שאלה רצינית: האם יש לי בת מפונקת?
אז ככה: כזכור, יש לי בת מתוקה - ארין - בת חמישה שבועות. אני חולה עליה (סורי, עדיין לא הצלחתי לצרף תמונות להודעה...) אבל נתקלת בשאלה - האם אני מפנקת אותה? ארין סובלת מאוד מגאזים - כך לפחות נראה לי. אני שומעת אותם, מרגישה אותם עוברים לי מתחת ליד כשאני מחזיקה אותה בבטן או בטוסיק, וגם מריחה אותם... כמעט כל פעם שמנייק (סליחה) כזה עובר לאריני בבטן, היא מתחילה לצרוח. גם אחר כך, או בין לבין, היא בןכה הרבה, כאילו שהיא נזכרת בכאב הקודם וממשיכה לבכות בגללו. כך יוצא שהרבה פעמים היא בוכה גם כשאין ממש מעבר גאזים. פרט לזה, הרבה פעמים כשאני מרימה אותה, או מתחילה ללכת איתה, היא נרגעת, בלי קשר לכאב של אותו רגע. לפעמים היא לא נרגעת דקות ארוכות (ומורטות עצבים), וככה היא בוכה און-אוף גם שעות. העובדה שהיא נרגעת, או בוכה, גם בלי קשר לכאב ספציפי, מביאה אותי לשאלה, אם בעצם היא בוכה רק כי היא רוצה תשומת לב, שעשוע או פינוק סתם. נכון שכאמור לפעמים זה צמוד לגאז שעובר, אבל פעמים רבות זה לא קשור. כמו כולנו, קראתי את "הלוחשת לתינוקות" והחלטתי לנסות וליישם את ההמלצות בספר - בין השאר בהרגלי השינה במיטה, בלי טלטולים של התינוקת או פינוק מיותר. אבל בגלל שהיא בוכה כל כך הרבה אני מוציאה אותה הרבה מהמיטה, מרדימה אותה (בקושי) על הידיים, ועושה לא ארוחות בשלבים, כי היא מתחילה לבכות באמצע. נו, אז מה המסקנה - האם ארין בוכה "בצדק", ואני צריכה להמשיך להתנהג כמו עכשיו, או שאני מקנה לה הרגלים רעים בכך שאני מרימה אותה כל כך הרבה ומרדימה אותה עלי??
אז ככה: כזכור, יש לי בת מתוקה - ארין - בת חמישה שבועות. אני חולה עליה (סורי, עדיין לא הצלחתי לצרף תמונות להודעה...) אבל נתקלת בשאלה - האם אני מפנקת אותה? ארין סובלת מאוד מגאזים - כך לפחות נראה לי. אני שומעת אותם, מרגישה אותם עוברים לי מתחת ליד כשאני מחזיקה אותה בבטן או בטוסיק, וגם מריחה אותם... כמעט כל פעם שמנייק (סליחה) כזה עובר לאריני בבטן, היא מתחילה לצרוח. גם אחר כך, או בין לבין, היא בןכה הרבה, כאילו שהיא נזכרת בכאב הקודם וממשיכה לבכות בגללו. כך יוצא שהרבה פעמים היא בוכה גם כשאין ממש מעבר גאזים. פרט לזה, הרבה פעמים כשאני מרימה אותה, או מתחילה ללכת איתה, היא נרגעת, בלי קשר לכאב של אותו רגע. לפעמים היא לא נרגעת דקות ארוכות (ומורטות עצבים), וככה היא בוכה און-אוף גם שעות. העובדה שהיא נרגעת, או בוכה, גם בלי קשר לכאב ספציפי, מביאה אותי לשאלה, אם בעצם היא בוכה רק כי היא רוצה תשומת לב, שעשוע או פינוק סתם. נכון שכאמור לפעמים זה צמוד לגאז שעובר, אבל פעמים רבות זה לא קשור. כמו כולנו, קראתי את "הלוחשת לתינוקות" והחלטתי לנסות וליישם את ההמלצות בספר - בין השאר בהרגלי השינה במיטה, בלי טלטולים של התינוקת או פינוק מיותר. אבל בגלל שהיא בוכה כל כך הרבה אני מוציאה אותה הרבה מהמיטה, מרדימה אותה (בקושי) על הידיים, ועושה לא ארוחות בשלבים, כי היא מתחילה לבכות באמצע. נו, אז מה המסקנה - האם ארין בוכה "בצדק", ואני צריכה להמשיך להתנהג כמו עכשיו, או שאני מקנה לה הרגלים רעים בכך שאני מרימה אותה כל כך הרבה ומרדימה אותה עלי??
