשמעת שהיו יותר חשובות לנצחון מאשר הקשת לבדה. אם זכור לך, האבירים הצרפתים הסתערו כשהם רומסים את הרגליים שלהם ואת הקשתים הג'נובזים אל מול כוח מוגן בבורות המעדה לסוסים וכלונסאות מחודדים בגובה חזה הסוס שנתנו לקשתים המאורגנים והממושמעים זמן מספיק לשחרר את החצים שלהם מטווח קרוב. לא פחות חשובה הייתה הבחירה של האנגלים במקום הקרב. הרשימה מתארכת, כתבת בעצמך על רגליים יעילים [כמו הבלתי טמאים של מרטין או השוויצים של אירופה], אפשר להזכיר שימוש יעיל בקשתות רובה ויתרונות/חסרונות, ולהכנס לנושא המבנה שהוא יפה מאד בתחילת קרב אבל כמעט תמיד נשבר כשפורצים אל תוך המערכים של האוייב [ משהו בערך כמו התו"ל הצהלי - תיאוריה מול מציאות בשטח]. מקווה שלא התעייפת כמוני מהאורך

 

[לוגיין אבלר]

אבהרות שכנראה לא שמת לב אליהם

אני דיברתי נטו על קשתים אנגליים כשדברתי על יתרונות הקשת-רוב הקשתים של אירופה היו נשחטים בהמוניהם בכל קרב שהוא ע"י אותם אבירים- רשמת על ההכרות שלך עם שריון -אני ארשום על ההיכרות שלי עם סוסים- אני עובד עם ססים כבר 10 שנים והסוס החזק ביותר שפגשתי מסוגל לשאת 130 קילו מקסימום לפני שהוא כורע-ולכן חשבון פשוט-70 קילו אביר +40 קילו שריו של אביר +40 קילו שריון של סוס+ 10 קילו מגן +10 קילו רומח +15 קילו שאר ציוד ועזרים =בין 180-190 משקל כל הלחץ המופעל על הסס ולכן אין אפשרות לרכוב על סוסים מהירים אלה על סוסים כבדים וחזקים מאוד אשר למרות היותם חזקים היו איטיים -למעשה שריון מלא של אביר וסוסו הפכו אותם לגוש ברזל מגושם.דבר אחרון גם שריון מלא לסוס לא כיסה את כולו חושף את צווארו ורגליו הקדמיות לירי -מה עוד שהייה גם דק וחלש יותר משריון האביר שרוכב עליו סיפרת על השפעת הגשם על הקשתות -בקרב אז'נקור שוב במלחמת מאה השנים האבירים הצרפתים שקעו בבוץ עד גובה ברכי הסוס הופכים את עצמם למטרות מושלמות עבור הקשתים האנגלים שדאגו מבעוד מועד להסיר מייתרים ולייבש את הקשתות. דיברת על על אנגליה ועל השגעון החולף של קשתות-נכון השגעון שיצר את צבאות הקשתים של מלחמת מאה השנים לא הייה אלה שגעון חולף ואני מסכים שקשת אנגלית משנה את הגוף (הכוח הדרוש למתיחה של קשת כזו מקביל 80 קילו ) אבל העלילה שלנו מתרחשת בטווח השנים של בערך 1300-1400 (לא סתם מושוות הסדרה למלחמת השושנים) ותקופה זו הייתה שיא הקשתות בבריטניה . עוד משהוא -אתה מתייחס לחץ כמו לקליע של רובה -לחץ יש גם זנב וגוף עשויי מעץ קשה -כך שעל האביר לנסות לשלוף אותו מגופו קודם שיוכל להלחם לא הבנתי מה בדיוק אמרת על מערכים ורגלים אבל אתן דוג' נוספת -השוויצרים של אירופה עמדו הדפו ונצחו מספר לא מבוטל של צבאו "אביריים" שהגיעו מרוב המדינות האירופאיות ובקשר ל"קונרוי" המטרה היחידה שלו היא להלום באוייב כחומה נעה (משהו דומה למה שהשיג הפלנקס היווני והמוקדוני) כדי למוטט אותו במכה -וזה החלק המכריע ביותר בקרב -אם הרגלים נשברו -הם נטבחים כמו כבשים -אם הרגלים לא נשברו -האבירים נהרגים. אני אשמח להמלצות על ספרים "היסטוריים" כמו אלה שהזכרת -אני רודף אחרי כאלה כבר שנים אבל לא מצליח למצוא -למעשה שני הספרים היחידים שמצאתי בעברית הם"מעשה הקשת" -של קורנוול ו"שערי האש" -של פרספילד אשמח להמלצות ואיפה אפשר להשיג אותם

 

[הלדין]

מעניין

הספר "קרבות תהילה" מאת כתריאל יכול להיות מצוין. כמעט בכל הספרות שאני קראתי, נאמר שלוחמת אבירים מבוססת על כוח ההלם הפסיכולוגי שיש לסוס על בני אדם רגליים. ברגע שהצלחת למצוא פתרון לבעיה כמו הפאלאנקס השוויצרי, יכולת להביס את האבירים. עיקר המאמצים הושקעו בלחימה נגד הכח הרכוב מנגד. אתה מתבלבל בין עמי הערבה לעמי אירופה המדיוויאלית. הם אלה שהתקדמו בצורה כזו. אתוס הגבורה האישית של האבירות הקשה מאד על האבירים לשמור על מבנה קרבי מסודר מול כל כך הרבה הזדמנויות לכופר. וכמו כן, סוסי מלחמה הם סוסים חזקים מאד ושמרו את הכוחות שלהם לקרב עצמו. אן טוכמן מספרת שאבירים היו מחזיקים סוס גזעי לרכיכה רגילה. ונושא הכלים היה מוליך את סוס המלחמה.

 

[לגוטל]

אנשי החנית השוויצרים

הביסו את האבירים הצרפתים והאיטלקים במלחמות רבות גם בגלל היתרון שלהם בבחירת שדה הקרב, שוויץ היא ארץ הררית, לא נוחה לפרשים ולא לקשתים אם אתה הצד שתוקף... ושעומדים מולך אנשי חנית מאומנים שמגנים על הבית שלהם, אתה תפסיד.

 

[פני עץ הלב]

השוויצים התחילו בכיסוח האוסטרים

דבר ראשון. ונצמדו למסורת של תנועה במערכי "קיפוד" מעין גושי פלנקס הפונה לכל הכיוונים. אבל הם גם השתמשו בנשק חודר שריון אחר - קשתות רובה, מעומק המערך [ לא סתם וילהלם טל כגיבור לאומי], כוכבי בוקר ומקורי עורב כנשק פנים אל פנים לחדירת שריון. ויחד עם זה, המערכים האלה די מסורבלים, איטיים ומתאימים יותר ללחימה הגנתית.

 

[פני עץ הלב]

אן או ברברה טוכמן?

 

[לגוטל]

הקשתים של אירופה

לעומת הקשתים של אנגליה זה סיפור שונה לגמרי, בשלושת הקרבות הגדולים שאנגלים ניצחו את הצרפתים במלחמת מאה השנים (קרסי, פואטייה ואנג'ינקורט) לקשתים היה יתרון כי הם היו בעמדת הגנה מאחורי ביצורים ואנשי חנית כך שהם היו מוגנים מהפרשים הצרפתים. הם היו כי ממושמעים, ושרי המלחמה האנגלים ידעו איך לנצל אותם הכי טוב בקרב, לעומת הצרפתים שבכלל לא שמו על קשתים ולא טרחו להשתמש בהם במלחמות הגדולות. לגבי ההיגיון עם המשקל של האבירים, לטורניר רומח אביר לא צריך שיריון מלא של 40 קילו! רק חשוב בעיקר שתהיה קסדה על הראש ושריון טוב על שיגן על מרכז הגוף, הרומחים לא היו חדים ולא היו אמורים להרוג, אבירים נפצעו בטורנירים האלו רק אם נפלו בדרך לא נעימה (כפי שקרה עם הבכור של טיירל) . לפי החשבון שעשית באמת לא הגיוני שאביר ירכב על סוס לקרב, אבל עובדה שזה היה קיים בהיסטוריה שלנו.

 

[פני עץ הלב]

ממש לא נכון

תורות לחימה שונות בימי הביניים חייבו חימוש שונה ושריון שונה. כך למשל היו שהעדיפו קסדות פתוחות הנותנות פחות הגנה לעורף, לצד הראש ולפנים, כדי לשמור על משקל קל יותר ועל שדה ראיה רחב יותר, והיו שהעדיפו קסדות המכסות את כל הפנים, העורף והצוואר ומשאירות רק חרכים צרים לראיה. כך לגבי השריונות - שריונות קלים של פרשים רכובים מונגולים מעילי הבד המרופדים של הרגליים הפשוטים האירופים. חלוקי שריון השרשראות הקצרים של הקשת האנגלי, חלוקים ארוכים יותר של שריון שרשראות עם מספר חלקים של שריון לוחות כמו של האבירים מאמצע ימי הביניים, ושריונות הלוחות הכבדים - הרבה יותר מ40 ק"ג של סוף ימי הביניים - בעיקר הקיסרות הרומית הקדושה [ מדינות שרובן מרכיב את גרמניה של היום]. רומחי טורניר, היו ארוכים יותר, קלים ושבירים יותר, וקהים. אבירים נפצעו ואף מתו, בטורנירים המקרה המפורסם ביותר הביא לאיסור על טורנירים בצרפת - המלך אנרי השתתף בטורניר, הרומח של יריבו התנפץ וכפיסי עץ חדרו דרך חרכי הראיה של קסדת המלך אל ראשו. לאחר מספר ימים מלאי סבל הוא מת. פגיעה של רומח "שביר" כזה בקסדה שביצבצה מעל המגן, יכלה גם היא לשבור מפרקת, לזעזע מוח עד מוות, לעקם את הקסדה עד שהאביר נחנק ממנה או מדמו לפני שאפשר היה לפרק ולהסיר אותה. בקרב, האבירים נשאו רומחים קצרים יותר, חדי להב, מחוזקים בחישוקי מתכת כדי למנוע פיצול ושבירה של קת העץ. בקרבות רגליים, הרומחים קוצרו פעמים רבות לנשק דקירה של כמטר וחצי. בעצם מהרומח הזה, פותח הרומח [סוג של חרב סיוף] האיטלקי של סוף ימי הבינים.

 

[לוגיין אבלר]

למי כיוונת את ההסבר??

 

[פני עץ הלב]

למי שכתב שרמחים היו קהים ובטורנירים

לא נהרגו כמעט.

 

[לגוטל]

don't shoot me

לא המצאתי את מה שכתבתי, זה מקריאה של ספרים ומידע מהאינטרנט בנושא (שאולי אכן יכול להיות מטעה) אם בכל הטורנירים כולם היו נפצעים ונהרגים הם היו ממשיכים לעשות אותם ?! אין פה היגיון, אף אציל לא רוצה להיות בטורניר בידיעה שיש מצב שהוא יצא משם עם רגל שבורה או יותר גרוע, בארון.

 

[לוגיין אבלר]

דאווקא להפך

הסיכוי למוות הייה מוסיף עניין לתחרות ואצילים היו נהנים להסתכן בספורט שכזה אגב הייה טורניר (נראה לי בגרמניה) שבו נהרגו מעל60 אבירים ומספר כפול מזה נפצעו

 

[פני עץ הלב]

מה שעולה בעיקר הוא היתרון של משמעת

בעצם בכל הקרבות ה"ידועים" של ימי הביניים, הצד שהיה יותר ממושמע ומאורגן, ניצח. הצד שהיה יותר שחצן ובטוח בניצחון, שחייליו חיפשו את הניצחון האישי, התהילה, הגבורה, דמי הכופר, הפסיד. כך האבירים השוויצים, כך כוחות השכירים האיטלקים, כך הקשתים האנגליים. מלחמת השושנים הייתה אחרי ימי השיא של הקשתות האנגלית [ למרות הספר החץ השחור]. לגבי האפקט המשתק כביכול של גוף החץ המזדקר מהפצע, לעיתים קרובות היו שוברים אותו וממשיכים להילחם עם החץ תקוע. או אפילו עם החץ המזדקר כשהוא שלם. לגבי ספרים - תתחיל בספרי היסטוריה פופולריים כשל ברברה טוכמן - ראי רחוק, לדוגמא. אני קורא הרבה באנגלית ולכן קשה לי להזכר מי ומה קראתי באיזה שפה, אנסה להיזכר. בינתיים קריאה נעימה במה שכבר נתתי.

 

[לגוטל]

מעניין

הייתי אומר שמישהו פה קרא את המאה ה-14 של ברברה טוכמן וגם את תולדות המלחמה של קיגאן אולי ? מרטין אכן משחק עם היכולות של בני האדם (אם זה בלחימה או בכל דבר אחר) בווסטרוז לעומת מה שהיה קיים בימי הביניים אצלנו, רק לפי התיאורים של המבצרים והטירות שם הם מעבר ליכולת הבנייה שהיו באירופה. מסכים עם רוב הדברים שאמרת, צריך לציין גם לגבי השאלה איך לוראס שהוא רק בן 16 היה עם שריון מלא, בימי הביניים האימונים של הילדים להיות אבירים התחילו בגיל מאוד מוקדם והיו מאוד קשים, בגיל 16 להשתתף בטורנירים של רומח לא היה נדיר, אבל כמובן שלוראס הוא כישרון מיוחד... וגם שאביר רוכב על סוס אז כל המשקל של השיריון נופל על הסוס, לעומת אביר על האדמה שבמלחמה עלול להתעייף דיי מהר. הדבר הקשה ברכיבה עם רומח היא דווקא לשלוט בסוס ולהחזיק ברומח כמו שצריך, זה דבר שמצריך הרבה אימונים. לגבי קשתות, ג'יים מתישהו מזכיר או חושב על הקשתים של רוב שהרגו את הסוס שלו תחתיו, שקשה להוריד מישהו מהסוס אז יש דרך יותר טובה... בנוגע לברנארד קורנוול, סופר מדהים! קראתי את הספרים שלו על ארתור, קוראים לסדרה - The Warlord Chronicle והיא מורכבת משלושה ספרים : 1. The Winter King 2. The Enemy of God 3. Excalibur ספרים שפשוט לא ניתן לעזוב אותם, כאחד שקרא הרבה מהספרות הארתוראנית, אין ספרים שיותר נתנו לי את התחושה שאם אכן היה ארתור- הספרים האלו הם הכי קרובים למקור. הכוונה שזה לפני התקופה של האבירים, באנגליה לאחר שהרומאים עזבו והסקסונים פולשים אליה, וטקטיקות הלחימה הן עדיין לפי האסטרטגיות של הרומאים - Shield wall וכדומה (באותה אסטרטגיה של חומה של מגנים צמודים שביניהן חניתות אלפרד הגדול ניצח ב-787 את הויקינגים בקרב אדינגטון בכך שעייף אותם ולאחר שרבים מהויקינגים נהרגו בגלל שניסו לפרוץ את חומת המגן, הם ברחו למבצר קרוב ואלפרד עשה עליהם מצור והם נכנעו) , התיאורי קרבות של קורנוול הן הכי טובות שקראתי, והעלילה של הסיפור מרתקת ודרמטית. ספרים אחרים שלו לא קראתי אבל מקווה לקרוא בעתיד... אם אתה אוהב רומנים היסטורים של ימי הביניים אני ממליץ מאוד על סופרת לא מוכרת יותר מדי - Hellen Hollick שכתבה ספר על הארולד גודווינסון המלך האנגלו-סכסי האחרון שוויליאם הכובש ניצח בהייסטינגס, הספר כתוב כמו שיר של אש וקרח, מנקודות המבט של הדמויות, והוא ספר נפלא ויש לה עוד כמה ספרים מהסוג.

 

[לוגיין אבלר]

אני רואה שלא ממש הבנתם את כוונתי

ראשית הכוונה שלי בקשר לאבירים הייתה שהם לא "אלים בשדה הקרב" כמו שמרטין מציג אותם שנית הכוונה שלי בקשר לקשתים ורגלים הייתה שהם רחוקים להיות מאותו בשר תותחים כמו שהם מוצגים בשיר אכשיו כמה דברים-ברור שהסוס הובל בנפרד בעת צעידה -מי שרוצה לקרוא יותר על אבירים וקרבות טורנירים יכול לקרוא את "איבנהו" -ספר ממוצע ולא הייתי מתלהב ממנו אבל מראה טוב למדי את מצב התקופה ובקשר לטורנירים-בד"כ הייה לרוב האבירים שריון טורנירים נפרד משריון הקרב שלהם ולוראס -העניין הוא לא שהוא בן 16 ונלחם אלה התיאור הגופני שלו -של אדם דק איברים ועדין הוא שלא מתקבל על הדעת השווצרים שהוזכרו מעלה לא נצחו רק בארצם-לאחר סדרת נצחונות הם עברו ללוחמה במישור ואפילו ארגנו את ה"בטליה" יחידה בסיסים של פלנקס שתפקדה כיחידת צעידה גם כן הזכרתי הרבה את מלחמת מאה השנים וההצלחה של הקשתים בה אבל לא אמרתי שהם ניצחו את הקרבות-תפקידם של הקשתים הייה להרוס את מבנה הקונרוי של האבירים לעקב ,להעט ולסבך את ההתקפה כך שכאשר שורות הרוכבים הגיעו לשורות האבירים הרגליים (אבירים אנגלים אהבו להלחם רגלית ושריונם הייה בד"כ קל יותר מאשר של עמים אחרים) הם היו מפוזרים ,המומים ומותשים והוכרעו בקלות ארצה הזכרתם לי נושא נוסף -הכופר באירופה עד מלחמת מאה השנים הפכו הקרבות לכמעט טורנירים המוניים שבהם הכוונה העיקרית הייתה להכניע ולא להרוג כדי לקבל מזומנים דוג' לכך יכולה להיות קרב שהתרחש ליד מילאנו שברח לי קבר השם -600 אבירים מכל צד הכו זה את זה במשך 4 שעות וכשהקרב נגמר גילו שהיה רק הרוג אחד-וגם הוא מת לא מחרב או חנית אלה הופל ארצה ונדרס ע"י הסוסים אגב-הכופר היא אחת הסיבות שבגללם לא הרגו סוסים -ברגע שהאדם נכנע סוסו ושריונו שייכים למנצח אם גם אחרי ההסבר יהיו שאלות אני אדגים את הנושא בעזרת קרב שמרטין תיאר ותודה רבה על ההמלצות שלכם

 

[Y. Welis]

קרא את 'קו הזמן' של קרייטון

הוא מצטט שם מחקרים עדכניים על תקופת ימי הביניים, ולפיהם אנשים אז היו חזקים מכפי שהם היום (וגם נמוכים יותר - נראה שזה היה יתרון), ומסוגלים לשאת שריון כבד ולהילחם בחרבות כבדות משך שעות. כך למשל סופר על הויקינגים שהם נהגו לקפוץ באויר לגובה שני מטרים עם שריון מלא. הם היו בריאים מאוד... יותר מאיתנו.