תמיכה מול דיכאון../images/Emo39.gif
אצלי היה מצב הפוך - לי היו "טיקים" והתקפים, ובעיקר זכור לי ערב חג אחד שהיינו בו אצל קרובים 20 דקות מהבית, ובחזרה הביתה ברגל (נו, היה חג)כשלתי כל הזמן ובקושי יכלתי ללכת. למזלי הרב אחי הלך איתי, והוא תמיד מתעניין, תומך בי, שואל אותי איך הכדורים משפיעים-לטובה/רעה... בקיצור, נפלתי ממש בלי יכולת לקום כל כמה מטרים, והוא עזר לי לקום לאט, כפי יכולתי המוגבלת באותה עת. המצב רוח שלי היה על הפנים, רציתי למצוא גשר ולקפוץ ממנו, אבל פרט לתמיכה בהליכה, הוא עודד והצחיק אותי עד שסוף-סוף הגענו ה
ה. תודה לא'ל, עכשיו אני במצב טוב בהרבה, בלי דכאונות, בלי התקפים - כנראה זה בא עם הזמן, עם קצת הומור עצמי והומור מאחרים, וה-מ-ו-ן תמיכה ועידוד
מכולם, זה הכי עוזר. המון הצלחה, לך ולאח
, קוקו.