אמא של קרן
New member
שאלה שאלתית...
שאלה שאלתית...
הבת שלי, בת חמש וחצי עוד מעט, ילדה מאוד אינטליגנטית ובעלת כישורי למידה שלעתים קרובות פשוט מדהימים אותי. הרצון שלה ללמוד ולדעת הוא ללא גבולות. תוכניות הטלוויזיה שהכי מעניינות אותה הן בנשיונל ג'יאוגרפיק וב'ערוץ חיות' (אנימל פלנט), והספרים שהכי מעניינים אותה הם אנציקלופדיות על גוף האדם, אטלסים וכיוב'. כמובן שאיננה מושכת ידה גם מבובספוג ומספרי קריאה שמתאימים לגילה. היא כבר מזמן קוראת וכותבת, ועכשיו, משהחליטה שהיא רוצה ללמוד אנגלית, למדה כמעט את כל ה-ABC בערב אחד. מצד שני, היא ילדה מאוד חברותית, אפילו מנהיגה, החבר שלה (תמיד יש לה אחד כזה...) הוא אחד ממנהיגי הגן והצד החברתי והמשחקי מאוד חשובים לה ואני מעודדת את זה. והמחיר? עכשיו זה מגיע... האמת, חשבתי שהיא מצליחה לשלב בין הדברים בהצלחה רבה וכנראה שמבחינתה זה אכן כך, כיוון שהיא ילדה מאושרת ושמחה בלי שום בעיות מיוחדות (טפו טפו טפו... מאז שנעשיתי אמא צמחה אצלי נטייה לאמונות תפלות). לאחרונה התחלתי לשים לב לכך שהיא מפחיתה קלות בערך עצמה. לדעתה היא לא חכמה במיוחד. לא רק זה, אלא שבגן היא לא מביאה את יכולותיה לביטוי מינימלי. הגננת יודעת שהיא יודעת לכתוב ולקרוא ומשבחת אותה על כך שהיא משתתפת ועושה את כל התרגילים וגם מסייעת לאחרים, מבלי לזלזל בכך שלומדים דברים שהיא כבר מזמן יודעת. כיוון שאף אחד מהחברים האחרים בגן לא יודע לקרוא, היא לא הסכימה לקרוא בקול רם בגן. יש הבדל של יום ולילה בין הציורים שהיא מציירת בגן לבין אלה שהיא מציירת בבית. בגן היא מציירת לבבות ופרחים כמו חברותיה ובבית היא מציירת, למשל, ים עם סוגים שונים של דגים, דולפינים וצמחי מים או ג'ונגל עם חיות שונות, כמו ג'ירפות, זברות, אריות וכיוב', עצים ושיחים... נראה לי שלמרות הצורך הרב שלה בלמידה ויכולותיה יוצאות הדופן היא מצאה לנכון 'למצע' את עצמה לטובת מקומה החברתי. אני הגעתי להשגים רבים בחיים (לפי שיפוטי האישי, כמובן) בכך שמעולם לא התפשרתי על הבעת יכולותי במסגרות שונות, גם כששילמתי על כך מחיר. אני שואלת את עצמי ואתכם האם מה שהילדה עושה הוא נכון או שיש צורך ודרך להביא אותה לתובנה, שאינה צריכה להתפשר על ביטוי עצמי מלא לטובת מקומה החברתי???
שאלה שאלתית...
הבת שלי, בת חמש וחצי עוד מעט, ילדה מאוד אינטליגנטית ובעלת כישורי למידה שלעתים קרובות פשוט מדהימים אותי. הרצון שלה ללמוד ולדעת הוא ללא גבולות. תוכניות הטלוויזיה שהכי מעניינות אותה הן בנשיונל ג'יאוגרפיק וב'ערוץ חיות' (אנימל פלנט), והספרים שהכי מעניינים אותה הם אנציקלופדיות על גוף האדם, אטלסים וכיוב'. כמובן שאיננה מושכת ידה גם מבובספוג ומספרי קריאה שמתאימים לגילה. היא כבר מזמן קוראת וכותבת, ועכשיו, משהחליטה שהיא רוצה ללמוד אנגלית, למדה כמעט את כל ה-ABC בערב אחד. מצד שני, היא ילדה מאוד חברותית, אפילו מנהיגה, החבר שלה (תמיד יש לה אחד כזה...) הוא אחד ממנהיגי הגן והצד החברתי והמשחקי מאוד חשובים לה ואני מעודדת את זה. והמחיר? עכשיו זה מגיע... האמת, חשבתי שהיא מצליחה לשלב בין הדברים בהצלחה רבה וכנראה שמבחינתה זה אכן כך, כיוון שהיא ילדה מאושרת ושמחה בלי שום בעיות מיוחדות (טפו טפו טפו... מאז שנעשיתי אמא צמחה אצלי נטייה לאמונות תפלות). לאחרונה התחלתי לשים לב לכך שהיא מפחיתה קלות בערך עצמה. לדעתה היא לא חכמה במיוחד. לא רק זה, אלא שבגן היא לא מביאה את יכולותיה לביטוי מינימלי. הגננת יודעת שהיא יודעת לכתוב ולקרוא ומשבחת אותה על כך שהיא משתתפת ועושה את כל התרגילים וגם מסייעת לאחרים, מבלי לזלזל בכך שלומדים דברים שהיא כבר מזמן יודעת. כיוון שאף אחד מהחברים האחרים בגן לא יודע לקרוא, היא לא הסכימה לקרוא בקול רם בגן. יש הבדל של יום ולילה בין הציורים שהיא מציירת בגן לבין אלה שהיא מציירת בבית. בגן היא מציירת לבבות ופרחים כמו חברותיה ובבית היא מציירת, למשל, ים עם סוגים שונים של דגים, דולפינים וצמחי מים או ג'ונגל עם חיות שונות, כמו ג'ירפות, זברות, אריות וכיוב', עצים ושיחים... נראה לי שלמרות הצורך הרב שלה בלמידה ויכולותיה יוצאות הדופן היא מצאה לנכון 'למצע' את עצמה לטובת מקומה החברתי. אני הגעתי להשגים רבים בחיים (לפי שיפוטי האישי, כמובן) בכך שמעולם לא התפשרתי על הבעת יכולותי במסגרות שונות, גם כששילמתי על כך מחיר. אני שואלת את עצמי ואתכם האם מה שהילדה עושה הוא נכון או שיש צורך ודרך להביא אותה לתובנה, שאינה צריכה להתפשר על ביטוי עצמי מלא לטובת מקומה החברתי???
