שאלה של אמא....

[מירי,]

שאלה של אמא....

<סורי עם הנושא כבר נטחן> בן ה 6.5 שלי 'לא מתחבר עם הגוף שלו', באיבחון אצל מרפאה של התפתחות הילד היא מצאה בעיות קלות במוטוריקה גסה בלי המלצה לטיפול לפני כיתה א (עוד יומיים וחצי) והימליצה על חוג ספורט ובעיקר שחיה. היקשבנו להמלצה שלה- רשמנו אותו לחוג שחיה, יחד איתו רשמנו גם את אחיו (8.8)- זה היה לפני 2.5 ח' האח הגדול כבר ממש שוחה אבל זה הקטן- נמצא כמעט באותו מצב כמו בהתחלה... אני בטוחה שזה שייך לאותה בעיה, אבל לא ממש יודעת מה לעשות הלאה? איך עוזרים לו? אילו פעילויות או חוגים יכולים להתאים לו? זה גורם לו לפעמים תיסכולים וחבל (הוא מפיל דברים נתקל נופל...) ואני אפילו לא בטוחה איך ואם זה עלול להפריע לו בכיתה א... תודה.....

 

[yyy123]

עונה בזהירות..

שלום מירי, אין לי הרבה נסיון כך שאני נזהרת בתשובתי ומציעה לך להמתין גם לתגובות אחרות. קודם כל לגבי כתה א': האם בגן הוא סבל מהמסורבלות שלו ? כלומר, האם הוא נמנע ממשחקים בחצר או ממשחקים אחרים ? האם הוא מסתדר מבחינה חברתית ומצליח בסופו של דבר לבצע את מה שרצה ? האם את רואה הבדל ברמת הביצוע שלו במשימות אותן הוא מאד רוצה לעשות לעומת משימות אחרות שהוא לא כל כך רוצה ? חסר לי קצת "בשר" על איזה מן ילד הוא כי יכול להיות שהוא יכול למצוא לעצמו כל מני "טריקים" (אסטרטגיות) ולהצליח במשימות שקשה לו אבל הוא מאד רוצה ויכול להיות שבכל פעם שקשה לו הוא מתוסכל ומוותר,לכן איני יודעת אם הקשיים שלו יפריעו לו בכתה א'. יכול להיות שסביבה רועשת של כתה תפריע לו לבצע דברים שיצליח בסביבה שקטה יותר ואולי לא, בכתה א' הדרישות גם הן שונות (שיעורים, עבודה בקבוצה, שיעורי התעמלות וכו') ואולי הקשיים שלו יתבטאו באופן חריף יותר, מצד שני- אולי בעזרת קסמו האישי הוא יצליח לגייס את הילדים האחרים והמורה ויצליח לקבל עזרה (אבל הצד השני של המטבע יהיה שהוא יותר יתן הוראות ופחות יעשה בעצמו וזה לא ממש רצוי..) אני הייתי ממליצה לדבר בתחילת השנה עם המורה וליידע אותה, שתתן לו אולי יותר זמן, שתתן לו חיזוקים על מאמציו גם אם זה לא יצא "פיקס", ובמידת הצורך שתתייעץ עם מרפאה בעיסוק של משרד החינוך שתראה את הילד ותוכל לייעץ לה אם צריך. שאלה אחרונה שאולי היתה צריכה להיות בהתחלה: מדוע נשאר עוד שנה בגן ? הרבה מחקרים וגישות שונות בריפוי בעיסוק מדברים כיום על המוטיבציה כמנוף לכל פעולה שאנו עושים, אדרבא כשמדובר בפעילות שיש לנו קושי איתה וכאן אני מגיעה לשחיה: האם הוא אוהב לשחות ? האם רוצה מאד ללמוד לשחות? אם לא- כדאי לוותר ולנסות משהו אחר (גו'דו ? ) אם הוא מאד רוצה, נראה לי כדאי ללמוד באופן פרטני ולא בקבוצה (שלא יהיה מתוסכל ) ולנסות לפרק את הפעולה לשלבים ולתת להם דימויים שמדברים אליו או יותר טוב שהוא ממציא (תעשה עם שתי הידיים כמו פרפר, לדוג'). המלצה אחרונה: לראות מה קורה בכתה א', מה קשה לו, במה הוא מסתדר, אילו דרכים הוא מוצא לעצמו כדי להסתדר, להיות בקשר רציף עם המורה ובמידת הצורך לפנות למרפאה בעיסוק, דרך קופ"ח או דרך בית הספר להמשך מעקב וטיפול אם צריך. מקוה שעזרתי קצת ובהצלחה

 

[מירי,]

תודה על התשובה המפורטת...

אני אנסה לתת יותר פרטים-ראשית, כשמשהו קשה לו הוא מבקש לנטוש בטענה שהוא עייף, זה היה הסימן הראשון (בעיקר של הגננת). מבחינה חברתית אין לו בעיה, יש לו חברים, והוא אוהב חברת ילדים. בגן הוא בעצם 'עשה הכל' גם משחקים בחוץ וגם מישחקים בפנים- הוא לא נשאר 'עוד שנה בגן' הוא יליד פברואר ויעלה לכיתה א בגיל 6.7, הוא ילד מאוד רגיש בעצמו ולאחרים (הוא יזהה את מצב הרוח שלי מיד לפי המבט שלי) והחשש הכי גדול שלי מכיתה א' זה קשיים ריגשיים שינבעו מקישיים פיזים (אני לא חוששת כלל ליכולות הקוגנטיביות שלו- הוא ילד מאוד חכם (לאמא מאוד צנועה

)). שוב תודה.

 

[yyy123]

אם הוא ילד רגיש ונבון

אפשר מאד לעבוד איתו על אסטרטגיות קוגניטיביות וזה כדאי בהדרכה של מרפאה בעיסוק שתראה אותו בכתה וכך תוכל לייעץ באופן ספציפי לך ולמורה. בגלל שהוא רגיש ונבון הוא עלול באמת להיות מאד מתוסכל ולכן מאד להיות עם היד על הדופק ולדרוש את העזרה מבית הספר במידה ויהיה צורך. הייתי מציעה לך לעשות איתו שיחות הכנה לקראת כיתה א': מה עושים כשקשה ? מה עושים כשלא מצליחים ? שיתן בעצמו רעיונות ואולי אפשר לכתוב או לצייר אותם ולשים בקופסא של "עזרה ראשונה" שיקשט בעצמו. שיעלה פתרונות בעצמו ותעזרי לו להגיע לשם, כגון : מבקשים עזרה, עובדים לפי הסדר, עוצרים וחושבים, מדמיינים דרך אחרת, סופרים עד 10 ומנסים שוב וכו'.. אני בטוחה שיהיו לכם רעיונות יותר מוצלחים.. העיקר שידע, ותחזרי לו על זה שוב ושוב , שהרבה תלוי בו וביכולות שלו, והדגש הוא על היכולות שלו. כשקשה לו אפשר להציץ בקופסא ולמצוא את הפתרון הכי מתאים באותו הרגע. אפשר אולי לעשות ביחד רשימה של דברים שבהם הוא ממש טוב ודברים בהם הוא מתקשה ולתת לו את המסר שלא צריך להיות מצוין בהכל אבל כן צריך לנסות. מקוה שעזרתי..

 

[1ron]

לקראת כתה א'

לדעתי יש ליידע את המורה בקשיים.מה שהכי חשוב זה שאחרי החגים כשהיא והוא והמסגרת כבר יתידדו זה עם זו-היא תדע ללוות אותו כראוי.בכתה א'- חלק מן ההיררכיה החברתית נמדדת על פי כוח, יכולת ספורטיבית וכו'.הילדים החכמים והנבונים עדיין לא באים כל כך לידי ביטוי. לכן -המקום של המורה במציאת משהו שבנך יוכל להצטיין בו מול הכתה כולה ועל ידי כך לאפשר לו הצלחה -הוא החשוב ביותר. יכול להיות שיש לתת לו אחריות מסויימת בתחום הכתה ולציינו על כך.יכול להיות שאולי כדאי שיתחיל לרכב על סוס ואז אפשר יהיה לציינו על כך,כי רכיבה זה משהו שמעט ילדים עושים.בענין הספורט-לא הייתי בוחרת בג'ודו בעיקר בגלל שבגיל הזה רוב הזמן מחכים לשאר הילדים המתרגלים ופחות עושים פעילות ספורטיבית אמיתית.רכיבה טיפולית היא ספורט היכול לתרום בכל השטחים,כולל גם בתחום הדימוי העצמי והביטחון העצמי.

 

[yyy123]

אהבתי את רעיון הסוסים !

 

[tmaz]

המלצות מצידנו על חוגי ספורט? תהיות

יש לי רגשות מעורבים (מקצועית) לגבי ההמצלות על "פעילות ספורטיבית כללית": מצד אחד, אנחנו יודעים שעבודה פיזית יכולה לפתח שרירים ולפצות על טונוס שרירים נמוך. אנחנו גם יודעים שהיא יכולה לעזור לפתח קואורדינציה, ואנחנו גם יודעים שבאוירה התרבותית הנוכחית, כל הסיכויים הם שהילד (כל ילד) עוסק בפעילות גופנית פחות מהרצוי. לכן ההמלצה על פעילות גופנית היא מתבקשת. מצד שני, כשמדובר בקשיים באינטגרציה סנסורית, אני תוהה עד כמה זה באמת יעיל. לי אישית יש דווקא ניסיון חיובי עם זה: בגיל 20 (המופלג?) התחלתי להתאמן בקראטה, ותוך בערך שמונה חודשים (של אימון דו שבועי) הרגשתי שיפור ניכר בזרימה התנועתית שלי, בקואורדינציה, בתכנון וגם בתפיסה מרחבית. כל הסרבול (הקל, אמנם) שסחבתי עלי שנים - נמוג סוף סוף. אבל אני תמיד חושבת חמש פעמים לפני שאני מציעה ליישם את זה על אנשים אחרים, ובייחוד ילדים אחרים. כי זה נורא תלוי: לאיזה מין חוג הילד הולך? (בבקשה להביא ניתוח פעילות של שחייה מול ג'ודו מול קראטה. האם אנחנו מסיק מצויות בתחומי הספורט השונים ויכולות להתאים את הספורט לילד הספציפי?) מה שיטות העבודה של המדריך? עד כמה הוא מתעכב על הטכניקה ואיכות הביצוע? האם הוא מצליח לתקן את הילד או לעזור לו לרכוש את המיומנות באופן מדויק, או שיש אוירה של "תסתכל ותעשה כמו כולם, פחות או יותר", ולמעשה הילד נשאר ב"פחות"?