שאלה קשה
- פותח הנושא ילד ירוק
- פורסם בתאריך
שאלה טובה
הרבה ענו פה שבכל מקרה מתים בסוף, אבל זו בכלל לא סיבה לחיות אלא להפך. אם גם ככה מתים בסוף- אז למה לעבור את כל הסבל (בהנחה שבן אדם סובל ולא רואה איך המצב משתנה לטובה בקרוב), למה 'לגרור' את החיים בתקווה שמתישהו יהיה לו רגע אושר? בכל מקרה בסוף הכל נגמר ומת. אז אחרי שקראתי את התשובות (בנסיון אמיתי להבין), התשובה היחידה שנראתה לי נכונה היא שאין שום הסבר רציונלי להתאבדות, זה הכל רגשי ונפשי. בדיוק כמו שלא תמצא סיבה נפשית למחשב שהתקלקל- לא תמצא סיבה רציונלית להתאבדות. ניסית לשאול את עצמך למה אתה לא מתאבד אם אתה לא מוצא שום סיבה לא לעשות את זה?
הרבה ענו פה שבכל מקרה מתים בסוף, אבל זו בכלל לא סיבה לחיות אלא להפך. אם גם ככה מתים בסוף- אז למה לעבור את כל הסבל (בהנחה שבן אדם סובל ולא רואה איך המצב משתנה לטובה בקרוב), למה 'לגרור' את החיים בתקווה שמתישהו יהיה לו רגע אושר? בכל מקרה בסוף הכל נגמר ומת. אז אחרי שקראתי את התשובות (בנסיון אמיתי להבין), התשובה היחידה שנראתה לי נכונה היא שאין שום הסבר רציונלי להתאבדות, זה הכל רגשי ונפשי. בדיוק כמו שלא תמצא סיבה נפשית למחשב שהתקלקל- לא תמצא סיבה רציונלית להתאבדות. ניסית לשאול את עצמך למה אתה לא מתאבד אם אתה לא מוצא שום סיבה לא לעשות את זה?
אתה צודק
אם אין שום סיבה רציונלית (או יותר נכון להגיד, טראנסצדנטית במקרה הנ"ל) לחיות/למות. ישנה אדישות מבחינה רציונלית גרידא כך שאי אפשר להחליט בין שתי הבחירות באמצעות הרציונל. כאן אנו ניגשים לחלק האמוציונלי ולחלק האורגניזמי שלנו שאינו נשלט ע"י התודעה (אבל נקלט ע"י התודעה). כאן ניתן להסתכל על החיים בכמה דרכים : דרך תועלתנית, כלומר כדאי לחיות בגלל האושר שבחיים. לפי דעתי זהו אבסורד, כי לא משנה איך תחיה יהיה יותר סבל מאשר אושר בחייך. (מלבד אולי כמה דרכים יחידות שבהן יש עליה אקספוננציאלית ברמת החיים - [ראו את החתימה שלי - על האושר כנגזרת של איכות החיים] שכוללות אולי שימוש הדרגתי בסמים והתאבדות בסוף). אבל בגלל שאני לא מאמין שמישהו רוצה לחיות ככה, ובגלל שאני מאמין שהגישה האנושית היא יותר מתועלתנית ומעורבים בה גורמים נוספים. הדבר מגיע למשהו מאוד פשוט, או שהאדם חי כי חייו נסבלים ויצר השרידה שלו חזק יותר מרצונו לסיים את חייו. או שהאדם חי עבור מטרה כלשהי (אמונה, אמביציות). אופציה נוספת היא שאדם חי עקב לחצים חברתיים, נורמטיביים שלא נותנים לו לסיים את חייו (למשל אדם שניסה להתאבד ואז שטפו לו את המוח). כל שאר הסיבות שבגללן אדם חי הן הכלאות שונות של הסיבות האלה, ומעורבות גורמים נוספים (אינטיליגנציה, השקפת עולם, נטייה לדכאונות) שנכנסות לתוך כל אחד מהמודלים האלה. (או הכלאה כלשהי בינהן)
אם אין שום סיבה רציונלית (או יותר נכון להגיד, טראנסצדנטית במקרה הנ"ל) לחיות/למות. ישנה אדישות מבחינה רציונלית גרידא כך שאי אפשר להחליט בין שתי הבחירות באמצעות הרציונל. כאן אנו ניגשים לחלק האמוציונלי ולחלק האורגניזמי שלנו שאינו נשלט ע"י התודעה (אבל נקלט ע"י התודעה). כאן ניתן להסתכל על החיים בכמה דרכים : דרך תועלתנית, כלומר כדאי לחיות בגלל האושר שבחיים. לפי דעתי זהו אבסורד, כי לא משנה איך תחיה יהיה יותר סבל מאשר אושר בחייך. (מלבד אולי כמה דרכים יחידות שבהן יש עליה אקספוננציאלית ברמת החיים - [ראו את החתימה שלי - על האושר כנגזרת של איכות החיים] שכוללות אולי שימוש הדרגתי בסמים והתאבדות בסוף). אבל בגלל שאני לא מאמין שמישהו רוצה לחיות ככה, ובגלל שאני מאמין שהגישה האנושית היא יותר מתועלתנית ומעורבים בה גורמים נוספים. הדבר מגיע למשהו מאוד פשוט, או שהאדם חי כי חייו נסבלים ויצר השרידה שלו חזק יותר מרצונו לסיים את חייו. או שהאדם חי עבור מטרה כלשהי (אמונה, אמביציות). אופציה נוספת היא שאדם חי עקב לחצים חברתיים, נורמטיביים שלא נותנים לו לסיים את חייו (למשל אדם שניסה להתאבד ואז שטפו לו את המוח). כל שאר הסיבות שבגללן אדם חי הן הכלאות שונות של הסיבות האלה, ומעורבות גורמים נוספים (אינטיליגנציה, השקפת עולם, נטייה לדכאונות) שנכנסות לתוך כל אחד מהמודלים האלה. (או הכלאה כלשהי בינהן)
דבר ראשון- אני בחורה ../images/Emo9.gif
דבר שני- בהודעה המקורית ביקשת במיוחד לא להזכיר את יצר ההשרדות, אבל כנראה שזה בלתי נמנע. אופציה נוספת שנתת היא שאדם חי עקב לחצים חברתיים ונורמטיביים אבל השאלה היא למה הלחצים האלה קיימים בכלל. צריך לשאול את השאלה שלך לא באופן פרטני (למה כל אחד ואחד מאיתנו לא מתאבד) אלא באופן כללי וחברתי- אם כל אחד מאיתנו מת בסוף אז למה לחיות בכלל? מה שאני מבינה כרגע זה שאנחנו לא מבינים כלום, ועד שלא תהיה לנו תשובה למה אנחנו חיים-לא תהיה לנו תשובה למה לא להרוג את עצמנו (שזה בעצם אותו דבר). צריך להבין שיש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וזה שאנחנו לא יודעים אותם- לא אומר שהם לא קיימים. כלומר כנראה שיש סיבה לחיים, העובדה שאנחנו כרגע לא מודעים לה- לא אומר שהיא לא קיימת.
דבר שני- בהודעה המקורית ביקשת במיוחד לא להזכיר את יצר ההשרדות, אבל כנראה שזה בלתי נמנע. אופציה נוספת שנתת היא שאדם חי עקב לחצים חברתיים ונורמטיביים אבל השאלה היא למה הלחצים האלה קיימים בכלל. צריך לשאול את השאלה שלך לא באופן פרטני (למה כל אחד ואחד מאיתנו לא מתאבד) אלא באופן כללי וחברתי- אם כל אחד מאיתנו מת בסוף אז למה לחיות בכלל? מה שאני מבינה כרגע זה שאנחנו לא מבינים כלום, ועד שלא תהיה לנו תשובה למה אנחנו חיים-לא תהיה לנו תשובה למה לא להרוג את עצמנו (שזה בעצם אותו דבר). צריך להבין שיש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וזה שאנחנו לא יודעים אותם- לא אומר שהם לא קיימים. כלומר כנראה שיש סיבה לחיים, העובדה שאנחנו כרגע לא מודעים לה- לא אומר שהיא לא קיימת.
פה אני כבר לא מסכים.
אין שום סיבה גלובלית/טראנסצדנטית המשותפת לכל בני האדם למה לחיות/למות. על אף הידע המועט יחסית של האנושות בנושאים מטאפיזיים, הידע שלנו לגבי האנושות והחיים ככלל הוא מספק, ידוע לנו כי האדם "נוצר" ע"י האבולוציה - מנגנון אשר כשלעצמו הוא מקרי. לכן אין שום ייעוד קיומי נשגב אשר אינו נכלל בהגדרות התועלת של האבולוציה. (לשרוד, לצבור כוח, להתרבות וכדומה) לכן אין טעם לדבר על משמעות טראנסצנדנטית לחיים, וויטגנשטיין כבר הוכיח את זה ב"מאמר לוגי פילוסופי" שלו (לא בשימוש במדע, אלא בלוגיקה טהורה והפרכת המושג "משמעות החיים" כבעל משמעות כלשהי).כלומר בסיבות לחיות/למות נכנסים יותר מניעים אישיים לתמונה בפני כל אדם ואדם. את זאת ידעתי גם לפני הדיון, אך בכל זאת רציתי להעלות אותו כדי לראות מה תהיינה התגובות לנושא. "צריך להבין שיש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וזה שאנחנו לא יודעים אותם- לא אומר שהם לא קיימים. כלומר כנראה שיש סיבה לחיים, העובדה שאנחנו כרגע לא מודעים לה- לא אומר שהיא לא קיימת" אי אפשר להוכיח שמשהו אינו קיים (או מאוד קשה), את לא יכולה להוכיח לי שלא קיימים חזירים סגולים בגלקסיה רחוקה. המטרה היא להוכיח (באופן סביר לפחות) שדברים כן קיימים - אך עם זאת לשמור על ראש פתוח למקרה שתתגלינה תגליות חדשות.
אין שום סיבה גלובלית/טראנסצדנטית המשותפת לכל בני האדם למה לחיות/למות. על אף הידע המועט יחסית של האנושות בנושאים מטאפיזיים, הידע שלנו לגבי האנושות והחיים ככלל הוא מספק, ידוע לנו כי האדם "נוצר" ע"י האבולוציה - מנגנון אשר כשלעצמו הוא מקרי. לכן אין שום ייעוד קיומי נשגב אשר אינו נכלל בהגדרות התועלת של האבולוציה. (לשרוד, לצבור כוח, להתרבות וכדומה) לכן אין טעם לדבר על משמעות טראנסצנדנטית לחיים, וויטגנשטיין כבר הוכיח את זה ב"מאמר לוגי פילוסופי" שלו (לא בשימוש במדע, אלא בלוגיקה טהורה והפרכת המושג "משמעות החיים" כבעל משמעות כלשהי).כלומר בסיבות לחיות/למות נכנסים יותר מניעים אישיים לתמונה בפני כל אדם ואדם. את זאת ידעתי גם לפני הדיון, אך בכל זאת רציתי להעלות אותו כדי לראות מה תהיינה התגובות לנושא. "צריך להבין שיש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים וזה שאנחנו לא יודעים אותם- לא אומר שהם לא קיימים. כלומר כנראה שיש סיבה לחיים, העובדה שאנחנו כרגע לא מודעים לה- לא אומר שהיא לא קיימת" אי אפשר להוכיח שמשהו אינו קיים (או מאוד קשה), את לא יכולה להוכיח לי שלא קיימים חזירים סגולים בגלקסיה רחוקה. המטרה היא להוכיח (באופן סביר לפחות) שדברים כן קיימים - אך עם זאת לשמור על ראש פתוח למקרה שתתגלינה תגליות חדשות.
אז לפי מה שאתה אומר
בשתי ההודעות האחרונות: אם לכל אחד מאיתנו יש מניעים אישיים ללחיות ולמות, אז כל בן אדם שאין לו מטרה כלשהי (אמונה או אמביציה, לפחות ברגע מסויים) ואין לו לחצים חברתיים שישפיעו עליו להמשיך ולחיות- צריך להתאבד. ואם למישהו יש מטרה מסוימת אבל הוא לא מצליח להשיג אותה-גם אז הוא צריך להתאבד? בקשר לחובת ההוכחה אתה צודק, המטרה היא באמת להוכיח שהדברים אכן קיימים ובהקשר הזה צריך להוכיח שיש מטרה לחיים שלנו פה.
בשתי ההודעות האחרונות: אם לכל אחד מאיתנו יש מניעים אישיים ללחיות ולמות, אז כל בן אדם שאין לו מטרה כלשהי (אמונה או אמביציה, לפחות ברגע מסויים) ואין לו לחצים חברתיים שישפיעו עליו להמשיך ולחיות- צריך להתאבד. ואם למישהו יש מטרה מסוימת אבל הוא לא מצליח להשיג אותה-גם אז הוא צריך להתאבד? בקשר לחובת ההוכחה אתה צודק, המטרה היא באמת להוכיח שהדברים אכן קיימים ובהקשר הזה צריך להוכיח שיש מטרה לחיים שלנו פה.
בהחלט ישנן סיבות טרנצדנטליות
בהחלט יש סיבות טרנצדטליות המשותפות לכלל בני האדם על מנת לחיות, ולא רק זאת אלא שיש סיבות כאלה לכל צורת חיים באשר היא, ההנחה שהידע שלנו לגבי האנושות והחיים עצמם היא מספקת היא ממש ממש מופרכת, כמו המסקנה שהאדם ושאר הטבע מתפתח מתוך מנגנון מקרי, מאחר ואני לא מלומד כמוך איני מכיר את ההוכחה של ויטגנשטין התומכת בדעתך, ואולם אשמח לשמוע על עיקרי הטענות, הידע ההכרתי על העומקים הנפשיים, המניעים שלהם, והקשרים בין נפשו של האדם לסביבה בה הוא חי, עדיין בחיתוליו מאז שפרוייד יצא בתאוריות שלו לא חלה התפתחות משמעותית בהבנת העומק הנפשי של האדם המוכר לנו מעצם היותנו כאלה ובטח לא בהבנת מנגנוני החיים החלים על כל השטח האבולוציוני, ואני לא מדבר על הצד החיצוני התאורי שלהם שעוסק באיך ולא בלמה, ולא זאת אלא שמתוך עולם החיי אנו רואים שהתופעה של הדבקות בחיים שורה אצל כולם ובטח שלא מתוך פילוסופיה קיומית, עובדה שמלמדת אותנו כי אנו במודעותנו רק מתרחקים מאותן חיבור בלתי אמצעי לאותן מנגנונים וסיבות יכול להיות שתבוא לטעון שאצל עולם החיי זה פשוט מערכת יצרים ואנסטנקטים ולא משמעות, לזאת אבוא ואשאל אותך האם המשמעות היא רק תוצאה של הבנה כפי שאנחנו מסוגלים להבין או שהיא בנויה כבר בבסיס הסיבות להתנהגות כזאת או אחרת, אחרת תבוא לומר כי משמעום היא תוצר נקי של חשיבה בצורת החשיבה של האדם וכל שאר הטבע כולו נטול משמעות, זאת אומרת המשמעות בכלל היא אי צף ותוצאה נלוות של המערכת ההכרתית של האדם, אני רוצה להביא פה אנלוגיה שמתאימה יותר למה שקורה אצל כל אחד מאיתנו מרמות ארגון אחרות שמוכרות לנו, אם נשווה את כל אחד מאיתנו לתא חי ברקמה של אחד האיברים, הרי שגם אותו תא מונע על ידי דחף לחיות וגם הוא יכול להיות במצוקה קיומית כזאת או אחרת ולא למצוא סיבות ללמה הוא חי, הידע שלו על היותו חלק מאורגניזים יותר גדול ומשמעות הקיום שלו הם לא ברמה של מודעות אלא ברמה של אם אפשר לקרוא לזה "תת הכרה" וגם תא כזה יכול להיות מושפע ממצב רוח ציבורי ולהיות נדחף לכיוון כזה או אחר של בחירה או אי בחירה בחיים, האם מצבו של תא כזה שונה ממצבנו אנו כיצורים מורכבים יותר ומודעים לדעתי כלל לא ולא, גם אם אנחנו מודעים אנחנו מודעים לסביבה מינורית ממישור הקיום שלנו, רוב מה שעובד בתוכנו כולל רובדים רגשיים מנחים ורובדים פראסימפטתים פועל לא במרחב ההכרה שלנו, ומתוך שילוב במנגנונים וסיבות שלא ידועים לנו כלל, ההנחה שאנו יצורים בדידים שלא מחוברים יחד במישורי קיום כאלה ואחרים ואשר הסיבות לקיומנו נמצאים בתחום ההבנה ההכרתית שלנו אין לה ממש על מה להסתמך, בכל אחד מאיתנו אם הוא יודע להקשיב יש תובנות שמדברות בכיוון אחר, הרמזים לכך יותר קרובים מאשר הידיעה על קיומם של חייזרים סגולים בגלקסיה כזו או אחרת, ויש וקורה שאנשים נחשפים לעומקים מטאפיזיים המאפשרים להם להציץ דרך חריר של מודעות אחרת יותר גדולה, אני לא יכול שלא להסכים עם המסקנה הסופית והיא " אך עם זאת לשמור על ראש פתוח למקרה שתתגלינה תגליות חדשות"
בהחלט יש סיבות טרנצדטליות המשותפות לכלל בני האדם על מנת לחיות, ולא רק זאת אלא שיש סיבות כאלה לכל צורת חיים באשר היא, ההנחה שהידע שלנו לגבי האנושות והחיים עצמם היא מספקת היא ממש ממש מופרכת, כמו המסקנה שהאדם ושאר הטבע מתפתח מתוך מנגנון מקרי, מאחר ואני לא מלומד כמוך איני מכיר את ההוכחה של ויטגנשטין התומכת בדעתך, ואולם אשמח לשמוע על עיקרי הטענות, הידע ההכרתי על העומקים הנפשיים, המניעים שלהם, והקשרים בין נפשו של האדם לסביבה בה הוא חי, עדיין בחיתוליו מאז שפרוייד יצא בתאוריות שלו לא חלה התפתחות משמעותית בהבנת העומק הנפשי של האדם המוכר לנו מעצם היותנו כאלה ובטח לא בהבנת מנגנוני החיים החלים על כל השטח האבולוציוני, ואני לא מדבר על הצד החיצוני התאורי שלהם שעוסק באיך ולא בלמה, ולא זאת אלא שמתוך עולם החיי אנו רואים שהתופעה של הדבקות בחיים שורה אצל כולם ובטח שלא מתוך פילוסופיה קיומית, עובדה שמלמדת אותנו כי אנו במודעותנו רק מתרחקים מאותן חיבור בלתי אמצעי לאותן מנגנונים וסיבות יכול להיות שתבוא לטעון שאצל עולם החיי זה פשוט מערכת יצרים ואנסטנקטים ולא משמעות, לזאת אבוא ואשאל אותך האם המשמעות היא רק תוצאה של הבנה כפי שאנחנו מסוגלים להבין או שהיא בנויה כבר בבסיס הסיבות להתנהגות כזאת או אחרת, אחרת תבוא לומר כי משמעום היא תוצר נקי של חשיבה בצורת החשיבה של האדם וכל שאר הטבע כולו נטול משמעות, זאת אומרת המשמעות בכלל היא אי צף ותוצאה נלוות של המערכת ההכרתית של האדם, אני רוצה להביא פה אנלוגיה שמתאימה יותר למה שקורה אצל כל אחד מאיתנו מרמות ארגון אחרות שמוכרות לנו, אם נשווה את כל אחד מאיתנו לתא חי ברקמה של אחד האיברים, הרי שגם אותו תא מונע על ידי דחף לחיות וגם הוא יכול להיות במצוקה קיומית כזאת או אחרת ולא למצוא סיבות ללמה הוא חי, הידע שלו על היותו חלק מאורגניזים יותר גדול ומשמעות הקיום שלו הם לא ברמה של מודעות אלא ברמה של אם אפשר לקרוא לזה "תת הכרה" וגם תא כזה יכול להיות מושפע ממצב רוח ציבורי ולהיות נדחף לכיוון כזה או אחר של בחירה או אי בחירה בחיים, האם מצבו של תא כזה שונה ממצבנו אנו כיצורים מורכבים יותר ומודעים לדעתי כלל לא ולא, גם אם אנחנו מודעים אנחנו מודעים לסביבה מינורית ממישור הקיום שלנו, רוב מה שעובד בתוכנו כולל רובדים רגשיים מנחים ורובדים פראסימפטתים פועל לא במרחב ההכרה שלנו, ומתוך שילוב במנגנונים וסיבות שלא ידועים לנו כלל, ההנחה שאנו יצורים בדידים שלא מחוברים יחד במישורי קיום כאלה ואחרים ואשר הסיבות לקיומנו נמצאים בתחום ההבנה ההכרתית שלנו אין לה ממש על מה להסתמך, בכל אחד מאיתנו אם הוא יודע להקשיב יש תובנות שמדברות בכיוון אחר, הרמזים לכך יותר קרובים מאשר הידיעה על קיומם של חייזרים סגולים בגלקסיה כזו או אחרת, ויש וקורה שאנשים נחשפים לעומקים מטאפיזיים המאפשרים להם להציץ דרך חריר של מודעות אחרת יותר גדולה, אני לא יכול שלא להסכים עם המסקנה הסופית והיא " אך עם זאת לשמור על ראש פתוח למקרה שתתגלינה תגליות חדשות"
זה ברור לך שזה לא יכול להיות פשוט
זה ברור לך שזה לא יכול להיות פשוט, אבל אני משתדל לבנות את זה שלב אחר שלב, בכל אחת מהתגובות שלי כמעט, בעצם העמדת הדברים כלא אקראיים כמוכוונים, כבעלי כיוון, כיוון יכול להיות רק במערכת עם משמעות, אחרת הכל באמת אקראי, אפילו חוקי טבע יכולים להיות רק במערכת עם משמעות אחרת לא היה מעין חוק ומחוקק, המשמעות היא כל כך רוויה בכל מקום ומקום עד כי קשה לראות אותה, עד כי קל להתעלם ממנה מאחר ויש בה מגוון אין סופי של צרופים, מאחר ואנו נתונים להשפעות רבות של משמעויות שלא שייכות למרחב האישי שלנו ושנראות לנו ככח חיצוני שרירותי המופעל עלינו אתה עדיין נזקק להוכחה לקיום של משמעות, כאילו במשמעויות שאתה חש בהן אתה לא בוטח אתה צריך שאחרים יסכימו איתך, או שיאפשרו לך לבטא אותן, את המשמעויות שלך רק אתה תוכל למצוא בתוכך, אני אוכל אולי רק לספר לך על משמעויות שמצאתי בתוכי ולקוות שמשהו בך יוכל גם כן להתשתחרר ולהתחבר למשמעויות הפנימיות שלך, המשמעויות שלי או של מישהו אחר הן דברים חיצוניים לך ויכולים לעבור ללא תוכן ממשי עבורך אלא אם יש כלים מראש להכיל אותם, כשכתבתי את התגובה הראשונה אמרת שאני קשקשן מה לעשות, משום מה לא בא לך לחשוב שהתכוונתי ברצינות שהמשמעות צריכה לנבוע ממך מבפנים מאותן שכבות לא לוגיות ולא רציונליות, יש שם משהו יותר חכם מכל ההגיון שלך והוא מקור העושר הפנימי שלך, חסימתו מהווה יבוש אכזוב פנימי, ויכולה בקלות להוביל לניהליזים ולאפוס כל תחושה ואדישות למציאות כולל עצמך, הלוגיקה היא כלי צר וקטן מדי מכדי להכיל בתוכה עומקי משמעות המשמעות צריכה לערב בתוכך הרבה הרבה יותר, אני במקומך הייתי מתחיל באמצעי די פשוט כמו לימוד מדיטציה שיכולה לקשר אותך לעולם של סוג מודעות יצירתית נוספת, מעבר להצבעה באצבע על כיוון קשה לי בבמה צרה כל כך לכוון יותר, אני יודע שזה כיוון גס שבגס אבל גם הוא התחלה של משהו
זה ברור לך שזה לא יכול להיות פשוט, אבל אני משתדל לבנות את זה שלב אחר שלב, בכל אחת מהתגובות שלי כמעט, בעצם העמדת הדברים כלא אקראיים כמוכוונים, כבעלי כיוון, כיוון יכול להיות רק במערכת עם משמעות, אחרת הכל באמת אקראי, אפילו חוקי טבע יכולים להיות רק במערכת עם משמעות אחרת לא היה מעין חוק ומחוקק, המשמעות היא כל כך רוויה בכל מקום ומקום עד כי קשה לראות אותה, עד כי קל להתעלם ממנה מאחר ויש בה מגוון אין סופי של צרופים, מאחר ואנו נתונים להשפעות רבות של משמעויות שלא שייכות למרחב האישי שלנו ושנראות לנו ככח חיצוני שרירותי המופעל עלינו אתה עדיין נזקק להוכחה לקיום של משמעות, כאילו במשמעויות שאתה חש בהן אתה לא בוטח אתה צריך שאחרים יסכימו איתך, או שיאפשרו לך לבטא אותן, את המשמעויות שלך רק אתה תוכל למצוא בתוכך, אני אוכל אולי רק לספר לך על משמעויות שמצאתי בתוכי ולקוות שמשהו בך יוכל גם כן להתשתחרר ולהתחבר למשמעויות הפנימיות שלך, המשמעויות שלי או של מישהו אחר הן דברים חיצוניים לך ויכולים לעבור ללא תוכן ממשי עבורך אלא אם יש כלים מראש להכיל אותם, כשכתבתי את התגובה הראשונה אמרת שאני קשקשן מה לעשות, משום מה לא בא לך לחשוב שהתכוונתי ברצינות שהמשמעות צריכה לנבוע ממך מבפנים מאותן שכבות לא לוגיות ולא רציונליות, יש שם משהו יותר חכם מכל ההגיון שלך והוא מקור העושר הפנימי שלך, חסימתו מהווה יבוש אכזוב פנימי, ויכולה בקלות להוביל לניהליזים ולאפוס כל תחושה ואדישות למציאות כולל עצמך, הלוגיקה היא כלי צר וקטן מדי מכדי להכיל בתוכה עומקי משמעות המשמעות צריכה לערב בתוכך הרבה הרבה יותר, אני במקומך הייתי מתחיל באמצעי די פשוט כמו לימוד מדיטציה שיכולה לקשר אותך לעולם של סוג מודעות יצירתית נוספת, מעבר להצבעה באצבע על כיוון קשה לי בבמה צרה כל כך לכוון יותר, אני יודע שזה כיוון גס שבגס אבל גם הוא התחלה של משהו
אחרון הפילוסופים
New member
כי בין כה מתים בסוף, אז למה להרוס?
קשה, קשה
יש לי סיבה, אפילו אולי רציונלית, אבל מכיוון שהיא לא וודאית לא ניתן באמת לחשב מה מביא יותר תועלת. כמו שאמרו, אתה בסוף תמות בכל מקרה. ייתכן שיש סיבה בגללה לא כדאי לך להתאבד. ככל שתחיה יותר זמן, יש לך יותר סיכויים למצוא אותה. ועוד משהו; אם הגעת לעולם באופן טבעי, הכי בטוח לעזוב אותו באותה צורה (פלצני, אני יודע
)
יש לי סיבה, אפילו אולי רציונלית, אבל מכיוון שהיא לא וודאית לא ניתן באמת לחשב מה מביא יותר תועלת. כמו שאמרו, אתה בסוף תמות בכל מקרה. ייתכן שיש סיבה בגללה לא כדאי לך להתאבד. ככל שתחיה יותר זמן, יש לך יותר סיכויים למצוא אותה. ועוד משהו; אם הגעת לעולם באופן טבעי, הכי בטוח לעזוב אותו באותה צורה (פלצני, אני יודע
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.