שאלה קשה
- פותח הנושא ילד ירוק
- פורסם בתאריך
כן, אני מסכים איתך, אבל זה קצת משנה
אני חושב שמה שמעלה את השאלה הזו מלכתכילה הוא: "ממילא נמות בסוף, אז למה לגרור את זה". וזה מה שמכניס לדיון את "מטרת החיים": אם המטרה לשרוד לנצח, ממילא לא נשיג אותה, ובסוף ממילא נמות. לדעתי הטעות היא להסתכל דוקא על ה"בסוף". אני מסכים שאפשר לשאול גם ההיפך "אם ממילא נמות, אז למה לא לא לגרור את זה. אם מסתכלים על שתי השאלות ומסכימים שלפחות אחת חשובה, אז השאלה שצריך לענות עליה עבור שתיהן היא "למה לגרור את זה", והתשובה היא: או "כי טוב לגרור את זה" = "החיים טובים" או "כי רע לגרור את זה" = "רע לחיות"
מכיוון שאיני יודע מה התשובה אני יכול רק להצביע על כמה דברים שמבלבלים אנשים לפעמים ואני מאמין שאותי כבר אינם מבלבלים, לפחות לפעמים: - לפעמים אנשים מחליטים מנקודת מבט שמסתכלת על החיים כבעלי אורך אינסופי - אף אחד לא חי לנצח (לא בצורת החיים הזו בכל אופן) - לפעמים אנשים עונים על השאלה אם החיים טובים או רעים, ביחס לחיים של אחרים או לפנטזיות על איך צריכים להיות החיים, ע"מ להכריע בינם לבין מוות, צריך להכריע אם הם טובים או רעים ממוות - מנק' המבט האתאיסטית, טובים או רעים ממוות, משמעו טובים או רעים סימן שאלה. כי המוות משמעותו אי קיום.
אני חושב שמה שמעלה את השאלה הזו מלכתכילה הוא: "ממילא נמות בסוף, אז למה לגרור את זה". וזה מה שמכניס לדיון את "מטרת החיים": אם המטרה לשרוד לנצח, ממילא לא נשיג אותה, ובסוף ממילא נמות. לדעתי הטעות היא להסתכל דוקא על ה"בסוף". אני מסכים שאפשר לשאול גם ההיפך "אם ממילא נמות, אז למה לא לא לגרור את זה. אם מסתכלים על שתי השאלות ומסכימים שלפחות אחת חשובה, אז השאלה שצריך לענות עליה עבור שתיהן היא "למה לגרור את זה", והתשובה היא: או "כי טוב לגרור את זה" = "החיים טובים" או "כי רע לגרור את זה" = "רע לחיות"
שאלת המשמעות
אכן שאלה קשה, ובדרך כלל נשאלת על ידי אנשים שמיבשית את עצמם רגשית, שחסומים ופגועים רגשית על ידי סביבתם, או שאין איזון בין הכרה לרגש אצלם, אנשים מתייחסים לרגש לפעמים כמצרך מיותר, זאת אומרת הבעה רגשית היא לכאורה מיותרת ומעידה על חולשה, אי אפשר להתגונן איתה כמו טענה לוגית מוצקה שאפשר תמיד להתחבא מאחוריה, אבל מה לעשות ואנחנו אורגניזים חי ומורכב הזורם בכמה רובדים יחד, אשר המשמעות וההרמוניה של הקיום שלו נובעת מיכולות זרימה ושכפול ופריקה של אותן אנרגיות ויטליות אשר קיימות בתוכו, אנרגיה שזורמת בתוכך ולמדת לחסום אותה בגלל סיבות רגשיות אינה נעלמת אלא מתחילה לחתור לכיוונים ומוצאים אחרים ונוצר "דיסונס קוגנטיבי רגשי" כפי שמגדירים את זה, לאדם יש אנרגיות רגשיות אפשר לחוש אותן דרך הצאקרות כל אותן אנרגיות חיוניות לחיו כמו חומרי גלם, מהם הוא מרכיב את הזרימה האנרגטית הפנימית המשרתת את מדרג הקיום הפנימי שלו, את מערכת החיסון הגופני והנפשי שלו, עולם הרגש הוא כמו טרנסופורמטור של מתח גבוה, אנחנו לא תמיד מבינים מה קורה שם אבל זה הוא הר הגעש עליו מתחתיו נצברת האנרגיה הקיומית שלנו, בדרך כלל אנחנו מייחסים ללב את התפקוד בנושא מעין מעבד הרגשות הראשי, תהייו כמה מדעיים שאתם רוצים ותאמרו שאת הדברים אנחנו מרגישים במח אבל אם תסכלו טוב פנימה תיווכחו לדעת שאת התחושות יותר קל להרגיש בשילוב של שלושת הצאקרות צאקרת העין צאקרת הביטוי הנמצאת כאילו בגרון וצאקרת הלב, אני לא מדבר כרגע על התחושות המיניות אלא יותר על ההיבט הרגשי, האדם הוא יצור עצלן מטיבו ואיפה שקל לו יותר שם הוא זורם, לאנשים חכמים לפעמים החוכמה היא מלכודת, מעין קלף מצליח בחברה והם משקיעים שם תשומת לב מרובה ולא עוד אלא שהם לומדים לחסום התבטאויות רגשיות שפוגעות "בחוזק" החיצוני שלהם, חוזק חיצוני זה הוא מעין אשליה ומהווה חרב פיפיות אישית, החוזק הפנימי נובע ממעין מנוחה פנימית אישית, לא מתוך כח חיצוני, אלא מתוך שלווה מתוך חוסר חרדות של התמודדות עם העולם החיצוני, מתוך היכולת להביע רגשות מתוכך רגשות כאלה שפורקים הצטברויות של אנרגיה חסומה ולא בשליטה שככל שהיא מצטברת לפוטנציאל התפרצות גבוהה יותר כך קשה יותר לאפשר לה להתבטא, הקטע הלוגי ואי הסתדורתם בעולם החברתי כתוצאה מאי יכולתם לפעמים להתמודד עם העולם הרגשי בו סוחרים האנשים הרגילים גורם להם לתסכול מתגבר יותר ויותר והם במקום להבין שהשכל כבר הפך להיות הבעיה שלהם משקיעים שם עוד יותר בנסיון לתקשר עם העולם דווקא דרך אותה אנרגיה בה הם חזקים, ואולם כמה שהם ישקיעו פה זאת תהייה רק פעולת לופ חוזר המחזק את ההוכחה כי כמה שתחפש שיכלית לא תמצא משמעות לחיים, הלוגיקה לא מסוגלת למצוא משמעות אחת קטנה לחיים, אין לה את חוש הטעם הנכון, היא לא משתמשת באנרגיות הנכונות בסלט שהיא מכינה הוא תפל, והוא יכול לשים הכל באותה המשוואה חיים מוות חוסר טעם ולהציב בינהם את סימן השיוויון, או קי אז יש אנשים שתולים את משמעות החיים בצבירת כח מסוג אחר, שנקרא עתיד וכסף אם אשיג כסף אז אהייה מאושר אז יהיה לי מספיק כח לרצות את רצונותי, האכזבה הכי גדולה לאדם כזה יכולה להיות כשהוא באמת ישיג את הכסף אליו הוא חלם ולגלות ששוב אין משמעות לחייו, שהוא שוב יבש ומרוקן והפעם כבר בלי חלום לתלות בו את הפתרון בעתיד, יש כאלה שתולים את שבבי חיותם הרגשית בהורים במשפחה בחברה במה שאתם רוצים אבל תלויות אלו נוטות לאכזב שוב ושוב ואו להוביל למצבים נפשים לא בריאים מאחר ואין להם את החיות הנכונה ורובן משולבות בתלויות מסרסות, ואז עולה שוב השאלה למה לא להתאבד, אל תזלזלו בשאלה הזאת היא נובעת ממצוקה רגשיות קשה עד קשה מאד מאד, מעין תחושת סכר אופף של מחנק קיומי, של הרגשה שאתה לכוד במבוך מעיק ללא מוצא, צאקרת הלב היא הצאקרה המזינה של כוחות החיים ואותה צאקרה כאילו חנוקה, בשלב כזה יש שיברחו לאי התמודדות, זאת אומרת ישברו את הכלים הנפשיים, יברחו לאי הגיוניות של המציאות , חלק על ידי פיצול אישיות שהיא מעין מרד פנימי של אישיות חנוקה פנימית אשר מחוברת לאותן אנרגיות קיומיות ויצרים שחסמנו בתוכנו, מעין משהו שכשעוד היינו קטנים למדנו שהוא הילד הרע בתוכנו, ועכשיו הוא מבצע הפיכה כאשר "האישיות הראשית" מאבדת את שליטתה על "השומרים", יש כאלה שישכילו להבין שהם במצוקה רגשית ויאזרו כח ללכת מול התפיסה של החוזק הראשי שלהם, ולפחות יפנו או יחפשו עזרה בתחום הרגשי, הפתרון הוא יחסית קל אם רק יודעים איפה לחפש אותו, אם רק לוותר על הפוזה העצמית ולאפשר לחולשה ולרגש להתבטא , זה יכול להיות מפחיד לאנשים שחסמו אותו לאורך שנים, אבל אותם אנשים צריכים להבין את כוחה של החולשה, הכח להיות לא צודק, הכח להיות חלש לאפשר לרגשות להתבטא, לאפשר לעצמך להיות פגיע לסרוגין, זה כמו שיחרור קיטור זה כמו למידה מחדש לדבר בשפת הרגש, זה כמו להתחבר לעצמך למקומות שלא הרשת, זה כמו להתחיל לשתות משמעויות וצבעים וטעמים רגשיים מחדש, זה לא קל, ויש צורך לפעמים בחוכמת לב אמיתית יותר מאשר בהפגנת אינטלגנציה לוגית, יותר הפניית משאבים להקשבה רגשית מאוזנת ולא רק הסחפות חסרת שליטה כאשר כבר לא יכולים להחזיק מעמד, המשמעויות נמצאות שם, העולם קיים שם, אבל הוא לא העולם החיצוני האשלייתי שנמכר לנו על ידי החברה, הוא יותר המאזן הרגשי הפנימי, הוא היכולת לחוות פנימה, לבנות תמונת עולם פנימית משוחררת מביעה ולא לפחד להיות חלש כשצריך, ולא לפחד להביע כשצריך, אנחנו לא צריכים להיות קשים כמו יהלום אשר מציג חזית "נכונה כל הזמן כלפי חוץ" מותר לנו להיות אנחנו, מותר לנו להרגיש טוב עם עצמנו, גם אם אנחנו לא מושלמים לא מוצלחים לא יפים לא רזים לא מה שתרצו... אנחנו לא קיימים פה בשביל לא לרצות אף אחד אנחנו קודם פה בשביל עצמנו, לחיות את החיים שלנו, ולא לכבות את עצמנו בשביל אף אחד אני מקווה שעניתי לך קצת, למרות שאתה יודע שיכולתי להכניס גם את אלוהים לתשובה וגם עוד תפיסות שונות בנושא משמעות וסיבה לקיום,
אכן שאלה קשה, ובדרך כלל נשאלת על ידי אנשים שמיבשית את עצמם רגשית, שחסומים ופגועים רגשית על ידי סביבתם, או שאין איזון בין הכרה לרגש אצלם, אנשים מתייחסים לרגש לפעמים כמצרך מיותר, זאת אומרת הבעה רגשית היא לכאורה מיותרת ומעידה על חולשה, אי אפשר להתגונן איתה כמו טענה לוגית מוצקה שאפשר תמיד להתחבא מאחוריה, אבל מה לעשות ואנחנו אורגניזים חי ומורכב הזורם בכמה רובדים יחד, אשר המשמעות וההרמוניה של הקיום שלו נובעת מיכולות זרימה ושכפול ופריקה של אותן אנרגיות ויטליות אשר קיימות בתוכו, אנרגיה שזורמת בתוכך ולמדת לחסום אותה בגלל סיבות רגשיות אינה נעלמת אלא מתחילה לחתור לכיוונים ומוצאים אחרים ונוצר "דיסונס קוגנטיבי רגשי" כפי שמגדירים את זה, לאדם יש אנרגיות רגשיות אפשר לחוש אותן דרך הצאקרות כל אותן אנרגיות חיוניות לחיו כמו חומרי גלם, מהם הוא מרכיב את הזרימה האנרגטית הפנימית המשרתת את מדרג הקיום הפנימי שלו, את מערכת החיסון הגופני והנפשי שלו, עולם הרגש הוא כמו טרנסופורמטור של מתח גבוה, אנחנו לא תמיד מבינים מה קורה שם אבל זה הוא הר הגעש עליו מתחתיו נצברת האנרגיה הקיומית שלנו, בדרך כלל אנחנו מייחסים ללב את התפקוד בנושא מעין מעבד הרגשות הראשי, תהייו כמה מדעיים שאתם רוצים ותאמרו שאת הדברים אנחנו מרגישים במח אבל אם תסכלו טוב פנימה תיווכחו לדעת שאת התחושות יותר קל להרגיש בשילוב של שלושת הצאקרות צאקרת העין צאקרת הביטוי הנמצאת כאילו בגרון וצאקרת הלב, אני לא מדבר כרגע על התחושות המיניות אלא יותר על ההיבט הרגשי, האדם הוא יצור עצלן מטיבו ואיפה שקל לו יותר שם הוא זורם, לאנשים חכמים לפעמים החוכמה היא מלכודת, מעין קלף מצליח בחברה והם משקיעים שם תשומת לב מרובה ולא עוד אלא שהם לומדים לחסום התבטאויות רגשיות שפוגעות "בחוזק" החיצוני שלהם, חוזק חיצוני זה הוא מעין אשליה ומהווה חרב פיפיות אישית, החוזק הפנימי נובע ממעין מנוחה פנימית אישית, לא מתוך כח חיצוני, אלא מתוך שלווה מתוך חוסר חרדות של התמודדות עם העולם החיצוני, מתוך היכולת להביע רגשות מתוכך רגשות כאלה שפורקים הצטברויות של אנרגיה חסומה ולא בשליטה שככל שהיא מצטברת לפוטנציאל התפרצות גבוהה יותר כך קשה יותר לאפשר לה להתבטא, הקטע הלוגי ואי הסתדורתם בעולם החברתי כתוצאה מאי יכולתם לפעמים להתמודד עם העולם הרגשי בו סוחרים האנשים הרגילים גורם להם לתסכול מתגבר יותר ויותר והם במקום להבין שהשכל כבר הפך להיות הבעיה שלהם משקיעים שם עוד יותר בנסיון לתקשר עם העולם דווקא דרך אותה אנרגיה בה הם חזקים, ואולם כמה שהם ישקיעו פה זאת תהייה רק פעולת לופ חוזר המחזק את ההוכחה כי כמה שתחפש שיכלית לא תמצא משמעות לחיים, הלוגיקה לא מסוגלת למצוא משמעות אחת קטנה לחיים, אין לה את חוש הטעם הנכון, היא לא משתמשת באנרגיות הנכונות בסלט שהיא מכינה הוא תפל, והוא יכול לשים הכל באותה המשוואה חיים מוות חוסר טעם ולהציב בינהם את סימן השיוויון, או קי אז יש אנשים שתולים את משמעות החיים בצבירת כח מסוג אחר, שנקרא עתיד וכסף אם אשיג כסף אז אהייה מאושר אז יהיה לי מספיק כח לרצות את רצונותי, האכזבה הכי גדולה לאדם כזה יכולה להיות כשהוא באמת ישיג את הכסף אליו הוא חלם ולגלות ששוב אין משמעות לחייו, שהוא שוב יבש ומרוקן והפעם כבר בלי חלום לתלות בו את הפתרון בעתיד, יש כאלה שתולים את שבבי חיותם הרגשית בהורים במשפחה בחברה במה שאתם רוצים אבל תלויות אלו נוטות לאכזב שוב ושוב ואו להוביל למצבים נפשים לא בריאים מאחר ואין להם את החיות הנכונה ורובן משולבות בתלויות מסרסות, ואז עולה שוב השאלה למה לא להתאבד, אל תזלזלו בשאלה הזאת היא נובעת ממצוקה רגשיות קשה עד קשה מאד מאד, מעין תחושת סכר אופף של מחנק קיומי, של הרגשה שאתה לכוד במבוך מעיק ללא מוצא, צאקרת הלב היא הצאקרה המזינה של כוחות החיים ואותה צאקרה כאילו חנוקה, בשלב כזה יש שיברחו לאי התמודדות, זאת אומרת ישברו את הכלים הנפשיים, יברחו לאי הגיוניות של המציאות , חלק על ידי פיצול אישיות שהיא מעין מרד פנימי של אישיות חנוקה פנימית אשר מחוברת לאותן אנרגיות קיומיות ויצרים שחסמנו בתוכנו, מעין משהו שכשעוד היינו קטנים למדנו שהוא הילד הרע בתוכנו, ועכשיו הוא מבצע הפיכה כאשר "האישיות הראשית" מאבדת את שליטתה על "השומרים", יש כאלה שישכילו להבין שהם במצוקה רגשית ויאזרו כח ללכת מול התפיסה של החוזק הראשי שלהם, ולפחות יפנו או יחפשו עזרה בתחום הרגשי, הפתרון הוא יחסית קל אם רק יודעים איפה לחפש אותו, אם רק לוותר על הפוזה העצמית ולאפשר לחולשה ולרגש להתבטא , זה יכול להיות מפחיד לאנשים שחסמו אותו לאורך שנים, אבל אותם אנשים צריכים להבין את כוחה של החולשה, הכח להיות לא צודק, הכח להיות חלש לאפשר לרגשות להתבטא, לאפשר לעצמך להיות פגיע לסרוגין, זה כמו שיחרור קיטור זה כמו למידה מחדש לדבר בשפת הרגש, זה כמו להתחבר לעצמך למקומות שלא הרשת, זה כמו להתחיל לשתות משמעויות וצבעים וטעמים רגשיים מחדש, זה לא קל, ויש צורך לפעמים בחוכמת לב אמיתית יותר מאשר בהפגנת אינטלגנציה לוגית, יותר הפניית משאבים להקשבה רגשית מאוזנת ולא רק הסחפות חסרת שליטה כאשר כבר לא יכולים להחזיק מעמד, המשמעויות נמצאות שם, העולם קיים שם, אבל הוא לא העולם החיצוני האשלייתי שנמכר לנו על ידי החברה, הוא יותר המאזן הרגשי הפנימי, הוא היכולת לחוות פנימה, לבנות תמונת עולם פנימית משוחררת מביעה ולא לפחד להיות חלש כשצריך, ולא לפחד להביע כשצריך, אנחנו לא צריכים להיות קשים כמו יהלום אשר מציג חזית "נכונה כל הזמן כלפי חוץ" מותר לנו להיות אנחנו, מותר לנו להרגיש טוב עם עצמנו, גם אם אנחנו לא מושלמים לא מוצלחים לא יפים לא רזים לא מה שתרצו... אנחנו לא קיימים פה בשביל לא לרצות אף אחד אנחנו קודם פה בשביל עצמנו, לחיות את החיים שלנו, ולא לכבות את עצמנו בשביל אף אחד אני מקווה שעניתי לך קצת, למרות שאתה יודע שיכולתי להכניס גם את אלוהים לתשובה וגם עוד תפיסות שונות בנושא משמעות וסיבה לקיום,
תשובה שדורשת כנות
הנקודה כבר לובנה פעמים רבות לאורך תולדות הפילוסופיה. ההוגים מנסים בדרך כלל למצוא בכל מחיר סיבה מדוע לא להתאבד וככל הידוע לי אין סיבה אחת שהיא מוכחת ובלתי ניתנת לסתירה והפרכה. השורה התחתונה היא שמי שמחליט להמשיך לחיות ומי שמחליט להפסיק את חייו עושים זאת על בסיס אישי של תחושות והעדפות ולא מתוך סיבה רציונלית מוחלטת. במקרה האישי מאוד שלי אני ממשיך לחיות כי אני אוהב את חיי ואתה לא יוצר החוצה מהסרט אם אתה נהנה ממנו ורוצה לראות את ההמשך.
הנקודה כבר לובנה פעמים רבות לאורך תולדות הפילוסופיה. ההוגים מנסים בדרך כלל למצוא בכל מחיר סיבה מדוע לא להתאבד וככל הידוע לי אין סיבה אחת שהיא מוכחת ובלתי ניתנת לסתירה והפרכה. השורה התחתונה היא שמי שמחליט להמשיך לחיות ומי שמחליט להפסיק את חייו עושים זאת על בסיס אישי של תחושות והעדפות ולא מתוך סיבה רציונלית מוחלטת. במקרה האישי מאוד שלי אני ממשיך לחיות כי אני אוהב את חיי ואתה לא יוצר החוצה מהסרט אם אתה נהנה ממנו ורוצה לראות את ההמשך.
רציונליות לא קובעת מטרות
רציונליות היא דרך להגשמת מטרות. אתה יכול לדבר על התאבדות כרציונלית או לא רציונלית רק בקונטקסט של איזושהיא מטרה שיש לך. למשל אם מטרתך לעבוד את אלוהים התאבדות היא לא רציונלית כי היא מחבלת במטרה זו. אם מטרתך לגדל ילדים ולדאוג לכל צרכיהם, אז התאבדות אינה רציונלית כי היא מחבלת במטרה זו. אם מטרתך להפסיק כאב או סבל שאתה חווה אז התאבדות בהחלט רציונלית.
רציונליות היא דרך להגשמת מטרות. אתה יכול לדבר על התאבדות כרציונלית או לא רציונלית רק בקונטקסט של איזושהיא מטרה שיש לך. למשל אם מטרתך לעבוד את אלוהים התאבדות היא לא רציונלית כי היא מחבלת במטרה זו. אם מטרתך לגדל ילדים ולדאוג לכל צרכיהם, אז התאבדות אינה רציונלית כי היא מחבלת במטרה זו. אם מטרתך להפסיק כאב או סבל שאתה חווה אז התאבדות בהחלט רציונלית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.