שאלה קשה

[shlomit1231]

שאלה קשה

אני אספר לכם כאן, את הטרגדיה האמיתית שלי חיי, אני אישה בת 63, נשואה (חשבתי עד עכשיו שבאושר ובאהבה גדולים) יש לנו 4 ילדים בוגרים ונכדים. נודע לי שבעלי במשך שנים רבות, ניהל מערכות יחסים עם כמה וכמה נשים, מערכות יחסים שכללו מפגשים מיניים, שיחות טלפון והתכתבות פעילה באינטרנט באתרי הכרויות ואחרים. שנודע לי העניין לפני שבוע, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. בגלל שבעלי נהג כבעל מושלם כל שנות חיינו יחד (קרוב ל35 שנים) אני מתקשה להאמין שישנה את דרכיו בגילו, ועל אמון אין מה לדבר בכלל. בעלי מביע צער גדול על הכל. וכמובן מבטיח "לחזור בתשובה". אני לא יכולה לתת בו אמון. איך אתם רואים את הדברים בהתחשב בנתונים הנ"ל? אשמח לשמוע דעות. תודה.

 

[xorgad]

נא להרגע, גבירתי

כבר עברת שלושה רבעים מהחיים! אל תבזבזי את זמנך בלהיות מרירה. בעלך ניצל את תמימותך ואת נאמנותך המוחלטת! עכשיו הגיע התור שלך להתחיל ליהנות מהחיים! כבר לא ניתן לשקם את האמון שרחשת לו - זה אבוד סופית והזמן רק הולך ומתקצר! תחיי.

 

[shlomit1231]

איך אפשר להרגע

אבל בכל זאת תשובתך היא עוד דרך להסתכל ולבחון את הדברים. חומר למחשבה , ואני אשמח לשמוע עוד דעות. גם אני חושבת שהגיעה העת לחיות כמה שיותר קרוב לאמת. תודה.

 

[דניאלה 747]

לאיזה "דעות" בדיוק את מצפה, שלומית??

בגילך, 63, מרחב האפשרויות מצטמצם. אם נותר בך כבוד עצמי, את יודעת שבעלך, למעשה, איבד אצלך את הדבר הכי חשוב בנישואים - האמון ההדדי! אין זמן - קחי עצמך בידיים, תשתדלי להראות טוב ויפה - ואם אלילת המזל תאיר לך פנים אולי תהיה לך אהבה חדשה!

 

[shlomit1231]

הבנתי

נותר בי כבוד עצמי. ללא ספק. לא נותר ולו קמצוץ של אמון. ולפיכך צריך להתחיל לעכל אפשרות של דרכים נפרדות. ללא ספק. אבל תמיד טוב לשמוע עוד דעות. דעות זה עוד נקודות למחשבה. ההחלטה היא בסוף שלי, אבל דעות מסביב של אנשים שונים עוזרות "לעשות סדר" ולשקול הכל . תודה לכם.

 

[גארוטה]

קשה לתת תשובה

תוך התעלמות מהגיל שלכם. ברור לי שהתשובה שלי היתה אחרת לגמרי אם הכותבת היתה בת 35 וגילתה שבעלה ב-10 שנים האחרונות בוגד בה, מהתשובה שלי אלייך בגילך הנוכחי. קשה להתעלם מהעובדה שאת מציינת שבמשך 35 שנים בעלך היה בעל מושלם וחייתם חיים מלאים אושר ואהבה גדולים, זה בטח לא משהו שאפשר לשים בצד ולא להתחשב בו כשמסתכלים קדימה וחושבים מה עושים מכאן והלאה. דבר ראשון, אני חושבת שאת צריכה זמן לעכל את הידיעה ולא להחליט שום דבר פזיז. קחי פסק זמן לעצמך, להתנתק ולחשוב רחוק מהבית בלי הנוכחות היומיומית שלו, ניתוק מוחלט כדי לעכל, לעבד ולהגיע להחלטה שתהיי שלמה איתה. הפתרון לא חייב להיות שחור או לבן, מתגרשים או ממשיכים, האמון שלך שנפגע לא יחזור כל כך מהר ויקח זמן עד שתצליחי לבנות אותו שוב, זה תלוי הרבה באיך הוא יעמוד בהבטחתו וכמה את תהיי נכונה לקבל אותה, רק תבטיחי לעצמך שלא תהפכי להיות "חוקרת" ותתחילי לבדוק אותו על כל יציאה, מילה, איחור או כל דבר אחר, זה לא יעשה לך טוב זה רק יגרום לך לסבל מתמשך. מקווה בשבילך שתצליחי להתגבר על הכאב, זה לא קל אבל אפשרי.

 

[shlomit1231]

אז זהו ש

אין לי רצון להפוך בשארית חיי לצידו (אם נשאר יחד...) לחוקרת. "איפה היית ומה עשית ולאן אתה הולך" לא היה אצלינו. ואני מוותרת על זה. אין לי מושג אם אוכל להתגבר על העניין בקטע של השבת האמון, אם זה בכלל אפשרי. בעלי התנהג כבעל מושלם כל הזמן. בגלל זה אני לא יודעת אם אוכל להאמין לו יותר. זה כאילו "חטא על פשע", כי הוא פשוט עבד עלי כל השנים בסוג של משחק מושלם. קשה. קשה מאוד.

 

[seeyou]

איך אתם רואים את הדברים בהתחשב בנתונים הנ"ל?

את האמת? הייתי מסתכל על חצי הכוס המלאה-36 שנות נשואים בהרגשה של אושר ובאהבה גדולים. להרוס את החיים על מה שהיה זה מיותר. בגילך לא יעזור לך להיות לבד במידה ומחליטה להעניש אותו יוסי

 

[shlomit1231]

ליוסי

תודה לך על תשובתך. שהיא לדעתי "תשובה גברית טהורה". רק גבר היה מסוגל לסדר-היום בקלילות של איילה. " "הייתי מסתכל על חצי הכוס המלאה-36 שנות נשואים בהרגשה של אושר ובאהבה גדולים" נשמע לי הזוי ומנותק מכל תחושה אנושית. איזה אהבה ואיזה אושר אם הוא "עבד עלי" במקצועיות של שחקן אלוהי כל השנים? .

 

[seeyou]

אז יש לך ברירה אחרת-../images/Emo8.gif תתחילי עם כול

החברים שלו שהוא לא מחבב אותם

את רוצה נקמה? תשכבי עם אחרים ותציגי לו את התמונות זה מספק אותך? נתתי לך מקודם עצה ידידותית ולא כפי שאת מפרשת אבל מה לעשות-קשה להבין את הרצונות של אחרים.

 

[מיציפיצי1]

תשתי כוס מים ותרגעי

היו (ויש) לך חיים של אושר ואהבה, בעלך הוא בעל מושלם, למעשה בכל השנים (אילו שבגד ואילו שלא) את מעולם לא הרגשת שהוא בוגד - כלומר שזה לא בא על חשבונך. הוא היה עם כל מיני נשים אבל את הבית שלו. את הדבר האמיתי, איתך הוא רוצה ללכת לישון בסוף היום וזה מה שחשוב. האחרות היו שעשוע. נכון, יש לו חולשה לריגושים, אולי לקצת סקס שנשחק עם השנים, אבל זה לא הופך אותו למשהו אחר משהוא תמיד היה "בעל מושלם". אני במקומך בגיל 63 הייתי מקבלת אותו עם החולשה שלו ורק מבקשת שימשיך להיות בעל מושלם כמו שהיה עד עכשיו. נראה לי לא כייף להזדקן לבד... אני לא יודעת עלייך כלום אבל אולי גם את צריכה "מאהב" לוא דווקא גבר למטרות סקס אלא משהו שירגש ויסעיר אותך : תחום חדש של לימודים, נסיעה לחו"ל, משהו חדש שתיצרי ויגרום לך להרגיש חשובה ובעלת ערך - משהו שלא קשור לבעלך ולמשפחה, משהו שהוא רק שלך. ברור שמה שבעלך עשה מאוד מאוד מכאיב אבל תנסי להכניס את זה לפרופורציות אחרות ובמקום לראות בזה אסון גדול, לראות בזה מקום לצמיחה אישית שלך (כאמור משהו נפרד ממנו). אולי כשתרגישי טוב עם עצמך, תהיי יותר סלחנית גם כלפיו ויהיה לך יותר קל לראות בו את בעלך האהוב (למרות החולשה הבולטת...) ולחיות איתו. ואולי לא. בכל אופן אני לא חושבת שכדאי עכשיו לשבור את הכלים ולהיפרד.

 

[גארוטה]

../images/Emo45.gif

 

[shlomit1231]

לידיעת כל הממליצים על "כוס מים"

כוס המים שאתם ממליצים עליה בחום , לא הביאה לי שמץ של מרגוע. זה לא הולך ברגל העניין הזה ןלמקלים ראש בעניין זה אומר רק דבר אחד, על אובדן האמון כבר דשנו. אין אמון. אבל מה בנוגע לכבוד ? לכבוד הדדי? אם אין כבוד הדדי, ברגע שאחד מבני הזוג בוגד, חבל על הזמן, אין תוחלת מינימלית לשינה משותפת בלילה במיטה אחת. אין תוחלת מינימלית לחיים ביחד. הלכה האינטימיות הלכה החברות הלך הכל. שמן הסתם להערכתי כל אלה היו מאוד לא אמיתיים במצב המתואר. הכל היה לכאורה. על פניו.. לא אמיתי במיל אחד שחוק. אין כוס מים שתרגיע ושתאיר את הדברים באור אחר. אין כוס מים כזאת.

 

[מיציפיצי1]

שאלה

אילו היה כנה איתך בעבר ומספר לך שיש לו חולשה כזאת, שהוא לא מסוגל להתגבר על הצורך בריגושים מהסוג הזה, שהוא נוטה "להידלק" על נשים אחרות ומעוניין - מבלי לגרוע דבר ממך ומהמשפחה - לממש את הצורך הזה שלו, האם היית מאפשרת לו? נראה לי שלא, ככה שהאפשרויות שלו בחיים היו, או להיפרד ממך ולהפוך אותך לגרושה (ולמנוע ממך חיים עם בעל מושלם ולמנוע מילדיכם חיי משפחה טובים) כי בכנות הוא לא מצליח להתגבר על יצרו, או לחיות חיים כפולים. אין לי מושג איזו משתי האופציות עדיפה לך.

 

[shlomit1231]

תשובה למיציפיצי

הייתי אומרת לו שלא מתאים לי והיינו נפרדים. לא לכל אישה יש את היכולת הריגשית או בואי נדייק, לא כל אישה רואה עצמה סמרטוט מרופט של בעלה. את יודעת איזה דימוי נמוך וחוסר בטחון צריכים להיות לאישה שמוכנה לדיל-חיים כזה עם בעלה? רק לאחת שרואה עצמה כלום מהלך מתאימים חיים "בעיסקה מטומטמת" כמו שאת מציעה כאן. לא מתאים בחיי. .... ואפילו אם בחוץ מאוד קר וגשום ואין לך סוודר................

 

[דניאלה 747]

שלומית, תשובתך למיציפיצי - מעולה!

את כלבבי!

 

[yellow feather]

צר לי, אני לא מאמינה שהיית נפרדת ממנו

לפני 30 או אפילו 20 שנה, אנשים וביחוד נשים לא הזדרזו להתגרש, נשים התקשו מאוד לכלכל את עצמן וויתור על בעל פירושו של דבר היה ויתור על ביטחון כלכלי, גם אם הן עבדו. קשה לי להאמין שהיית מוותרת על הבעל ונשארת לבד עם הילדים - מילא אם לך היה קר, אבל מה לגבי הילדים? קשה לי גם להאמין שמשך 35 שנים לא הרגשת כלום, בן הזוג תמיד יודע כשבוגדים בו, אלא אם כן מראש היחסים הם קרירים ומרוחקים. סביר יותר שהיה לך נוח להדחיק או להתעלם. אז מה השתנה עכשיו? למה החלטת פתאום להכיר בעובדה שהוא בוגד בך? ולגופו של עניין - את בהחלט יכולה להתגרש ממנו, בעיקר אם יש לך פנסיה משל עצמך, אבל קחי בחשבון שבמקרה כזה כל המשפחה תתפורר, אל תהיי בטוחה שהילדים יבינו דווקא אותך, יכול להיות שהם יזדהו דווקא איתו. בכל מקרה, מרגע שתפרדו הילדים יקרעו בין שניכם מה שאומר שרוב הסיכויים שלעולם לא תחווי שוב מפגש משפחתי בחגים עם כל הילדים יחד - כי אחד או שניים מהם יעדיפו להיות עם בעלך. זה אומר גם שיהיו מצבים בהם הם יזמינו את בעלך ולא אותך, כולל לשמחות משפחתיות, אולי לא "עיקריות" כמו חתונות ובר מצוות, אבל בטוח שלימי הולדת הם לא יזמינו את שניכם יחד. ונקודה נוספת - אם אין לך פנסיה משל עצמך - עדיף שתשכחי מזה, כי אם תתגרשי לא תהיי זכאית לשום דבר מבעלך, מכסימום תוכלי לממש חצי רכוש, וגם אם תצליחי לקבל מחצית מקרן הפנסיה שלו - זה לא יבטיח לך הכנסה שוטפת זה רק יגרום לו לאבד את זכויות הפנסיה שלו. בכל מקרה, גם אם את לא נפרדת ממנו באופן רשמי, את עדיין יכולה להמנע מלחלוק איתו מיטה, למשל. ואולי כדאי ורצוי שתפנו לייעוץ זוגי, אולי זה מה שיפתח בפנייך מבט לאפשרויות חדשות.

 

[גארוטה]

ועוד שאלה

שהיא נקודה למחשבה: לעצמך את סולחת? יכול להיות שבתוך כל הכעס שלך עליו ועל מעשיו יש לך גם כעס על עצמך איך לא שמתי לב? איך לא ראיתי? איך לא הרגשתי? איך הוא הצליח לעבוד עלי ואני הייתי כל כך עיוורת? את כל כך מלאה וטעונה ובצדק, אולי כדאי לך ללכת לכמה שיחות עם איש מקצוע שיעזור לך לעשות קצת סדר בראש, להוציא החוצה את הכעס והתסכול ולמצוא יחד דרך להתמודד ולהגיע להחלטה שלא תפגע בך בסופו של דבר.

 

[nowonder]

את כועסת עכשיו. זה ברור. ובצדק.

ויקח לך הרבה זמן להתגבר על הכעס ולהחלים מהפגיעה. בין אם תישארי איתו ובין אם לא. אף אחד לא יכול לענות על השאלה שלך, חוץ מאת עצמך. אבל אני יכולה להציע לך כמה נקודות למחשבה: את מבלבלת המון מושגים (כי הרגשות אצלך מבולבלים). זה שהוא הפר את האמון שלך בו, לא אומר שהוא לא מכבד אותך. אני משערת שהוא מכבד אותך, אחרת לא היה מתאמץ להסתיר ולשקר ולהתפתל כל השנים האלו. יש סיכוי סביר שהוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. בכלל, זה קטע נשי כזה. לערבב את כל הרגשות לסלט אחד גדול. אני חושבת שאת צריכה לעשות סדר ברגשות שלך. 1. מה את רוצה מהעתיד שלך? 2. האם באמת היית מאושרת איתו עד עכשיו? 3. האם הוא באמת לא מכבד אותך? חוץ מהפרת האמון (שאני לא ממעיטה בה, אגב) האם הוא עשה עוד דברים לפגוע בך? 4. האם אישה אחרת יכולה לתפוס את המקום שלך בחייו? האם את באמת מתחרה עם מישהי? או שמקומך כאישה של חייו ואם ילדיו מובטח וכל השאר שעשוע חולף? 5. ממה בעצם מורכבת האינטימיות שלכם? תפרקי אותה למרכיבים, האם באמת חלק ניכר מהמרכיבים עכשיו כבר איננו? או שכל המרכיבים נעלמו? או שרק חלק שולי, והאינטימיות בעצם נשארה? אולי אם תתני תשובות לעצמך על השאלות האלו, יהיה לך יותר קל להחליט.

 

[מיציפיצי1]

ואני דווקא חושבת שהכל היה אמיתי

הזוגיות שלכם, החברות, המשפחה והאינטימיות. ובנוסף אליהן היתה לבעלך גם אמת נוספת שאת לא היית חלק ממנה. וזה פוגע ומעליב אבל לא הופך את מה שיש והיה ביניכם פחות אמיתי. ואולי זה באמת היה ונגמר ואיננו. תקחי לך את הזמן והחופש.