שאלה שחשובה לי מאוד.
ב"סוד" נאמר שאם אנחנו מרגישים כאב או עצבות יש לשנות מיד את מצב הרוח לשמחה ומחשבות חיוביות. יש לי בעיה עם זה, כלומר אני תמיד הייתי אישה שגם אם עצוב תמיד מנסה שלמוח וגם אם קורים דברים קשים אז אני הייתי מדלגת עליהם כאילו כלום לא קרה. מה שקרה לי עם הזמן היה שאני הפכתי לאטומה רגשית. ממש ככה. היו עוברים דברים לידי ואני הייתי אדישה לגמרי לגבי כל הצער והכאב שלי ושל האנשים הסובבים אותי. תמיד קראו לי "חזקה" אופי חזק, כלום לא מפריע לי ופוגע בי, אבל בפועל פשוט לא הייתי מרגישה כלום.... אני דווקא חושבת שלהרגיש כאב ועצב זה מבורך. לפחות מרגישים משהו לא? מה שעוד נאמר בסוד הוא שאם אנחנו מרגישים לא בנוח עם משה שאנחנו עושים אז זו לא הדרך הנכונה. אז אני ממש לא מרגישה נוח ללכת לעבודה (לא בא לי ) אז מה עלי לעשות? לא ללכת?
ב"סוד" נאמר שאם אנחנו מרגישים כאב או עצבות יש לשנות מיד את מצב הרוח לשמחה ומחשבות חיוביות. יש לי בעיה עם זה, כלומר אני תמיד הייתי אישה שגם אם עצוב תמיד מנסה שלמוח וגם אם קורים דברים קשים אז אני הייתי מדלגת עליהם כאילו כלום לא קרה. מה שקרה לי עם הזמן היה שאני הפכתי לאטומה רגשית. ממש ככה. היו עוברים דברים לידי ואני הייתי אדישה לגמרי לגבי כל הצער והכאב שלי ושל האנשים הסובבים אותי. תמיד קראו לי "חזקה" אופי חזק, כלום לא מפריע לי ופוגע בי, אבל בפועל פשוט לא הייתי מרגישה כלום.... אני דווקא חושבת שלהרגיש כאב ועצב זה מבורך. לפחות מרגישים משהו לא? מה שעוד נאמר בסוד הוא שאם אנחנו מרגישים לא בנוח עם משה שאנחנו עושים אז זו לא הדרך הנכונה. אז אני ממש לא מרגישה נוח ללכת לעבודה (לא בא לי ) אז מה עלי לעשות? לא ללכת?
