שאלה שאלתית

[oshritt]

שאלה שאלתית../images/Emo35.gif

לאחרונה מטרידה אותי מחשבה לגבי הלימודים של רפב"ע ורציתי לחלוק אותה בפורום. אני סיימתי את הלימודים לפני שנה ובזמן הלימודים נהנתי מאוד. המקצוע שלנו מתחבר להרבה תחומים וראיתי יתרון גדול בכך שכל אחד יכול לבחור את התחום אליו הוא מתחבר. היום, כשאני בתחילת דרכי אני מרגישה חסרת ניסיון ולמרות שאין לי שום ספק שכל אחד שמתחיל לעבוד מרגיש כך אני מרגישה שבלימודים שלנו, מרוב הרצון לחשוף את הסטודנטים לכל התחומים, בעצם אין מספיק התמקדות ולמידה מעמיקה ופתאום אני קולטת שהלימודים הסתיימו ובעצם יש עוד כ"כ הרבה ללמוד!!! אני לא יכולה שלא לתהות האם לא היה עדיף לחלק את הלימודים למסלולים שונים וכל אחד היה בוחר במה להתמקד? הרי תחומי העבודה שלנו כ"כ שונים זה מזה! אין לי ספק שיש יתרונות בללמוד הכל- זה פותח לנו יותר אופציות, אך אולי בעצם "תפסת מרובה לא תפסת..."?!

 

[settie]

תפשת מרובה לא תפשת.....

זוהי התחושה בתחילת הדרך אולם בהמשך כשמתמקצעים בתחום מסוים יש יתרון לידע הרחב בתחומים אחרים , וכדי לא לקפוא על השמרים יש להמשיך בלמידה תמיד יש מה ללמוד ,

 

[יעל ניסן]

טוב, ברור שאי אפשר ללמוד הכל

לכן בשנים הראשונות עושים כל מיני דברים עד שמשהו "נתפס" קצת יותר. אחד הדברים היפים במקצוע כזה בו לומדים המון אחרי הלימודים, הוא שמדובר במקצוע בו יש ייתרון לניסיון שלך... זאת להבדיל ממקצועות אחרים בהם מה שלמדת או מה שידעת כשסיימת ללמוד לא דומה בכלל למה שנעשה בשוק 10 שנים אחר כך. לכי אחרי נטיות ליבך, שמרי על ראש פתוח, ראי שאת מקבלת הדרכה טובה - ובהצלחה!!

 

[תעלולה]

תשובה תשובתית

טוב, אני בדעה שונה ממך. אני עובדת בתחום הפיזיקלי. אם מגיע אלי תינוק עם כוויות אני חייבת להתיחס בטיפול איתו, לשלבים ההתפתחותיים שהוא עובר. וזה משהו שלומדים באונ'. אצלי בקליניקה יש את הקלסרים של התחום הפדיאטרי בדיוק בגלל זה. או למשל, ילד בגן חובה שטיפלתי בו לאחרונה שהיה לאחר שבר מרוסק בכף ידו הדומיננטית. זה היה ילד שהפיזיותרפיסטית התחננה בפני לעשות לו כל מני תרגילים שהיא מכירה שאני עושה לאנשים בוגרים יותר ומתוך הכרותי עם היכולות שלו מבחינה מוטורית בהתאם לגילו, ידעתי מה אפשר לצפות ממנו ולדרוש ממנו מבלי ליצור תסכול. את יודעת לכמה תינוקות שבמקרה ראתה מרפאה בעיסוק מתחום הילדים, אותר מום בשם "thumb in pulm" (שום רופא לא עלה על זה!)? וידעה להפנותם לריפוי בעיסוק ולרופא כף יד וזאת רק בזכות השיעור שהיא למדה בתחום מומים מולדים! ואת יודעת שלפעמים שאני מקבלת אדם לאחר תאונת עבודה ונפגע "רק" ביד שלו, אבל מבחינה התנהגותית אין ספק שהוא סובל מפוסט-טראומה, הרי בשביל לאתר זאת ולדעת להפנותו לגורם טיפולי אחר המתאים לו, אני צריכה לדעת על זה. ואת זה יודעים מלימודים... אחרת הייתי חושבת בתמימות שסתם הרבה אנשים אחרי תאונת עבודה הם מפוזרים נורא, שכחנים ועוד כל מיני סימפטומים. לא כולם אמנם זקוקים לטיפול במרפאת זכרון אבל הם זקוקים לאמפטיה שלי ולהבנה שלי שזה בא ביחד, ולכך שאני לא אבטל את הכל התורים שלהם מתוך כעס על האיחור, ואולי לכך שאעזור להם לפתור את הבעיה הזו כדי שהם יוכלו לתפקד. אז מה אם זה במוח ולא ביד. אז מה אם הבעיה היא בהתנהגות ולא רק בגיד. אני המרפאה בעיסוק שלו כאדם ולא של היד שלו. ידע זה כוח. אני לא מטפלת בהכל אבל הראיה שלי היא לא צרה. אחת הטענות שיש כיום כלפי מערכת הרפואה הינה שכל רופא מסתכל על הפציינט רק מנקודת מבטו ויש מטופלים שנופלים בין הכסאות בגלל זה. לכן יש חזרה למיקוד טיפול אצל רופאי משפחה. חוצמזה, ברור שיש לך עוד הרבה כ"כ ללמוד. גם אם היית מתמקדת בנושא אחד היה לך עוד מה ללמוד אחרי סיום הלימודים. וגם אחרי הרבה שנות נסיון יש עוד מה ללמוד.

 

[מיכל בן טובים]

מאוד אוהבת את ההסבר שלך ../images/Emo9.gif

וחוצמיזה, אלו לימודים נפלאים, לא ? לא היתי מוותרת (כמעט) על אף קורס. נורא נהניתי.

 

[תעלולה]

כמעט, הא? על איזה כן?

אני, למשל, הייתי מוותרת על לימודי הפיזיקה שעשו לנו בתחילת שנת הלימודים (לכל ההומניות) ובמחשבה ראשונה הייתי גם מוותרת על הסטטיסטיקה, אך במחשבה שניה - לא - כי בכל אופן יש לי איזה שביב של הגיון... תואר שני, וכאלה... מה שכן הייתי מחליפה זה אולי חלק מהמרצים

...

 

[xxxxx11]

תשובה מעולה

 

[xxxxx11]

התכוונתי לתשובה לשאלה המקורית

 

[hana5]

לא הייתי מוותרת

על כל הקורסים שלמדתי שלא קשורים ישירות למה שאני עושה היום א. אי אפשר לדעת לאן יובילו אותנו החיים, אין קשר בין מה שחשבתי שאני ארצה לעסוק בו לפני שנים לבין מה שאני מאוד אוהבת לעשות היום, וב. יוצא לי לפעמים לחזור לקלסרים הישנים לבדוק דבר כזה או אחר שאני זוכרת שלמדתי ואני רואה שהלמידה כן היתה מעמיקה, והרבה מאוד ידע טמון בקלסרים האלו הדברים מקבלים משמעות אחרת ונטמעים אחרת כשיש לאן לשייך אותם כלומר, איך שזה נראה באמת בקליניקה. אני חושבת שמטרת הלימודים בתואר הראשון (ובהכשרות) בראש וראשונה היא ללמוד איך לחשוב ריפויבעיסוקית, איך לחפש מה עלי לדעת לפני שאני ניגשת לטפל, להתחיל ללמוד מזה אומר להיות מטפל, בקיצור ללמוד את השפה (או הטרמינולוגיה) ואיך ליישם ולהכליל אותה בכל התחומים עוד לפני שמדברים על מומחיות ספציפית.

 

[אושיק היחידה]

לימודים - ריפוי בעיסוק

שלום לך בחורה נחמדת, אז ככה קוראים לי אושרת ואני בת 20.5 וחולמת להתחיל ללמוד שנה הבאה ריפוי בעיסוק בירושלים, במידה ואני אתקבל, אני מייחלת לכך בכל מאודי. סתם רציתי להגיד שאני פשוט מאוד מקווה להגיע לאן שהגעת. ותאמיני לי כמו כל דבר בחיים - הזמן עושה את שלו! בהצלחה!