שאלה קשה על גירושים
שאלה קשה על גירושים
השאלה בשורה התחתונה היא: מה עושים אם לא מצליחים להפטר מהנדנוד של הגרושה, מהצקות בלתי פוסקות וטלפונים אין סופיים? הסיפור בקצרה מאוד: לפני כ-4 שנים אח שלי התגרש, גירושים שהיו בהתחלה גירושים ידידותיים ובהסכמה (עד כמה שאפשר). לזוג ילדה בת 5 (היום 9). הנפשות בשמות בדויים כמובן: האבא/גרוש: צורי האמא/גרושה: טלי הבת: שחר. בתחילת הניתוק המפשחה של בני ראתה את הילדה (שגודלה רוב הזמן ע"י הסבא והסבתא) מתי שרצתה, צורי היה בחו"ל ודיבר עם הילדה כל יום בטלפון, יום אחד שמעה טלי שצורי עומד לחזור מחו"ל עם חברה רצינית, מאותו רגע חיי משפחה שלמה (שלנו כמובן) - נהרסו. קודם היא עברה דירה, הוציאה צו הרחקה והתחילה להגיש תלונות במשטרה נגד צורי על הטרדות ואיומים כי יחטוף את הילדה, דרכונו נלקח, הנשק נלקח (וכך גם העבודה הבטחונית שלא יכולה להתבצע ללא נשק). החל משפט משמורת והסדרי ראיה, משפט שנמשך כמעט שלוש שנים. כתוב שופט/ת כדי למנוע זיהוי בכלל במשך כל מהלך המשפט, השופט/ת אמרו שהם לא מאמינים לאמא בכל מה שהיא אומרת, (מגובה בכתובים) ובכל זאת בסיום כל דיון, היא קיבלה מה שרצתה. היא ביקשה צו הרחקה - קיבלה ביקשה שמישהו שהיא סומכת עליו (אני) ילווה את הילדה - קיבלה ביקשה שהפגישות יהיו אצל הוריה - קיבלה ועוד עוד... ואחרי כל פעם כזו השופט/ת אמרו לה שלא מאמינים לה, אבל רואים שהם מכסים את ה--- שלהם. הסדר היה כזה אני לוקח את שחר הילדה מטלי, צורי מחכה באוטו ונוסעים (חתמתי על ניירות ששויים יותר משוויי). יום אחד היא הגישה תלונה למשטרה שאני עזבתי אותם יחד ל-5 דקות וצורי יכול היה לחטוף את הילדה בזמן הזה. לשופט/ת הם ציירו איך אני הייתי בחניון (שצמוד לחנות) וחיכיתי שם, אבל יש עוד יציאות שמהם הוא יכל לצאת אל רכב המילוט... השופט/ת פתרו אותה ב(ציטוט כמעט מדוייק) "אני לא ממש מאמין/ה שצורי רוצה לחטוף את הילדה או מתכנן משהו כזה, כיקשת שיהיה איתה מישהו אז סידרנו, לא אמרנו שהוא (אני) צריך להיות צמוד אליהם כל רגע, העיקר שיחזיר לך את הילדה. את כל הדבר הזה עשינו כדי שתתני את ברכת הדברך לילדה ולא תתני לה הרגשה רעה כשהיא יוצאת אל אביה"
שאלה קשה על גירושים
השאלה בשורה התחתונה היא: מה עושים אם לא מצליחים להפטר מהנדנוד של הגרושה, מהצקות בלתי פוסקות וטלפונים אין סופיים? הסיפור בקצרה מאוד: לפני כ-4 שנים אח שלי התגרש, גירושים שהיו בהתחלה גירושים ידידותיים ובהסכמה (עד כמה שאפשר). לזוג ילדה בת 5 (היום 9). הנפשות בשמות בדויים כמובן: האבא/גרוש: צורי האמא/גרושה: טלי הבת: שחר. בתחילת הניתוק המפשחה של בני ראתה את הילדה (שגודלה רוב הזמן ע"י הסבא והסבתא) מתי שרצתה, צורי היה בחו"ל ודיבר עם הילדה כל יום בטלפון, יום אחד שמעה טלי שצורי עומד לחזור מחו"ל עם חברה רצינית, מאותו רגע חיי משפחה שלמה (שלנו כמובן) - נהרסו. קודם היא עברה דירה, הוציאה צו הרחקה והתחילה להגיש תלונות במשטרה נגד צורי על הטרדות ואיומים כי יחטוף את הילדה, דרכונו נלקח, הנשק נלקח (וכך גם העבודה הבטחונית שלא יכולה להתבצע ללא נשק). החל משפט משמורת והסדרי ראיה, משפט שנמשך כמעט שלוש שנים. כתוב שופט/ת כדי למנוע זיהוי בכלל במשך כל מהלך המשפט, השופט/ת אמרו שהם לא מאמינים לאמא בכל מה שהיא אומרת, (מגובה בכתובים) ובכל זאת בסיום כל דיון, היא קיבלה מה שרצתה. היא ביקשה צו הרחקה - קיבלה ביקשה שמישהו שהיא סומכת עליו (אני) ילווה את הילדה - קיבלה ביקשה שהפגישות יהיו אצל הוריה - קיבלה ועוד עוד... ואחרי כל פעם כזו השופט/ת אמרו לה שלא מאמינים לה, אבל רואים שהם מכסים את ה--- שלהם. הסדר היה כזה אני לוקח את שחר הילדה מטלי, צורי מחכה באוטו ונוסעים (חתמתי על ניירות ששויים יותר משוויי). יום אחד היא הגישה תלונה למשטרה שאני עזבתי אותם יחד ל-5 דקות וצורי יכול היה לחטוף את הילדה בזמן הזה. לשופט/ת הם ציירו איך אני הייתי בחניון (שצמוד לחנות) וחיכיתי שם, אבל יש עוד יציאות שמהם הוא יכל לצאת אל רכב המילוט... השופט/ת פתרו אותה ב(ציטוט כמעט מדוייק) "אני לא ממש מאמין/ה שצורי רוצה לחטוף את הילדה או מתכנן משהו כזה, כיקשת שיהיה איתה מישהו אז סידרנו, לא אמרנו שהוא (אני) צריך להיות צמוד אליהם כל רגע, העיקר שיחזיר לך את הילדה. את כל הדבר הזה עשינו כדי שתתני את ברכת הדברך לילדה ולא תתני לה הרגשה רעה כשהיא יוצאת אל אביה"