שאלה שאלתית ביותר...

[sovlanit]

שאלה שאלתית ביותר...

אז ככה, נשאלתי שאלה בנוגע למעמד האישה ולשיעבוד שלה בימינו.. רקע לשאלה: נשים נשואות כיום נאלצות לחיות תחת לחץ חברתי ובין אישי ניכר. עליהן לנהל בית,משפחה קריירה ובכולן לתת 1000 אחוז תפוקה ומיליון אחוזי הצלחה. גוף השאלה: האם חיים ללא נישואין יחד לא יכולים לגרום לאותו שיעבוד של האישה מכל הבחינות? האם אישה שחיה בזוגיות ותפיסתה ותפיסת בן זוגה את התפקידים לא יכולה לחוות את אותן חוויות. אשמח לתשובותיכן . תודה מראש

 

[TJSBZ]

תשובה תשובתית לשאלה שאלתית

אני חושבת שאשה תהיה משועבדת אם ורק אם היא עצמה ובנזוגה תופסים את הבית כ"טריטוריה" שלה. אם הזוגיות שוויונית יותר, אין שעבוד. וזה נכון באותה מידה בנישואים ובזוגיות שאינה נישואין. אם האשה חושבת שזה תפקידה הבלעדי לדאוג לבית ולילדים, היא תחיה עם שתי קריירות. אבל אם היא ובנזוגה מחלקים את הטיפול בבית ובמשפחה ביניהם, היא לא תהיה משועבדת. אגב, לדעתי, הכל תלוי בתפיסת העולם שלה, לא של בנזוגה. אשה שמאמינה בשוויונית לא תתחתן עם "אפנדי", ואשה שרוצה לשרת אפנדי, לא תנשא לאדם שרוצה שוויון, ואם כן, היא כבר תקלקל אותו (ואחר כך תקטר שהוא עצלן, מפונק ולא עושה כלום בבית).

 

[sovlanit]

TJSBZ,תודה,ובהמשך

לדברייך- האם אפשר להתנתק מחינוך/מסורת/נורמות חברתיות/השפעות סביבתיות? אם כן-כיצד? האם לפי דעתך,טיב היחסים נקבע כבר בראשית הקשר? תודה

 

[TJSBZ]

יש לי דעה גם בעניין זה

ראשית, ניתן להתנתק מחינוך רק אם מראש החינוך כלל חשיבה עצמאית. אני אסביר את עצמי: יש בתים שבהם מחנכים לאי-חשיבה. "ככה זה וזהו". בבתים כאלה לא יכולה לגדול חשיבה, הם לא מעודדים חשיבה, ולא מפתחים אותה. המחשבה היא כמו שריר שצריך לפתח. מבית כזה יכולים לצאת רק שני דברים - ציות מוחלט, או מרד מוחלט, שהם בעצם אותו הדבר. אבל בבית שבו מחנכים למחשבה, או למזער לא פוסלים מחשבה, שם עשויות לגדול וריאציות שונות ומשונות של דרכי חשיבה עצמאיות. קשר הוא דבר דינמי עם בסיס קבוע. כמו אופי של אדם, כך אופי של קשר, משתנה עם השנים, אבל נשאר בבסיסו אותו הדבר. דוגמה פשטנית: אם בתחילת הקשר התבסס שהאשה אחראית על הבית, אז גם אם היא תאציל לבן זוגה עם השנים המון תפקידים - היא עדיין צריכה להאציל לו תפקידים כדי שהוא יבצע. זה אומר שהיא עדיין אחראית על הבית. עד כאן דעתי.

 

[אנילה1]

כולם, יש לי דוגמאות מהחיים מבנות

דורי שהצליחו בגדול, גם בקריירה גם בבית, בהכל. אני מדבר על מנכ"ליות של חברות, מנהלות בנקים, פרופסוריות, וכו'. מאחורי המצליחניות הרציניות עומד בעל שמושיט עזרה בכל, בבית עם הילדים, תומך נפשית באשתו בזמנים קשים, מייעץ ומשמש אוזן קשבת כל הזמן. אשתו באמת מעניינת אותו וגם עבודתה. אם הבעל שנשאה לו לא תומך, ולאשה יש אמבציה חזקה להצליח, היא לרוב תתגרש ממנו ותמשיך לבד, כי הוא גורם מפריע. לבעל יש השפעה מכרעת על הצלחת האישה.

 

[קול העם 11]

העבדות מתחילה כשבאים הילדים

לדעתי כל זמן שיש זוגיות בלי ילדים, הנשיאה בעול נסבלת. כאשר מופיעים הצאצאים, ואנחנו יודעים שהם דורשים המון טיפול תשומת לב והשגחה נדמה לי שזה מובנה באישיות של האשה להתמסר לצאצאיה. וחוץ מזה בחיייייייים גברים לא יכולים להתמודד עם כל המטלות כמו אשה. נדיר שגבר ממלא תפקידי עקר בית, עובד מחוץ לבית, מטפל בילדים, רובם הולכים לעבודה ובאים לטלויזיה או המודרנים יותר הולכים למועדוני כושר. הבית זה לאכול לישון ולראות טלויזיה. ואצל הנשים זה ההיפך - הבית הוא העוגן, הילדים העיקר ומקום העבודה אהריהם. שאשר מראיינים אשה בתפקיד בכיר, שרה או ח'כית, אשת ציבור או אישה קרייריסטית - היא תמיד תישאל ותענה על ילדיה בסיפוק ובגאוה. לעולם לא יראיינו גבר, ראש ממשלה למשל וישאלו אותו על איך הוא מצליח גם קריירה וגם ילדים ואיך הוא מתפקד גם במשרתו וגם כאב אבלד נשים תמיד נשאלות את השאלות המרגיזות האלה.

 

[אנילה1]

לכן יש מעט נשים שמצליחות באמת.

 

[TJSBZ]

זה באמת מרגיז

אבל זה משהו שצריך להסדיר בין בני הזוג בשלב מוקדם. למשל, למי קוראים מהגן אם הילד חולה? התשובה של בנזוגי: פעם לי, פעם לך ופעם לשנינו... זוכרות את הסיפור על הבעל שלא מתעורר כשהילד בוכה? אז לנו אין ילדים, אבל יש כלבה וחתול. והיתה לכלבה תקופה של כמה חודשים שהיתה מעירה בלילה, כמו תינוק. עד היום לא יודעים מה עבר עליה. בכל מקרה, בתקופה ההיא שמתי לב שהבנזוג באמת לא שומע אותה. אם אני מעירה אותו, הוא קם בקושי, אבל אם אני לא אעיר אותו, הוא לא ישמע, גם אם היא תיילל לו ליד האוזן שעה. בהתחלה זה היה לי בסדר, כי את הכלבה הראשונה שלי גידלתי לבד והייתי רגילה להיות "חד הורית". אבל בשלב מסויים זה התחיל לתסכל אותי, והתחילו גם המחשבות על "מה יהיה כשיהיה תינוק אנושי בבית?". דיברנו והחלטנו ביחד שכמה שכואב הלב להעיר אותו, צריך להרגיל אותו לאחריות הורית. הוא בפירוש ביקש שאני אעיר אותו, עד שהוא יתרגל. והוא התרגל, בנות יקרות. כמו גדול. למד לשמוע כמוני. וגם לקום במהירות הדרושה. אז שתדעו שיש תקווה. אשר לראיונות, זה מתסכל, מעצבן, ויעבור ככל שיותר נשים יבהירו שאלה שאלות לא רלוונטיות. בדיחה קטנה מהחיים: באחד הלילות ההם, לפני שלימדתי את בנזוגי לשמוע, עבר עלי לילה לבן. הכלבה העירה, אני קמתי, הורדתי, האכלתי, ליטפתי, סוף סוף היא נרדמה (היא ישנה איתנו). ואז... הבנזוג התהפך בשנתו והעיר אותה... כל הסרט מהתחלה! אתן בודאי מבינות את הזעם שהרגשתי כלפיו באותו רגע, בעיקר שהוא המשיך לישון כמו גדול ולא שמע כלום. בבוקר, הגעתי איתה לוטרינרית, שקיבלה את פנינו טרוטת עיניים. "מה קרה?" שאלתיה. מסתבר שבלילה בכתה בתה (שהיתה אז בת שנה). היא קמה, הצליחה להרדים את הילדה בדי עמל במיטתם, ואז התהפך בנזוגה והעיר הילדה, וכל הסרט מהתחלה... הוא היה כל כך עייף שלא שמע כלום. נשמע מוכר? מי אמר שכלבים הם לא הכנה טובה לתינוקות?

 

[אנילה1]

TJSBZ , הכל נכון../images/Emo140.gif

 

[רונתי]

פעם התראיינתי אצל אישה

למשרה שדווקא רציתי והיא -דווקא אישה,אמרה לי שמבחינת הנתונים שלי מאוד מתאימה להם וגם במבחנים הצטיינתי, אבל היה לי ילד בן שלוש אז ותינוק בן חצי שנה וזה מאוד הפחיד אותה לא משנה כמה שהסברתי שיש לי גב, ודרך אגב מיד אחרי זה התקבלתי למקום העבודה הנוכחי שלי וזה כבר כמעט שלוש שנים ונעדרתי, פרט לחופשים שנקבעו מראש,רק יום אחד וגם זה כי שניהם היו חולים ביחד ובא לי פעם להעשאר איתם והיה מבול , ככה שאני בטוחה שהיא קיבלה מישהיא שאפילו אם היתה חולה בעצמה יומיים כבר נעדרה יותר ממני ,עם תינוק בן חצי שנה.

 

[אנילה1]

רונתי , האשה שלא קבלה אותך לעבודה

עדיין מתוכנתת כמו גבר. לכן לא הסכימה לילדים קטנים. טוב שלא קבלו אותך שם, נראה לי שמקום העבודה שם נוקשה מדי. לפעמים לא כדאי להתעקש על מה שנראה טוב. אם הולך קשה זה לא בשבילך.

 

[TJSBZ]

גם לי יש כמה דוגמיות

 

[sovlanit]

תודה לכולן על התגובות.../images/Emo24.gif|חיבוק

 

[Galit29]

אפשר להוסיף?

גם אני חושבת שזה תלוי בבנזוג. בעיקרון, לנו עדיין אין ילדים אבל משום מה זה לא משנה ומצפים ממני להיות מעולה בעבודה - יש לי עבודה תובענית מאוד, מצפים ממני להיות שפית במטבח, מנקה ועוזרת בית וגם בלילות במיטה לא נגמר התפקיד שלי

ובתוך כל זה לשמור על דיאטה,כושר ולהראות טוב אחרי 10 שעות עבודה. אז אני החלטתי שזה נגמר, אני לא חייבת לנקות את הבית ואם הוא זורק את הבגדים שלו בסלון אז אח"כ יגמרו לו הבגדים בארון - בקשר לאוכל הוא בשלן יותר טוב ממני, אז הוא מבשל באמצע השבוע , ימי שישי אצל אמא שלי ובשבתות תמיד נמצאים איפושהוא. אחרי שנה וחצי של נישואין לומדים לתפעל את האיש , למדתי למשל שלא מתעצבנים פשוט מבקשים ואז הם גם עושים בחפץ לב ובלי שום בעיות. פעם היתה לנו עוזרת פעם בשבוע וכשהוא רצה נגיד ללכת למסעדה או משהו אז הייתי אומרת לו תראה היום זה תשלום לעוזרת אז החודש מצטמצמים, העוזרת לא נשארה הרבה זמן....ואנחנו מתחלקים בעבודות הבית. נראה מה יהיה כשיהיו ילדים (הלוואי ויהיו כבר)

 

[אנילה1]

Galit29 , את משיגה דברים בצורה

חכמה. גם כשיהיו ילדים תמצאי דרך שבעלך יעזור בשמחה. את מלמדת אותו להיות שיוויוני. כל הכבוד.

 

[sovlanit]

GALIT29,

מתוקה,מאחלת לכם התגשמות החלומות במהרה... תודה על דברייך. כיף לקרוא. כל טוב