שאלה שאלתית....

[איב פרידמן]

שאלה שאלתית....

אחרי שאבי נפטר לפני 3 שנים (היום בדיוק) הביאו לי ספר (יומיים אחרי זה הייתה לי יומולדת) של ריצ´ארד באך (ספר מדהים). קראתי את הספר פעמים רבות ולכן גם הרהרתי בו רבות.. אך לעולם לא הגעתי למסקנה חד משמעית האם תוכנו אכן אמיתי או שזוהי רק תאוריה.. "קילומטרים באמת יכולים להפריד אותנו מחברים? אם אנחנו רוצים להיות עם מישהו שאנחנו אוהבים הרי אנחנו כבר אתו, לא?" כשקראתי זאת הסכמתי עם זה אבל מצד שני קשה לקבל כזה משפט בייחוד כשמדובר באיש שיקר לכם מכל... אין לי מושג למה הצגתי את השאלה הזו לפניכם.. (מצטערת) זה פשוט שאני מנסה להקל על עצמי בכל הנושא הזה שמאוד קשה לי איתו וזה מעצבן אותי שקשה לי להשלים עם משפט שלפי ההיגיון כל כך נכון... איב (מתגעגעת והפעם לא מתביישת להודות)

 

[soulbird]

איבוש (אפשר ?)

אני חושבת שמוות זה דבר קשה לכולנו. להפרד מאדם אהוב זה קשה מאוד. גם געגעות זה דבר נורמלי לחלוטין. יהיה בסדר

ציפור הנפש

 

[soulbird]

גררררררררררררר איתי../images/Emo46.gif

געגעות???? מתי אפסיק לכתוב כמו עולה חדשה???

 

[חוט השני]

היי יקירה.

הייתי רוצה להאמין, ובעצם אני מאמינה בכך, שבליבנו יש את גן העדן האמיתי, כי ברגע שאנחנו חושבים על אדם יקר לנו, הוא שם, מדבר איתנו דרך הלב, ואוהב אותנו כמו שאהב. מוות הוא כואב מאוד וקשה לראות את המוות כחלק מהחיים. במיוחד שמדובר על אדם שהיה חלק מאוד חשוב בחייך. להתגעגע זה טבעי. אנחנו מתגעגעים שאנחנו לא יכולים לראות אדם יקר לנו. אבל הוא איתך. תמיד. הוא חלק ממה שאת כיום. ובכלל. תכתבי עליו, תזכרי את התקופות הטובות שהיו לך איתו, ותאחזי באהבה שהייתה ויש לך. היא לא עוזבת. גם הוא. תמיד בלב. תמיד דואג. אחי הקטן פעם אמר לי. שכל מי שנפטר הוא כוכב, ואם רוצים לחשוב עליו, אז רק מביטים בכוכב והוא ינצנץ. אל תתביישי להודות. היית את. ויודעת שזה נשמע מוזר. אבל חשבת לכתוב לו מכתב? שהוא יקרא דרך ליבך. ואולי לא תרגישי רחוקה כל כך. רעיון כזה. בחיבוק, שני. -לא אוהבת לכתוב ככה.. אז אכתוב שוב- בחיבוק אני.

 

[soulbird]

את כותבת ממש יפה../images/Emo142.gif

מסכימה עם כל מילה שבת שלום

 

[deep ocean]

ואוו!!!!!!!!!!!!!!!

החזרת אותי למשהו שאיני יודעת איך ומתי הוא קרה. אני רק זוכרת שפגשתי מישהי, שנתנה לי לקרוא את הספר (היה לי רבע שעה לקרוא אותו. היא היתה צריכה ללכת או משהו?). קראתי אותו וזו היתה חוויה ממש חזקה עבורי. אני כל כך התחברתי לזה- "קילומטרים באמת יכולים להפריד אותנו מחברים? אם אנחנו רוצים להיות עם מישהו שאנחנו אוהבים הרי אנחנו כבר אתו, לא?" אני לא זוכרת מתי ואיך קראתי את הספר ואני לא מצליחה להיזכר כרגע.

 

[איב פרידמן]

דבר ראשון...

אני אוהבת אתכם כל כך.. תודה רבה שאתם פה!!!!!! כתבתי המון מכתבים לאבא.. עשיתי לו פינה בבית שהיא רק שלו.. אבל את הדברים האלו עשיתי בשנה הראשונה ומאז אני רק מנסה להתרחק ממחשבות עליו.. הקושי הזה לגעת בכאב שנמצא אצלך בלב דורש כזה חוזק נפשי שקשה לי להתמודד איתו.. מאז שאבא נפטר לא בכיתי.. חוץ מפעם או פעמיים.. זה נראה לי הדבר הנכון לעשות כדי לא לעשות רע לאמא ואחרי שאנסתי את עצמי להראות שמחה חזקה ומאושרת זה כבר לא בא טיבעי ואני פשוט לא יכולה לבכות.. זה נשמע מוזר אבל זה רציני מאוד... קשה לחשוב על מישהו שכל כך אוהבים ולא לתת למועקה להשתחרר, מכירים את ההרגשה שעומד לכם גוש של בכי בגרון ואתם מתים לבכות אבל שומרים את זה בלב, זה כל כך קשה... אני ואבא היינו הכי קרובים בעולם.. אני ואבא ואחותי ואמא. מוות זה חלק מהחיים.. איך הייתי יודעת להעריך את החיים בלי המוות, ונכון שהזמן לא רופא אבל מביא הקלה.. כל הדברים האלו, האימרות הסיסמאות.. בטכלס לא עוזרות וההתמודדות נמשכת.. אני גם לא מסוג האנשים שידברו על זה.. יותר קל לכתוב.. במיוחד לאנשים שלא מכירים אותי..(כל כך) יהיה טוב!!! אני מתגעגעת אבל אני שמחה שזה קורה.. קשה אבל משמח... החיים חזקים מהמוות ואני יודעת שאבא לא נעלם ושהוא עדיין איתי..!! הוא לא יעזוב אותי ככה..

אוהבת.. (מצטערת על הרצינות והרגישות שלי) איב

 

[חוט השני]

איב יקרה.

איב מתוקה. המטרה בכתיבה היא לא בשביל לשמר אותו. הוא לא יחזור מהבחינה הזו. הכתיבה אמורה להיות בשבילך. לכתוב לעצמך רגשות, ותחושות, לספר -לו ולעצמך- מה עברת ואיך את רןאה את חייך. מה את רוצה ומה את צריכה. על פחדים. מבלי לחשוב, פשוט לכתוב. לא מכירה את אמא שלך, אבל היא לא הייתה רוצה שיכאב לך. כואב יותר שמנסים להתעלם מהכאב, במקום להתמודד איתו. וזה כואב! ומאוד! וכשמישהו עוזב את העולם, משהו עוזב איתו, אבל אנחנו גם מקבלים משהו. אנחנו מקבלים את ההבנה שהחיים יכולים להימשך. שיש לנו כוח. שיש לנו אהבה. שאנחנו מסוגלים לתת את ליבנו. שאנחנו מסוגלים לקבל לב אחרים. תבכי. אל תפסיקי. מנסיון. זה כואב יותר להתעלם. היא אהבה אותו. ועדיין אוהבת. והיא אוהבת אותך. את לא צריכה להיות חזקה בשבילה. היא לא רוצה שתהיי חזקה בשבילה. היא רוצה שתמשיכי לחיות. שתמשיכי לאהוב. שתלמדי לקוות. שתהיי את!!!! בכל מצב. בכל דרך. בכל מסלול שתעשי, את תעשי את הבחירות שלך. חלקן יראו במבט לאחור כלא נכונות, חלקן כנכונות מאוד, אבל הן הבחירות שלך. לא של אף אחד אחר, ולכן עלייך לעשות מה שטוב לך עבורך. אל תפסיקי לכתוב.. עברתי המון.. והכתיבה היא כלי התמודדות מצוין. זמן אולי לא ירפא. אבל הוא ילמד. הוא ילמד אותך על התחלות ואהבה, וחברות. הוא ילמד אותך על פחדים וחששות. הוא ילמד אותך על התמודדויות. להתעלם זה לא התמודדות. וכן. זה קשה ביותר, ומפחיד ביותר. כתבת חוזק נפשי. וכן, אולי זה כואב לך להתמודד בצורה כזו, ואולי את לא צריכה. כי אם לא טוב לך בשלב זה לעשות זאת, אל תעשי. אבל אל תאמרי שטוב לך שרע לך. תני לאמא, או אחותך, או מי ששם, או מי שכאן להיות שם או פה בשבילך. תני לעצמך את התמיכה והאהבה, בכדי שתביני. בכדי שתביני. שאת מיוחדת. שאת אהובה. ושבתוך תוכך יש לב אוהב, אולי מלא דאגות ותהיות על העולם ועל איך יהיה אבל אוהב, ובתוך תוכך יש אותך. את מי שאת באמת. על כל יתרונותייך וחסרונותייך. את יפה. אל תשכחי זאת. ואל תהיי מה שלא. בחיוך, ותהיות,

אני

 

[אורלי_ל]

איב ../images/Emo24.gif

קשה לי להגיד. מצד אחד אני מסכימה שהנשמה היא נצחית והמוות הוא רק מעבר למקום אחר... מצד שני גם אני הייתי מתגעגעת. אני לא חושבת שאת צריכה לפתור את הקונפליקט. אם את מתגעגעת, תתגעגעי. אבל תזכרי שהוא תמיד איתך, ותשלחי לו ברכה ואהבה, לאן שהוא נמצא.

 

[~דויד~]

איב היקרה

קודם דיברת על דף חדש, על שינוי... האם את רואה את הקשר ?

 

[~דויד~]

עוד דבר

מה אם אבא שלך לא מת באמת? מה אם הוא נמצא איתך כל הזמן? רק שאינך רואה אותו, ואינך יכולה לגעת בו? האם את יכולה להרגיש את אהבתו? אני בטוח שהוא אוהב אותך מאוד

 

[איב פרידמן]

שני אורלי ודויד המדהימים!!

אני אוהבת אתכם... מאוד!!! שני- זה מדהים איך את מראה לי את הדברים שאני יודעת אבל לא מוכנה לקבל.. את מראה לי שזה לא חטא לקבל אבל איך אני אסביר לך זה קשה לי ... הלקבל הזה.. יותר קל לתת (אני לא אומרת את זה סתם) גם את אורלי תודה רבה לך את אכן צודקת בדברייך.. לא כל אחד/ת יודע להעביר את דבריו בכמה מילים מעטות- את עושה את זה כל כך בטיבעיות... ואתה דויד היקר! אני רואה את הקשר.. אבל מפחדת לעשות את השינוי.. זה קשה.. אני מקווה שהתאוריה שלך נכונה.. עושה הרבה יותר טוב לחשוב שאבא איתי לפחות ברוחו... ובהקשר לכך.. עשיתי סיאנס עם אמא וחברות והעלנו את אבא.. (אם אתה מאמין) זה היה נחמד, גם אם ז לא היה אמיתי לחשוב שהוא פה איתי ולא שכח אותנו המשפחה ואותי.. אוהבת ושוב מצטערת איב

 

[חוט השני]

אולי תפסיקי להתנצל?

זה לא טוב לבריאות שלי. פשוט קבלי טוב, טוב, לתת ולקבל- שניהם נפלאים. לעולם אל תתני יותר ממה שאת יכולה לתת <אחד הכללים בהערכה עצמית> אם את מרגישה שנתת מספיק. פשוט הפסיקי. וכן, יכול להיות שבשלב כלשהו תרגישי שרוצה גם לקבל, אחרי כל הנתינה הזו. אולי כאיזון. פשוט תתני לאנשים לקבל אותך כמו שאת. רעיון טוב לא? קבלה ונתינה של עצמך אל עצמך במשפט אחד. אם האמנת בכך, הוא בא אלייך. בנוסף, אם חשבת עליו לפני השינה, קרוב לוודאי שדיבר איתך בחלום. חלומות הם רמז למה שאנחנו עוברים- פיזית ונפשית. זו לא ידיעה, מה שאת "יודעת". זו הרגשה. את מרגישה שזה נכון, אך עדיין רוצה בטובת האחרים. אבל להם יהיה טוב אם לך יהיה טוב. ככה זה הולך. ככה זה בא. ככה זו את. בחיוך. אני

 

[~דויד~]

איב היקרה

דף חדש, שינוי, זה מפחיד מכיוון שזה בבסיס פחד מן המוות, שהוא בעצם השינוי הכי גדול. לכן, אני מוצא קשר בין ההודעה הזאת שלך על המוות ובין ההודעה על פחד משינוי.... קיים קשר הדוק.

 

[~דויד~]

יש לי שאלה בקשר לסיאנס

איך את בטוחה שזה היה אבא ולא מישהו אחר? חוצמזה, אבא שלך כן נמצא איתך כל הזמן ואוהב אותך מאוד (אם את מאמינה).

 

[איב פרידמן]

דויד...

חשבתי שאלו שעשו את הסיאנס איתי עובדים עלי אז שאלתי שאלות מאוד אישיות שרק אני ואבא ידענו... והלוח ענה נכונה על כל השלאות בתשובות הכי מדוייקות... אז אני מאמינה... אוהבת... ותודה לכולכם.. איב

 

[~דויד~]

ממה שאני יודע...

במרחב האסטרלי של הנשמות, כל אחד יודע הכל על כל אחד, ואינך יכולה להסתמך על שאלות אישיות...

 

[my true colors]

דעתי,

לא תמיד מאמינים. אבל אם כן, אז הוא שם. כמו האמונה באלוהים. אם יש בו אמונה, הוא שם. אם מרגישים שהוא מדריך אותנו ושומר עלינו, הוא עושה זאת, בדרכו שלו. כך גם בסיאנס. אם האמנת, הוא היה שם. ואולי את ענית בלב ואולי נתת לרגשות להוביל אותך. ואולי פשוט אהבת. בחיבוק, אני. בלי אייקונים.

 

[חוט השני]

שכחתי שהחלפתי

 

[*אביבה*]

איב יקרה

הגעגועים לאבא תמיד יהיו. גם כשתהיי בת 97. את כל כך צעירה ואני מבינה את הכאב. גם אני נושאת את הכאב הזה מגיל צעיר ולכן אני רוצה מעט לעזור לך.אם זה אפשרי. הפרדי מאבא. באהבה. תני לו ללכת לאן שרצה כי הוא תמיד יבוא לבקר אותך. תמיד. את תחושי אותו בכל מיני דברים אצלך ומסביבך.אולי זו האצבע הקטנה ברגל, אולי זה החיוך שלך, אולי השיער ואפילו העינים ואולי הכל ביחד.... וכשיהיו לך ילדים תוכלי לראות עוד יותר כמה את דומה לו..... בבקשה בלי סיאנס!!!!! הסיאנס מפריע לו בהמשך דרכו. תני לו ללכת בשקט כדי שתוכלו את ואמא להמשיך הלאה בחייכן. אל תתעסקו במותו של אבא כי הוא איתכן כל הזמן. שחררי איב. שחררי הכל. תני לאבא חופש.הוציאי אותו מליבך החוצה. זה לא לוותר עליו. הוא לא יברח כי הוא איתך כל הזמן... תבכי אם את רוצה. זה מומלץ!!!!! זו הדרך לשחרר את הכאב. ואז תוכלי גם לצאת לחיים..... את כבר בשלה. את כבר רוצה. לפחד זה בסדר אבל....עשי זאת למרות הפחד. באהבה.