עונה
למרות שהבחירות שלי בחיים בנושאים רבים לא היו שגרתיות (לדעתי לאורך כל הדרך) ולאחרים אפילו נראו ממש מוזרות לעיתים, באופן פלאי, אני לא יכול להגיד בשלב הזה של חיי שאם הייתי עושה משהו אחרת, היה לי היום טוב יותר בתחום כלשהו (גם בחשיבה כלפי העתיד). אני לוקח בחשבון שייתכן שעשיתי טעויות שאני עדיין לא ער להשלכותיהן... (מקווה שזה לא המצב).
אבל אם בכל זאת להגיד משהו, אני חושב שהרבה מההחלטות ה-"מוזרות" שלי, הסתכמו לכך שצברתי פיגור בזמנים. את כל הדברים שעשיתי בחיי, הייתי יכול לעשות מהר יותר: להשקיע בציונים עוד בתיכון ולא אחרי, לסיים מהר יותר עם הצבא (או לשלב שם עשיה מועילה כלשהי לאזרחות), מהר יותר עם הלימודים, מהר יותר עם הזוגיות... כאילו נראה שאצלי, ממש מגיל הגן, הכל מתקדם לאט, לוקח ת'זמן. אני מרגיש שמה שעשיתי עד היום פשוט נמתח על תקופה הרבה יותר ארוכה מאשר היה יכול. הייתי יכול להיות היום עם כל ההישגים, ובגיל צעיר יותר...
שאלה אחת שעולה מהסיפור הזה היא, האם בעולם בו חיים 80 שנים (בממוצע), אנחנו באמת מצופים או אמורים להגיע להישגים באותו הקצב שאליו הגיעו לפני נגיד 50 שנה, כשתוחלת החיים הייתה 60 שנים ?
אני אומר לעצמי, בנאדם שמתחיל היום קריירה וזוגיות אפילו בגיל 40, יש לו כמעט 30 שנה לעבוד עד הפנסיה ! ו-40 שנה להנות מהזוגיות (בהנחה בכלל שלא יתגרש). אלו בערך אותם פרקי זמן שהיו לבחור בשנות ה 50 של המאה הקודמת, שהתחיל הכל בגילאי ה 20 המוקדמות (כמעט 20 שנה לפני הבחור בן ה- 40 בן זמננו)...
אז אולי אני בכלל מקדים את זמני שלוקח ככה ת'זמן ?
