שאלה קשה

[הנוסע השמיני]

מצד שני משכת ת´שומי...בשעה האחרונה

...ענו לך לא מעט אנשים...

 

[גלית יחידה]

לא ביקשתי

למשוך תשומי, זה הדבר האחרון שעלה במוחי, כן שאלתי את השאלה מתוך מחשבות שמסתובבות במוחי, והשאלה היא לא אקדמאית אלא באה ממקום עמוק שנמצא בתוכי. גלית

 

[הנוסע השמיני]

מחשבות על מוות לא מעסיקות אותי...

...אלא על החיים...ואם איזו עננה לא רצויה תרחף, חיש קל אכניס את סערת השמש...להעיף אותה לכל הרוחות...

נ.ב. דרך אגב, אם לא ידעת או העסקת עצמך בשאלה עד עכשיו, אז אספר לך סוד...לא לגלות לאף אחד... . . . . . . . . . . . . . . כולנו נמות... חהחהחהחהחהחה חהחחהחהח חהח ח מי מוקדם ומי מאוחר יותר

 

[חברת מועדון היחידה]

גלית, לא ניסיתי, לשמחתי, אבל

מכירה את הנושא מקרוב, לצערי. אני לא ממש יודעת מה עובר שמוחו של מי שחפץ בדרך הזאת, אבל מקריאה על כך אני יודעת שהכאב שמוביל את האדם לעשות את המעשה הנורא הזה, הכאב הוא בלתי נסבל. עד כאן תשובה אקדמית - אני חרדה לקרוא ו/או לנחש מה מוביל אותך לשאול שאלה כזו כאן, בפורום. מקווה שלא עומדת מאחוריה שום תהייה מעשית. ואם חס וחלילה, יש דברים בגו.... תדעי לך שלפחות האנשים כאן בפורום יהיו לצדך תמיד, ויעזרו בכל מה שאפשר. למרות הכל יש כאן נפשות טובות. לפחות כאן! קחי את הזמן, קחי נשימה, תעשי לעצמך דברים שטובים לך תתקשרי בטלפון לחברים ודברי על מה שמעיק עלייך אנחנו כאן כדי לשמוע כדי להשתתף כדי שתרגישי שאת לא לבד. באמת.

 

[פרח גן עדן]

לנסות ממשי? מעולם לא!

אבל המחשבה על כך חלפה בראשי פעמים לא מעטות!(תבוסתנית מלידה) הדבר היחיד שמחזיק אותי -שהחזיק אותי בכל אותם רגעים קשים בחיי(במיוחד בתקופה האחרונה)-המחשבה על הנותרים מאחור! האנשים שאוהבים אותי...למרות הכל... האנשים שזקוקים לי.... כל התחנות כח המאולתרות שצברתי לי במהלך חיי-אלה הם האנשים שבזכותם ובגללם אני מוצאת כל יום מחדש טעם לחיות!!! החיים יפים-שימרי עליהם מכל משמר!!!

 

[ענת הגדולה]

מה דעתך גלית שננסה שאלה אחרת?

תרשי לי לשאול אותה? אולי היא תתאים לך.... איך אנו מוצאים נקודות אור בחיים כשיש לנו ימים קשים, ימים של חשבון נפש? מה את אומרת? ננסה לשאול את השאלה כך?

 

[עופריקו]

להכי טובה שיש

אנשים החושבים להתאבד הם בד"כ אגואיסטים לטעמי אנשים שעושים מעשה אגואיסטי עם מחשבה על עצמם ולא על הסובבים אותם. אנשים אילו מרגישים צער וחושבים שהעולם הגיע אל קיצו אין סיכוי שהוא יכול להימשך... ואז באים ייאוש והרמת ידיים ושקיעה לתוך תהום אינסופית.... ואנחנו עודנו נושמים, חיים - ל מ ה ? ? ? ? איך אפשר? הרי אי אפשר להמשיך קדימה... אלוהים נתן לנו את הבחירה אבל ציווה אותנו לחיים: "נתתי לך את החיים ואת המוות. ובחרת בחיים" אז... תני לצער ולכאב לשקוע קצת תני לכעס לפרוץ החוצה ולהחריש אוזניים ואז... קומי, פקחי עיניים והסתכלי על העולם השמים כחולים, השמש זורחת, העצים והפרחים ממשיכים לצמוח קחי נשימה עמוקה מלאי את הריאות אוויר - מלאי את הריאות חיים את חיה כנראה שיש לך עוד מה לעשות בעולם הזה... הביטי סביב יש המון סיבות לומר "תודה!!" על השמש ועל הירח, על פרח יפה, על חיוך שנשלח אליך במפתיע על שזכית להכיר ולאהוב אדם ,חבר... על משפחה נפלאה שיש על כל אותם רגעים יפים, רגעים מתוקים ומהנים שיצרו בך את האהבה הגדולה שיצרו את החיים . אז קחי נשימה עמוקה ותיזכרי באותם רגעים שנותנים טעם לחיים וברגעי משבר ישנם חברים ... ודאי שהכיוון של לפגוע בעצמך הוא לא הכיוון שלך את הרי הרבה יותר נבונה מזה אז בימים של חשבון נפש מאחל לך שבאמת תראי את הדברים נכון ושהשנה שבפתח תאיר לך כל השנה ותצבע את חייך בהרבה צבע מאחל לך גמר חתימה טובה שלך עופר

 

[איש המערות]

לאיזו תשובה את מצפה?

הרי כל מי שיענה לך לא באמת הלך עד הסוף עם המעשה, אז איזו משמעות יש לתשובה לשאלה "מה היו מחשבותיו" הניתנת מפי זה שלא התאבד (כולל ידידנו האלי, שיזכה לחיים ארוכים וטובים, שמחשבותיו היו תיאורטיות ולא גברו על "כח החיים"). וביום של חשבון נפש, אני מקוה שלא עובר בך הרהור של התאבדות. מצידי אני מאחל לך הזדמנויות אינספור לחשבון נפש עוד הרבה שנים.

 

[גלית יחידה]

איש מערות

התשובה שלה ציפיתי היא תשובה אמיתית של אדם שניסה להתאבד, אדם שלקח את קופסאות הכדורים שהיו אצלו ובלע אותם, במציאות פגשתי 2 כאלה ששניהם כמובן ניצלו האחד אמר כי עשה זאת יותר כזעקה לעזרה אולם לקח בחשבון שהוא עשוי להצליח והוא טען שעשה זאת בכדי להקל על משפחתו ובהחלט חשב על ילדיו ואשתו והוא גם תכנן זאת מראש, והשניה עשתה זאת משום שראתה הכל שחור וטענה שברגע שהחליטה ללא תכנון מוקדם פשוט עשתה זאת ללא מחשבה לא על הבעל ולא על הילדים עשתה זאת בשלווה היא רק רצתה להגיע למקום של שלווה להעלם מהלחץ מהכאבים הבלתי הפוסקים מהמחשבות הקשות על עצמה מהדימוי העצמי הנמוך ומחוסר יכולתה לשלוט בחייה. היא ניצלה, האם היא חושבת לחזור על המעשה ? כן, מדי פעם, אולם הפעם היא טוענת כי בכל פעם שהיא חושבת על כך עומדים לנגד עיניה הילדים ועוד כמה אנשים שהיא הבטיחה להם דברים. ואני חוזרת לשאלתך שוב מה הייתי רוצה לשמוע? האלי סיפר את מחשבותיו ואת מה שמנע ממנו לעשות את הצעד ואולי זו התשובה שציפיתי לשמוע אולי ניסוח השאלה שלי לא נכון והייתי צריכה לשאול האם ניסת אי פעם להתאבד ומה מנע ממך לנסות להתאבד? גלית .

 

[מייקי69]

יש ימים

שבהם אני קמה עם כאב גדול. עצום. והשחור הגדול הזה אופף אותי. וחנוק חנוק לי בפנים. ואז באה לי מחשבה גדולה מבפנים - הבנזונה הזה לא יכריע אותי ללא מאבק. יכאב כמה שלא יכאב. יהרוג אותי בסוף או לא. אבל לא אתן לו ללא מאבק. לא ללא מאבק. לעולם לא אהיה חלשה מספיק, כדי לא לתת לו איזה מאבק טוב. מי יודע אם אנצח. בכלל לא חשוב לי. אבל אותי, הבנזונה לא ימצא על ארבע, בוכיה ומתחננת. בשום אופן לא. נתנו לי חיים. לא הצליח להם? גבו מחיר יקר? העניקו בתמורה ים כאב בלתי סופי? שילכו קיבינימט! פיסה, גלית. מגיעה לך לפחות פיסה קטנה. קטנטנה של טוב. כשאת משתעשעת ב"להיות או לא להיות" הזה - שימרי על מחשבה אחת לבנה. "מגיעה לי פיסה!" את התשלום כבר שילמת, ואת תקועה עם משכנתא לכל החיים. את זכאית לביס של טוב. שלא תעיזי להיות פראיירית ולוותר עליו. דקה לפני שאת מורידה עלייך את המסך - בזבזי את כל הכסף שאין לך - וסעי לחולות הלבנים של הוואי. תחשבי כמו אחת שהולכת להגמר בעוד שבוע. וקחי ביס. או שתתפסי איזה בחור חתיך ברחוב ותדביקי לו צרפתית על הפה. סתם כי הוא חתיך. סתם כי את זכאית לביס. או שתכנסי לאיזו מסעדת יוקרה, ותורידי משכורת שלמה, רק על המנה הראשונה. למה? כי מחר לא תהיי - ומגיע לך לפחות ביס. אם את הולכת לאן שכולנו הולכים אליו - דאגי לתת פייט רציני לפני כן. ודאגי לקחת ביס. ימצא חן בעיניך? אז תשארי עוד שבוע. ותקחי עוד ביס. השמיים הם הגבול - כשהולכים למות. ומותר להתחרע. במיוחד למי ששילמה ועודה משלמת מחיר כאב כה גבוה. והכאב הנילווה? כואב פחד. כואב כמו סכין חותכת. אז מה? את רוצה להגיד לי שעוד לא התרגלת? חצי פורום פה געש כל היום סביב השאלה שלך. בטוחה שכל אחד מאיתנו, יש לו איזה רעיון לביס. או היכולת לממש אותו עבורך. מותר לנו? את מרשה?

 

[גלית יחידה]

מייקי וכולם

מצטערת לא התכוונתי להדאיג אף אחד, כתבתי את הדברים מתוך מחשבות ותחושות שעברו עלי היום, מייקי כל מה שכתבת נכון הוא, אולם ישנם ימים שבהם אני מרימה ידיים ובימים אלה המחשבות האלה מציקות לי מאד, ואני אחשוף עוד טפח ואולי תביני למה שאלתי את מה ששאלתי , אני ניסיתי ולאחר הנסיון שלא הצליח כמובן, הדבר היחידי שכולם אמרו הוא איך יכולת לעשות זאת שיש לך ילדים בבית ועוד כאלה משפטים ואני ששחזרתי את הדברים אמרתי כי לא חשבתי על כלום לא על הילדים ולא על המשפחה ,באותה נקודה של החלטה הגעתי לשלווה מוחלטת ומציקה לי המחשבה שהילדים לא היו בראש סדר העדיפויות והשאלה שאני שואלת את עצמי היום אם אני כן חושבת על הילדים האם אני כן אהיה מסוגלת לעשות זאת שנית או שכשאני אראה את הילדים לנגד עיני אני אעצור, לכן חשבתי שאם אשאל את השאלה ויהיו כאלה שניסו ולא הצליחו כמוני יואמרו לי האם הם חשבו על הילדים שלהם האם המשפחה שלהם הייתה מול עיניהם באותם רגעים? ולשאלתך האם מותר לכם האם אני מרשה כן מייקי אני מרשה ומותר לכם , אני מקווה כי התחושה שלי שכאן יקבלו אותי כמו שאני נכונה. גלית

 

[ח ל י ל ה]

../images/Emo24.gif

הצלחת לשול את השאלה שמתרוצצת לי בראש. הצלחת ל"התעקש" על תשובה לשאלה ולא להתפתות אחרי כל החברים שמנסים לומר שאין זה טוב/נכון/חכם ו"אנחנו אוהבים אותך". אהבתי כל מילה שלך. והכאב בנשמה עצום. הילדים? זה מטריד את מי שאף פעם לא חשב על זה כפיתרון. אנחנו לא חיים למען אף אחד, חוץ מלמען עצמנו. האם לא מן הראוי שיכבדו את רצוננו? קראתי אותך , את האלי ואישה והבנתי. לא מעט.

 

[גלית יחידה]

לחשוב מותר

אין שום רע במחשבות, גם במחשבות אובדניות, (אני מקווה שהחברים כאן לא יהרגו אותי ) ולעניות דעתי יש מעט מאד אנשים שהמחשבה הזו לא חלפה במוחם, אלא שכל אדם מתמודד עם המחשבה בצורה אחרת ומתגבר עליה בדרכו הוא. לדעתי כשמגיע שלב המעשה נגמרות המחשבות פשוט מבצעים, ולכן חלילה כל זמן שאת חושבת את בשלב של ההתמודדות כיצד להתגבר על המעשה, אני מקווה שתמצאי דרך ומחשבה להתגבר על המחשבות והרגשות שמושכות אותך לכיוון הזה. ועוד משפט קטן לסיום, לפני שלושה שבועות הייתי בלוויה של חבר שהתאבד ביריה הוא השאיר מכתב אחריו ובו הוא כתב ניסיתי דיברתי צעקתי אף אחד לא הקשיב לי אף אחד לא שמע אותי אף אחד לא הבין אותי וביקש סליחה מהמשפחה ואני שומעת את הצעקה שלך ומבינה את הצעקה שלך וישנם כאן הרבה אנשים שיקשיבו וינסו לעזור , את יכולה לפנות בפורום או במסרים איך שנוח לך גלית ששומעת צעקות

 

[אישה לבדה]

ביקשת? אז בבקשה אספר לך

צרוף מיקרים שהפך להיות כדור שלג הביא אותה למצב של בדידות, פיטורים מהעבודה, והתדרדרות במצב הכלכלי עד לפת לחם. כשהיגיעה למצב שעמדו לנתק את החשמל והגז בביתה ידעה שזה הקו האדום. מכאן אין מה לעשות יותר. לא ראתה שום תקווה, רק שחור ורע, דאגה לילדיה, לא רצתה שיסבלו מחרפת רעב וחשבה שלטובתם עדיף שאביהם יגדל אותם ברווחה כלכלית ובתנאים טובים. תחושת חוסר האונים, הכישלון והבדידות השתלטו עליה. במשך כל תקופת ההתדרדרות אגרה כדורי שינה שניתנו לה במרשם רופא. ביום שקיבלה את הודעת הניתוק, העבירה את ילדיה לאביהם הלכה לחוף הים, חיפשה, מקום מוסתר מאין רואה, והתחילה לבלוע את הכדורים אחד אחר השני בעזרת מים שהביאה איתה. תוך כדי בליעת הכדורים עברו המחשבות בראש: שיגמר כבר הסיוט הזה, כמה זמן עד שהכדורים ישפיעו? לבלוע את כולם? לא חשבה על הילדים, לא על המשפחה, רק על הסיוט הנורא שבו היתה על כך שעוד מעט זה נגמר. כשהתעוררה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים - כעסה!!! שוב היא נכשלה! גם במעשה זה היא לא הצליחה! למה היצילו אותה? אני מקצרת גלית, עברו שנים מאז, האישה השתקמה והיום היא מודה למי שהיציל את חייה (למרות שאין לה מושג מי האיש הזה). יש רגעים שהיא נזכרת בימים השחורים ההם,ברגעים ההם על חום הים, נזכרת בדרך הארוכה שעברה מאז, ויודעת שהיא זכתה! קיבלה צ´אנס נוסף לחיים!

 

[אישה לבדה]

תיקון: חום הים = חוף הים

 

[גלית יחידה]

ביקשתי ואני מודה לך

וכשאני קוראת ומגיעה למשפט לא חשבה על הילדים ולא על המשפחה למעשה אני חוזרת אל עצמי. גלית

 

[האלי]

השאלה שלך היתה מה מרגישים

ואני חושב שקיבלת תשובה חד משמעית. כשמגיעים לרגע הזה, לא מרגישים כלום. לא מתחוללות שום דרמות רגשיות, שום התלבטויות וחיבוטי נפש. מרגישים... כלום. כך את הרגשת, כך אני הרגשתי, כך כנראה הרגיש כל מי שניסה להתאבד. אז אולי התרופה להתאבדות היא לזכור שגם אם לרגע אנחנו לא רואים את זה, אנחנו הכי טובים שיש. כל אחד ואחד הוא הכי טוב שיש.חשוב לא לשכוח את זה. שלך, האלי.

 

[redredole]

לשנות את העולם- מוקדש להכי טובה שיש

לשנות את העולם כאשר הייתי צעיר, רציתי לשנות את העולם. גיליתי שקשה לשנות את העולם, אז ניסיתי לשנות את העם שלי. כאשר ראיתי שאיני יכול לשנות את העם, התחלתי להתרכז בשינוי העיר שלי. לא הצלחתי לשנות את העיר וכאדם מבוגר יותר, ניסיתי לשנות את המשפחה שלי. היום, כשאני כבר זקן, אני מבין כי הדבר היחיד שאני יכול לשנות זה את עצמי, ולפתע אני מבין כי אם לפני הרבה זמן הייתי משנה את עצמי, הייתי עושה הבדל עם משפחתי והייתי עושה הבדל בעירי. ההשפעה שלי הייתה יכולה לשנות את עמי ואז באמת הייתי משנה את העולם. (נכתב ע"י נזיר אלמוני בשנת 1100)

 

[פותר חלומות]

../images/Emo36.gif ../images/Emo26.gif ../images/Emo35.gif

השינוי מהווה איום כשהוא נעשה לך והוא הזדמנות כשנעשה על ידך redredole - מאוד יפה הקטע שהבאת. יפה , חכם ואמיתי. אך אילו לא היתה זו דרכו של עולם - לא היה לזקנים כל יתרון על פני הצעירים ולא היה כל ערך מוסף לנסיונם. כנראה שקשה ביותר ללמוד מנסיונם של אחרים , אפילו שיודעים שדבריהם נכונים , קשה עד בלתי אפשרי. הבט סביבך וראה עד כמה טפלונים כולנו. כמה חכמה נשפכת פה וכלום לא נדבק. הכואבים ממשיכים לכאוב , המתוסכלים ממשיכים להתסכל ולייעץ לאחרים, הבודדים ממשיכים בבדידותם , הרשעים ממשיכים בעליצותם ועולם כמנהגו נוהג. כמה חבל לי שאינני נזיר אלמוני מהמאה ה 11

 

[ח ל י ל ה]

../images/Emo24.gif

כמי שעומדת בנקודה מאד מאד תחתונה היום, לקרוא את מה שכתבת נותן לי מעט נגיעה במעשה שעובר במחשבתי אינסוף פעמים ביום. מה אגיד לך אישה? קראתי את הודעתך מיליון פעם אתמול ועדין המוח מסרב לקלוט. אולי המילים יצליחו לחדור מבעד להגיון. אולי.