שאלה קשה

shlomit1231

New member
שאלה קשה

אני אספר לכם כאן, את הטרגדיה האמיתית שלי חיי, אני אישה בת 63, נשואה (חשבתי עד עכשיו שבאושר ובאהבה גדולים) יש לנו 4 ילדים בוגרים ונכדים. נודע לי שבעלי במשך שנים רבות, ניהל מערכות יחסים עם כמה וכמה נשים, מערכות יחסים שכללו מפגשים מיניים, שיחות טלפון והתכתבות פעילה באינטרנט באתרי הכרויות ואחרים. שנודע לי העניין לפני שבוע, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. בגלל שבעלי נהג כבעל מושלם כל שנות חיינו יחד (קרוב ל35 שנים) אני מתקשה להאמין שישנה את דרכיו בגילו, ועל אמון אין מה לדבר בכלל. בעלי מביע צער גדול על הכל. וכמובן מבטיח "לחזור בתשובה". אני לא יכולה לתת בו אמון. איך אתם רואים את הדברים בהתחשב בנתונים הנ"ל? אשמח לשמוע דעות. תודה.
 

שילה1

New member
האם השאלה היא מה הייתי עושה או חושבת במקומך,

או השאלה היא אם להתגרש בגלל הגילוי? ובקשר ל"נודע לי"-האם הדברים נבדקו ואומתו ולא מדובר ברכילות מרושעת,כמוה יש חדשים לבקרים? נראה שרצוי לנסח שוב את השאלה.למיטב הבנתי,שאלתך עד עתה מתאימה לפורום "זוגיות במשבר" או פורום דומה.
 
שלומית, קשה לעבור משבר שכזה, אך אני הייתי

שואלת אותך שלומית האם לא ידעת כלום? או האם עצמת עיניים ולא רצית לדעת? יש כיוון לשאלות האלה הם לא סתם נשאלות.
 

shlomit1231

New member
לא עצמתי עיניים!!

הזוגיות שלנו היתה מצויינת. לא הייתי מאמינה בחיים שלי זה יקרה........... מסתבר שאין דבר כזה "לי זה לא יקרה". גם זוגות שרואים עצמם "בזוגיות נפלאה", לא חסינים ולא אולי מודעים מה קורה לבני זוגם. והמציאות לפעמים, מסתבר, עולה על כל דימיון.
 

חגי סרי

New member
אני קרוע באשר לתשובה

קשה לי מאד לענות על שאלה כזו בעיקר בגלל נקודת המוצא הבלתי סלחנית שלי כלפי בוגדים. לטעמי בגידה איננה אלא אלימות במשפחה ולא פחות מזה. מצד שני אני בעד להמשיך ולשמר את המשפחה ככל שניתן וכאן הקריעה הגדולה בין שתי השקפות שהן לכאורה סותרות. אין שום ספק שאת לא יכולה לתת אמון בגבר שהתעלל בך אין שום סבה שתתנצלי כי את הצודקת בספור הזה. אינני מבין אלה הסבורים שכל סכסוך הוא ענין של נרטיב ולכל אחד האמת שלו . לדוגמא: אם גבר אונס אשה [ללא תחום אפור של הסכמה או רבע הסכמה] אין כאן נרטיב, או אמת מורכבת משתי אמיתות. מה שישנו הוא פשע מתועב שבו יש אשם אחד[האנס] וקורבן אחד [הנאנסת] לכן יש במקרה שלך מישהי שצודקת ויש מישהו שהתעלל. לכאורה מדובר בגישה בלתי גישורית בעליל אולם אני סבור שדווקא יש בכך גישה גישורית שכן מטרת הגישור היא להגיע להסכמה ולא לקבוע מי אשם, או ליפול איש על צוואר רעהו בבכיות, כיעקב ועשו בשעתם. הצדדים צריכים להגיע להסכמות ותו לא. כאן ברור מאד מיהו האשם. אני סבור כי הדבר החשוב ביותר כרגע, הוא לא להגיע להחלטות- בוודאי לא לאחר שבוע! שבי עם עצמך נסי להרגע ולחשוב בצלילות- ההלם של הגילוי הוא קשה ביותר וצריך לעכל אותו. גישור כעת , לטעמי הוא בלתי רלוונטי עד למעט צינון של אש העלבון שמן הסתם בוערת בתוכך. אגב, לדעתי, אמון איננו דבר הכרחי כי אם הרצון להגיע להסכם ושאיפה לקיימו. גירושין כשיש ילדים קטנים זה דבר קשה מאד, כך הוא הדבר גם כשיש נכדים אלא שלנכדים זה יהיה פחות קשה משום שיש להם שני הורים יציבים בחייהם. גם לילדים שלכם זה יהיה קשה על אף שהם בוגרים, אבל יהיה להם יותר קל להתמודד מאשר לו היו ילדים רכים בשנים. בכל מקרה גם אם תגיעו לגירושין מומלץ ביותר לעשות הסכם גישור [ולא למרוח בבית משפט למשפחה שההתדיינות בו ארכנית ולא יעילה, את כל הליך הפירוק של הנכסים]. ענין מזונות הרי אין כאן וגם לא משמורת ילדים, כך שמחלוקות גדולות לא צפויות למעט הרכוש אלא ששם ישנם חוקים ברורים מאד. בכל מקרה יהא אשר יהא- שיהיה מצפונך שלם!
 

שילה1

New member
חגי-עם כל הצער שבגידה מביאה איתה-

קשה לי להאמין שלא היו סימנים מוקדמים,ועוד יותר קשה לי להאמין שהיא,הבגידה,מופיעה לה לפתע. לעניות דעתי-לבגידה סיבה או סיבות משלה,שחלקן או רובן תלויות גם בבת הזוג. אתה יכול להסכים איתי או שלא. הבגידה באה לספק צרכים חסרים,כאלהו אחרים,ואין להשוותה כלל,בכל צורה,לאלימות ,ששנינו מתעבים. מסכימה איתך שאם כבר לפרק-רק בהליך גישור,בהסכמה ואולי מכאן תצמח הסליחה(מעלה גדולה בפני עצמה,כידוע).
 

חגי סרי

New member
גם כשגבר מכה אשה בטוח שהיא עצבנה אותו

ואפילו אם מדובר בהכאה שיטתית. לו היתה האשה האומללה מתנהגת כרצונו, רוב הסכויים שהיתה נשארת בלא מכות. ובכל זאת עדיין מדובר בפשע אכזרי. יש בעיה בחוסר מענה לצרכים? יש טפולים! נפשיים, פיזיולוגיים, זוגיים, משפחתיים וכל מה שתרצי. אפשר גם להתגרש- אבל לבגוד? פגשתי בחיי נשים נבגדות וגם גברים נבגדים- מעולם לא ראיתי עוצמה כזו של עלבון ותחושות קשות לאורך זמן כ"כ ארוך. היום נותנים לגיטימציה לבגידה, מחר לגניבת נכסים ומעילות ואולי שוד מרגש על אופנוע (מה לעשות יש צרכים לא מסופקים) מחרתיים לאלימות פיזית( יש גם ריגושים בנוסח סאדו למה לא לספק צרכים כאלה?) ומי יודע מה עוד? נכון! עלית על זה נכון כי אני לחלוטין לא מסכים איתך! אבדנו בדור שלנו את המילה "מוסר". אז מה אם יש והיו סימנים מוקדמים שתלויים כולם או מקצתם גם בבת הזוג? זה אומר שאפשר לרצוח, להרביץ. לגנוב ואפילו "רק" לבגוד? מה לעשות לא הכל מותר!
 
שילה אני לא ממש מסכימה איתך.

הכי קל בעולם לבוא ולהאשים, שהיו חסכים והיו צרכים שלא מולאו. אבל ככה זה החיים - לא תמיד מקבלים הכל ולא הכל מקבלים באותו רגע. מי שמתחתן יודע (בדר"כ) מי עומד מולו, לטוב ולרע. ובמערכת יחסים- יש עליות וירידות. וגם זה חלק מהעניין. אז יהיו כאלו שיתמודדו בסבלנות ויהיו כאלו שיבגדו - תלוי באופי, בנסיבות וכו'. גם אני פגשתי גברים שבגדו, וגם הם אמרו שזה בגלל שהאשה לא היתה קשובה מספיק בבית וכו' וכו'. במערכת יחסים זה טנגו - שני הצדדים הם המכתיבים איך תראה מערכת היחסים ביניהם, והדבר של להאשים את הצד השני, אינו הוגן. נוסף על כך, איננו מכירים את הזוג. איננו יודעים מה היתה מערכת היחסים ביניהם. עבור האשה - היתה זו מערכת יחסים מושלמת. כך היא האמינה. את בעלה אנחנו לא מכירים ואיננו יודעים מה הוביל אותו להתנהגות הזו - אם זה מחסור בצרכים, או אולי אופי. בכל מקרה, גם אם היו סימנים והיא לא ראתה אותם - זה לא אומר שעכשיו אין לה להלין אלא על עצמה, כי התנהגות מעליבה היא תמיד מעליבה. אני גם סבורה כי הגברת הנכבדה שפנתה אלינו צריכה לשבת ולחשוב עם עצמה. להפנים, לעכל ולא להגיע להחלטות כאשר היא מאוד נסערת. אולי גם כדאי להתייץ באדם מקצועי חיצוני, במידה ויש קושי. לאחר מיכן, שתבחר בדרך המתאימה לה ביותר, להשאר או להפרד. הכל בהתאם לאופי שלה, לצרכים שלה, לאמונות. שתדע כי עליה גם להכיר באופן הכי אובייקטיבי גם בבעייתיות של להיות לבד בשלב זה בחייה - מבחינה כלכלית, זוגית ועוד - כאשר ישנה הכרה מפוקחת של המצב - שתעשה את אשר נכון לה ורק לה ביותר.
 

shlomit1231

New member
מכובדיי

לדעתי אין מצב בהתנהגות שלי או שלו או של אני לא יודעת מי, שמצדיקה בגידה. מי אשם? מה אשם? אין אשמים כאן. יש זוגיות, אם למישהו היא חורקת מעיקה או לא טובה, צריך לבוא לדבר על זה. בחירה בבגידה יש בה אלמנטים של שבירת אמון. מה שאפשר היה אולי לתקן בשיחות ובשינויים כאלה ואחרים, הלך פייפן ברגע שהוא בחר בבגידה. אין הצדקה לרצח או לכל פשע אחר, אין הצדקה לאונס, או לאלימות או לכל עבירה מוסרית או אחרת. אין הצדקה. ואין אשמים בבגידה. מי שאשם הוא העבריין שבחר לבגוד. דרך אגב, אנחנו , אני ובעלי, בשלבי עיכול קשים. מעכלים ונאכלים ובוכים.
 

שילה1

New member
לא אהבתי את ההשוואה של בוגד לעבריין.

מה עוד שמדובר בבעלך,לעת עתה. גם אם סרח-הוא בעלך,אבי ילדיכם המשותפים,סב לנכדים משותפים,מי שהלך איתך כברת דרך. ולכן יש לכבדו.ושוב-זו אני,ודעתי. אלא שלמדתי ש"לעולם אין לדון אדם בשעת צערו". על כן מאחלת לכם שהמשבר יעבור,ותמצאו את הפתרונות הראויים,ברוח טובה ובהסכמה. ומתנצלת בפניך שלומית,אם קצת דשנו בנושא הבגידה,בעקבות המקרה שהבאת,ומבקשת שלא תקחי זאת אישית,כמובן.
 

mano55

New member
דרך אגב, אנחנו , אני ובעלי, בשלבי עיכול קשים.

אם זה המצב ששניכם מאוד סובלים וכואבים את מה שקרה ....למה שלא תנסי לסלוח לבעלך ולתת צאנס נוסף.... הרי שניכם לא ילדים...ואת חושבת שאם תתגרשי תזרח לך השמש ? לא ולא.... הטאומה תמשיך ותרדוף אותך עד יומך האחרון יקירתי....לכן... עם כל הבעיתיות שבדבר...שאני לוקח בחשבון שלמעט המעידה של בעלך חוויתם חיים טובים הייתי ממליץ לך שלומית לתת לעצמכם הזדמנות נוספת.... .אי אפשר לתת רק לעקרונות לנהל את חיינו...אנו חייבים גמישות ופרקטיות....מ .
 

שילה1

New member
לא הכל מותר,וללא צל של ספק-בגידה כואבת,

מאוד כואבת. אלא שעד היום-אינה נחשבתלעבירה פלילית או אחרת,אכן-עבירה מוסרית. בניגוד לעבירות אחרות שהזכיר חגי,שעליהן יש להענש. נה שרציתי להסביר-לבגידה מצד הבעל יש סיבה,או סיבות,ותו לא,וחלקן לא תלויות בו. כלומר:הבגידה באה בשל קשיים כאלה או אחרים או אי הסכמות בחי הנישואין,ולא בכדי אני מאוד עדינה וזהירה. מכירה זוגות לא מעטים שהבגידה מנפה את מערכת היחסים ,ודווקא אנשים בשנות החמישים ויותר,ואולי זו יד המקרה. אלו למדו לסלוח,לקבל,לשוחח,ולשפר את חייהם.ראיתי גם אחרים שהבגידה,של אחד הצדדים,יצרה שבר שלא ניתן היה לאחות,ובנוסף-ראיתי נשים וגברים ששנים רבות אחרי הגרושין ,סבלו עדיין מטראומת הבגידה. זו דעתי-ומצידי-חשבו אחרת,מכבדת את דעתכם. מסכימה עם איריס שיש לקחת פסק זמן למחשבה ועיבוד הנושא,ואולי להתייעץ בשעתהצורך,ומסכימה מאוד שכל אחד ואחת יעשה,בסיומו של הליך,מה שמתאים להלך הרוח שלו,לאופיו,לדעותיו,לחינוכו,לסביבה החברתית שלו. ובגדול,מבחינתי,מוקירה ומעריכה ערכה האדיר של סליחה,ואפשרות למנף את הדברים,ולעבור הלאה. ומי שמכיר אותי יודע שאני לא רק "נאה דורש" במקרה זה.
 

shlomit1231

New member
שילה, אני ממש לא מאחלת לך

שבן זוגך יבגוד בך, ובשום שלב בחייכם המשותפים. אני לומדת מהתגובות שלך שאת נוטה למחול ולסלוח. זאת דעתך. דעתי מעט שונה. אני כפי שקראתם עד עתה, מתקשה לסלוח. זה לא אומר שאני הולכת לשבור את הכלים ולא משחקים, אבל אין עוד מחר כאתמול. עם כל המשתמע, ומשתמע בקול גדול................
 

שילה1

New member
שלומית-לא מכובד לרדת לפסים כל כך אישים,מה עוד

שהתנצלתי בפירוש על כי ערכנו דיון בעקבות המקרה שלך. הדברים אינם אישיים,כמובן,על כן-דברייך לא במקומם. ולנושא הסליחה-למדתי לסלוח,והאמיני לי שדרך הלימוד היתה לא קלה.אבל מהרגע שלמדתי ואמצתי-פתרתי בעיות רבות,ובעיקר-מאז נהנית יותר מדברים רבים בחיי. אלא שכמובן-מכבדת את דרכך,ואת החלטותיך.וברור לחלוטין שהמחר יהיה שונה,וכנראה גם ההיום.אלא שאת השנים שעברו,והיו טובות,את אלו חבל לשכוח,וחבל להתעלם מהן.
 

shlomit1231

New member
לא התכוונתי

לא התכוונתי לפגוע, ואני לא מבינה במה פגעתי? אמרתי שאני לא מאחלת לך שחלילה תחווי בגידה בחייך, תקראי שוב את מה שכתבתי, את נוטה למחול ולסלוח, ואני מכבדת את דעתך, אבל דעתי שונה משלך. בכל מצב עזרת לי לראות את הדברים מכיוונים שונים, ואם לא הייתי רוצה לקבל עוד כיוונים לבחון את העניין לא הייתי מבקשת ושוטחת כאן לפניכם את החוויה הקשה שלי, ומבקשת את דעתכם ואת דעתך שלך, שילה יקרה. בכל מצב אם נפגעת, הנה אני מתנצלת. תודה וערב מצויין לכולם. שלומית.
 

שילה1

New member
לא נפגעתי,אלא שהיה בדברים שנכתבו

מעט טעם לפגם,ובכל מקרה-תודה על הרגישות וההתנצלות,כמובן.ראי-את אשר כתבתי לא בכדי,ממה שרואה וראיתי סביבי, ומנסיון חיים,ולא בדיוק שלי. שמחה שהארנו והארתי לך נקודות אחרות,ומקווה שתבחני את דרכך בתבונה וברגישות,לטובתך ולטובת המשפחה המורחבת. בהצלחה לך,ותודה שששתפת אותנו במעט מעולמך.
 
למעלה