שאלה, שאלות....
אני חדשה כאן בפורום, מעולם לא למדתי ולא קראתי פילוסופיה (עדיין לא). קורה לי המון פעמים שאני נכנסת עם עצמי למצבים בהם אני שואלת את עצמי שאלות ומעמידה בפני עצמי דילמות, דברים בסגנון של האם ללכת עם הזרם (העדר) אל החומריות והחיצוניות ו"להנות" מהסביבה או לשמור על האני שלי, האמיתי שלי, שלא נכנע לכסף, ליופי החיצוני, אבל להישאר... לפעמים לבד. שאלות על אהבה, מה זה? האם זו ההתאהבות? דפיקות הלב? או שמא המבחן האמיתי שלה מגיע רק כשמגיעה השיגרה, ואז האם יש הערכה, כבוד הדדיים, וכבר אין את התשוקה הראשונית - האם זו עדיין אהבה? האם אפשר "לפסוח" על ההתאהבות והניצוצות וללכת עם אדם שבינכם כבוד, הערכה ומשיכה? ואם זו לא - אהבה? מה היה? מה יהיה? מה עכשיו? למה ללמוד לעבוד לשאוף אם אפשרי שמחר נתפוצץ באוטובוס? בשיחה עם ידיד שלי לפני כמה ימים הוא אמר לי שכולם חושבים על הדברים האלו וכולם מרגישים את התסכול הזה של חוסר הידיעה אבל אף אחד לא מדבר על זה. אתם בטח מדברים על זה כאן לא מעט. רציתי לשאול אם אני היחידה שנהיית מתוסכלת או ממש ממש עצובה כשהמחשבות האלו מופיעות פתאום בלי התראה מוקדמת? מישהו מכם מבין מה אני שואלת? מה אני אומרת? כי אני בקושי.... סתם ערב בח"ול לפני טיסה ארוכה חזרה הביתה, הרהורים שיצאו ממני אליכם כי מכל הפורומים נראה, שאתם היחידים שתוכלו אולי להבין את הלא מובן הזה שכתבתי.
אני חדשה כאן בפורום, מעולם לא למדתי ולא קראתי פילוסופיה (עדיין לא). קורה לי המון פעמים שאני נכנסת עם עצמי למצבים בהם אני שואלת את עצמי שאלות ומעמידה בפני עצמי דילמות, דברים בסגנון של האם ללכת עם הזרם (העדר) אל החומריות והחיצוניות ו"להנות" מהסביבה או לשמור על האני שלי, האמיתי שלי, שלא נכנע לכסף, ליופי החיצוני, אבל להישאר... לפעמים לבד. שאלות על אהבה, מה זה? האם זו ההתאהבות? דפיקות הלב? או שמא המבחן האמיתי שלה מגיע רק כשמגיעה השיגרה, ואז האם יש הערכה, כבוד הדדיים, וכבר אין את התשוקה הראשונית - האם זו עדיין אהבה? האם אפשר "לפסוח" על ההתאהבות והניצוצות וללכת עם אדם שבינכם כבוד, הערכה ומשיכה? ואם זו לא - אהבה? מה היה? מה יהיה? מה עכשיו? למה ללמוד לעבוד לשאוף אם אפשרי שמחר נתפוצץ באוטובוס? בשיחה עם ידיד שלי לפני כמה ימים הוא אמר לי שכולם חושבים על הדברים האלו וכולם מרגישים את התסכול הזה של חוסר הידיעה אבל אף אחד לא מדבר על זה. אתם בטח מדברים על זה כאן לא מעט. רציתי לשאול אם אני היחידה שנהיית מתוסכלת או ממש ממש עצובה כשהמחשבות האלו מופיעות פתאום בלי התראה מוקדמת? מישהו מכם מבין מה אני שואלת? מה אני אומרת? כי אני בקושי.... סתם ערב בח"ול לפני טיסה ארוכה חזרה הביתה, הרהורים שיצאו ממני אליכם כי מכל הפורומים נראה, שאתם היחידים שתוכלו אולי להבין את הלא מובן הזה שכתבתי.
