שאלה רצינית לכולם

spikish

New member
שאלה רצינית לכולם

הי, סיפרתי כבר על הניסיונות הלא מוצלחים לייצב את אחי, הבעיה היא שאחרי כל התקף הוא ממש נכנס לדיכאון, וכמעט ולא יוצא מהבית כי הוא מפחד לקבל התקף בחוץ. איך אתם מתמודדים עם החשש, והאם גם אתם נכנסים לדיכאון אחרי כל התקף?
 

roni al telhi

New member
בקשר להתקפים אני לא יודעת

אבל גם דיכאון מהמחלה הוא שלב וזה לא רק דבר רפואי אני חושבת אח שלך צריך הרבה תמיכה ממך ואת צריכה לנסות להראות לו את חצי הכוס המלאה ושיש חיים אחרי המחלה ואולי תלווי אותו החוצה בהתחלה וכך הוא ירגיש מוגן צריך להחזיר לו את הביטחון העצמי
 

qt1

New member
spikish ../images/Emo24.gif

במצב שבו אפילפסיה לא מאוזנת , כמו במצב של אלדד, אפשר בקלות להגיע להסתגרות בבית, לחרדה מפני התקפים וזה חבל מאוד , בלשון המעטה... אלדד צריך לגשת לאפילפטולוג אחר, הוא צריך לבקש טיפול שונה מזה שהוא מקבל היום ,הטיפול שהוא מקבל כנראה לא מתאים לו והוא אמור כמו כל החבר'ה שכותבים כאן, לנהל אורח חיים רגיל. משום מה, האפילפסיה מרתקת אותו לבית, זה ממש לא אמור להיות כך. יש לו קשר עם מישהו שתומך בו נפשית? חיבוק!
 

יפעת 1 2

New member
לא להסתגר../images/Emo24.gif

אני מבינה את הפחד והחששות, גם אני הייתי בדיכאונות אחרי ההתקפים הראשונים שלי. אני באמת מבינה את החרדה לצאת מהבית שמא יקרה משהו במקום לא נעים, אבל זה משהו שמתגברים עליו עם תמיכה מבחוץ ובהתמודדות שצריך לבצע בתוכנו לבד גם. וקיוטי צודקת, שווה לבחון מחדש את הטיפול שהוא מקבל היום, אולי משהו אחר יהיה יותר טוב לו ויצליח לאזן אותו. הכי חשוב-להיות חזקים.אנחנו פה...
ערב טוב חברים
 

קוקו 28

New member
תמיכה מול דיכאון../images/Emo39.gif

אצלי היה מצב הפוך - לי היו "טיקים" והתקפים, ובעיקר זכור לי ערב חג אחד שהיינו בו אצל קרובים 20 דקות מהבית, ובחזרה הביתה ברגל (נו, היה חג)כשלתי כל הזמן ובקושי יכלתי ללכת. למזלי הרב אחי הלך איתי, והוא תמיד מתעניין, תומך בי, שואל אותי איך הכדורים משפיעים-לטובה/רעה... בקיצור, נפלתי ממש בלי יכולת לקום כל כמה מטרים, והוא עזר לי לקום לאט, כפי יכולתי המוגבלת באותה עת. המצב רוח שלי היה על הפנים, רציתי למצוא גשר ולקפוץ ממנו, אבל פרט לתמיכה בהליכה, הוא עודד והצחיק אותי עד שסוף-סוף הגענו ה
ה. תודה לא'ל, עכשיו אני במצב טוב בהרבה, בלי דכאונות, בלי התקפים - כנראה זה בא עם הזמן, עם קצת הומור עצמי והומור מאחרים, וה-מ-ו-ן תמיכה ועידוד
מכולם, זה הכי עוזר. המון הצלחה, לך ולאח
, קוקו.
 
למעלה