מערערת בתוקף!
וההסבר- כשנולדו הבנים שלי התחלתי יותר לשים לב להערות\אמירות הן של אימי והן של חמתי. כשאמא שלי אומרת משהו לא במקום אני מיד מגיבה בשיא הטבעיות,כנ"ל לגבי חמתי. דוגמא- כשהרמתי את הבן הקטן שלי אמא שלי פנתה לבן הגדול ואמרה לו "אתה מקנא.? אתה מקנא?" ומיד אמרתי לה- אמא אני לא מוכנה שתאמרו לו את זה. הוא עוד קטן ,עוד לא יודע מזה קנאה בכלל , למה לעורר את זה אצלו.?" דוגמא מקבילה- כשחמתי באה אחרי הלידה של הבן הקטן אמרה כל שניה לבן הגדול "איפה תינוק? איפה תינוק?" אמרתי לה - אל תגידו לו כל שניה איפה תינוק, נכון שיש עכשיו עוד תינוק אבל הוא גם קיים ,וגם הוא עוד תינוק (כולה בן שנה הגדול שלי), יש עוד דברים שאפשר להסב עבורו את תשומת הלב ולא צריך כל שניה לעניין אותו בתינוק.." יש דברים גם שאמא שלי או חמתי אוהבות להגיד לי מה לעשות למשל למה הכלי הזה פה עומד על השיש? סתם דוגמא.. אז אני לשתיהן בלי אבחנה מעירה, ככה אני אוהבת לשים ,זה הבית שלי ונוח לי שזה פה. האמת, ששתיהן למדו שלי לא מעירים כי אני עושה מה בראש שלי , וחבל על הזמן איתי או להעיר לי. אני מכבדת ואוהבת מאד גם את אמא שלי וגם את חמתי , אבל לגבי שתיהן אני אעיר באותה הצורה. אמא שלי הייתה איתי בשתי הלידות שלי. בלידה הבאה ב"ה אני מתכוונת לתת את הכבוד לחמתי- שעוזרת לי כל כך הרבה ,אפילו יותר מאמא שלי ...הלוואי שהיא תסכים..