שאלה קשה למטפלים.

[בובי]

שאלה קשה למטפלים.

מה אתם עושים שבא אליכם מטופל שזקוק לטיפול אך אין ביכולתו לשלם את הסכום שאתם מבקשים . (בהנחה שהוא דובר אמת) הרי בימים קשים כאלה לא חסרים אנשים כאלה.

 

[קרן א ו ר]

אכן לא פשוט...

שלום בובי. אני באופן אישי מנסה לבוא כמה שאפשר לקראת המטופל, לגבות ממנו סכום שיהייה סביר בשבילו.לא תמיד אפשר אבל אם קיים משהו שהוא יוכל לשלם לך בחזרה באמצעותו (מעין עסקת חליפין) זה יכול לעבוד. (אני עצמי מחליפה מידי פעם עם אנשים טיפולים). המורה שלי סיפר לי לאחרונה על מקרה דומה, מטופל שלו פוטר מהעבודה ולא יכול היה להמשיך לשלם לטיפולים, אותו מטופל אכן היה זקוק להם מאוד. בשיחה על הנושא הם סיכמו בינהם שבתמורה לטיפולים המטופל, איש מחשבים, ילמד את המורה שלי להשתמש במחשב ויעזור לו לבנות תוכנה שתתאים לו לטיפולים. בקיצור - כולם יצאו מרוצים. זאת דעתי... מקווה שעזרתי אפילו במעט.

 

[רובינהוד100]

אפילו מסובך

עם מטופלים ותיקים שנקלעים למצב פיננסי קשה או למטופלים שכבר נמצאים בתהליך חייבים לבוא לקראת, הרי גם המצב בשוק משפיע גם עלינו אבל זה קצת קשה לקבל מטופלים חדשים ולקחת סכום סביר ממנו (זה יכול להיות גם 50 שקלים- לא שאני מזלזל בסכום זה חס וחלילה) אבל במידה וזה יקרה אותו מטופל יעיבר הלאה שמטפל הזה "נוח" ואז מה שיקרה זה שיבאו אל אותו מטפל כל מקרי הצדקה למינהם ואחרי הכל זה המקצוע שלנו (נכון שזה מקצוע מאוד מכובד וכו´) וזכותנו להתקיים ממנו בכבוד. מה שכן ניתן לעשות זה אולי לתרום יום בשבוע או יום בשבועים למטופלי מעוטי יכולת או תרומה חברתית אחרת עם הידע שלנו כמטפלים.

 

[אדומה2]

לא נורא קשה אני חושבת

וגם חשוב לעשות את ההנחה (כזו או אחרת) בצורה שתתקבל על דעתו של המטופל ולר תגרום לו להרגיש לא נוח ברמה של נדבות וכאלה דברים. יש באמת את עניין הטרייד שקרן אור דיברה- זה משהו שנראה לי מעולה ולגיטימי. יש גם את מה שרובין הוד הציע שגם אני חשבתי ליישם אותו כבר שבוע הבא וזה להתנדב במקום מסוים פעם בשבוע או משהו כזה, ללא כסף, אפשר גם תמורת סכום סימלי- נאמר 30 ש"ח, משהו כזה. אני חושבת שחשוב לשים גבול ולא להגיע למצב שמטפלים רק באנשים שלא יכולים לשלם לך (כי בכל זאת, אנחנו באים להתפרנס מהאומנות שלנו), אבל אפשר בהחלט להתגמש ולהגיע לפתרונות נוחים לשני הצדדים- זו לפחות דעתי האישית.

 

[יעל קליימן]

אכן דילמה,

דנו פה בה לא מזמן - תוכל לקרוא ולהתרשם, עם זאת הייתי מבדילה בין לא מסוגלת לשלם לבין "אין ביכולתו לשלם את הסכום שאתם מבקשים " - אל תשכח שהמיתון ( אוי המיתון) פוגע גם בנו ( או בעיקר בנו) ויש מקום להתגמש במחיר - בגבול הסביר ולשביעות רצון כולם.. שבת שלום, יעל

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אז ככה...

אני נותנת לאנשים שתי אפשרויות: 1. לקבוע סכום קבוע בחודש - סכום שאינו תלוי בפגישות. לקבל פגישות בצפיפות המתבקשת מהטיפול ולשלם עד שמסיימים לשלם. יכול להיווצר מצב בו אדם מטופל חצי שנה ומשלם שנתיים. 2. להחליט מהו הסכום אותו יכול האדם לשלם. המטופל צריך לקבוע סכום שנמצא בגבולות יכולתו, מצד אחד ושהמטופל מרגיש שזהו סכום שמכבד את מי שנותן את השירות,מצד שני. סכום שאינו ´זניח´ מצד אחד ועם זאת, עדיין נמצא בתחום יכולתו של המטופל, מצד שני. זו אופציה שקשה לאנשים אבל... מאפשרת להם גם לקבל הנחה וגם לעבור תהליך. כסף הוא בעוכרי רבים מאיתנו. יש אנשים רבים שקשה להם להוציא כסף על עצמם. יש אנשים רבים שנקלעים לסיטואציה של חוסר כסף כחלק מהבעיה הכוללת שלהם (מעין מעגל סגור). כשאדם אומר: "יקר לי" - אין לי כלים ממשיים להעריך מהו סכום סביר. אנחנו, המטפלים קובעים את מחיר הטיפול כך שבתום הטיפול נרגיש שקיבלנו תמורה לאנרגיה שהשקענו (זמן, לימודים, מים, חשמל, תכשירים, מחשב ועוד...) כשמטופל מצפה מאיתנו לנקוב בסכום נמוך יותר, הוא מבקש מאיתנו, למעשה להעריך את עבודתנו בפחות. יותר מזה, נאמר שאנחנו נוקבים בסכום נמוך יותר, אך לא נמוך מספיק - זה הופך להיות ´שוק´ - אני שונאת ויכוחים על כסף... כשמטופל אומר: "אני רוצה טיפול אבל אין לי כסף" חשוב לי להוריד את הכסף כסיבה (יש רבים שמסתתרים, ביודעין או שלא ביודעין, מאחורי תירוץ הכסף). המטופל שצריך להעריך את שווי הטיפול, יגיע לסכום הגבוה ביותר שהוא מסוגל לשלם (פיזית ורגשית...) וגם יצליח לקבל מהטיפול את מלוא ערכו. אני מוצאת שאנשים רבים מפיקים מהטיפול ביחס ישר לערך הכספי שהם שמים בו. אדם שקשה לו לשלם 50 ש"ח יקבל מהטיפול הרבה יותר מאדם שקל לו לשלם 200. הצורך "למצוא" את הסכום לעומת להגיב למספר שנאמר ע"י מישהו אחר מאפשר לאדם ראיה מעמיקה של חייו, יחסו לכסף, יחסו לגופו, לבריאותו ולחייו בכלל. כשאנחנו שומעים את הסכום, אנחנו בודקים את הנכונות שלנו לבצע את עבודתנו למען האדם הזה, בסכום שנקב. זה טוב גם בשבילנו: גם להעריך את עצמנו מצד אחד (בקביעת המחיר שלנו) וגם להעריך את מחוייבותנו לריפוי, ואת רוחב ליבנו, מצד שני (בקבלת המחיר שקבע המטופל). אני מאפשרת לאנשים לבחור אחד מן השניים. ובאותו עניין, אם אדם רוצה לתת לי יותר ממה שביקשתי, אני אומרת

ובכך מכבדת את הצורך שלו לבטא את הערכתו בכסף. הרצון לשלם יותר (כתגובה לטיפול שניתן, לא כדרך קבע) אומר לנו, המטפלים: "קיבלתי המון מהטיפול היום ואני רוצה לומר תודה" זה כמו "טיפ" שניתן לנותן שירות. כל הנ"ל לא אמור לגבי מכירת מוצרים, אלא לגבי מתן טיפולים / שעורים / סדנאות בלבד.

- כסף, נושא כבד!!!

 

[בובי]

תודה לכל העונים

למדתי והחכמתי.

 

[yoelnd]

עוד קטנה

אם מטופל חדש - אני אומר תעריפים - מתאים - הולך , לא מתאים - חפש אחרים. אם מטופל ותיק שבה לסידרה ניתן לעשות עיסקת חבילה - מחיר מוזל לכל הסידרה. כיצד מתמחרים שעת עבודה - טיפול? מהן ההוצאות בפועל? טיפה שמן, סדין , קצת חשמל וכד´, מהו ההחזר ללימודים - החזר הון לתקופה - ז"א למדת 4 שנים הוצאת X שקלים ללימודים ואתה מחזיר את עלות הלימודים לתקופה Y , עלות מקום העבודה לשעה (אם שוכרים קליניקה), מס הכנסה, מע"מ (תלוי בגודל העסק והדירוג), ביטוח לאומי, ביטוח מקצועי, ועוד פרמטרים אחרים.... מכאן שיש צורך לעשות תוכנית צפי להכנסה ולשאוף להגיע לייעד חודשי / שבועי / שנתי. אפשר לרתום את החברות השונות בסיוע העסק בדרכים חכמות (תיגמול, מכירה מקומית, חסות, פירסום......) טוב די לבילבולים שלי..... בהצלחה!

 

[בת חן-נמהסטה...]

כמה קשה הנתינה ללא תנאי...

כאשר מגיע אדם למצב שהוא זקוק לטיפול ואינו יכול/מסוגל לשלם עבורו ולבקש את חסדי המטפל, אזי כבר שם הוא נמצא במקום הבזוי ביותר מבחינת החברה. שאלה זו נשאלה פעמים רבות, ונענתה פעמים רבות וכל פעם שהיא עולה מחדש אני מגלךה כמה קשה היא הנתינה. כמה ה"כסף" יכול להיות העוקץ בגדילה רוחנית. זכרו חברים יקרים "צדקה תציל ממות" להיות אדיב ונדיב כלפי הזולת הוא חלק מריפוי עצמי. בעיקר לאלה ה"עוסקים בטיפול באחרים" צר לי על הסגנון האולי בוטה, אך זה מה שעולה לי כשאני קוראת את התשובות. בעיקר תשובה כמו: זה יביא את כל המחוסרים אליך... ואספר לכם דבר מה. בשנה וחצי האחרונות שלי, נקלעתי להוצאות גדולות במיחד טיסה להודו, רכישת בית, החלפת רכב מיוחד לנכים, נולד תינוק יקר, ועוד... לקראת הלידה שלי, כאשר נזקקתי לטיפולים מסוג אחר לעומת הרפואה המודרנית, פניתי וביקשתי עזרה. בין אם בפורומים אחרים ובין מטפלים למינהם. הופתעתי לטובה פגשתי אנשים מדהימים וניפלאים כולם, בלי יוצא מן הכלל התנדבו באהבה רבה לתת לי את כל מה שהם יכולים וכל מה שאני צריכה כדי שאהיה כמה שיותר מוכנה ללידה. החל מדולה -(תומך לידה) מדקר סיני להיפוך עוברים שעשה לי 3 טיפולים שיאצו ומוקסות ועוד... אף אחד מהם לא דיבר על כסף מאחר וכבר ציינתי את העובדה שקשה לי, ובאמת היה קשה. הם למדו ש: לתת זה לקבל. והם נותנים את עצמם באהבה למתקשים ומבקשים את עזרתם, על כך ברכתם ביקום ניפלא זה. "שלח לחמך על פני המים כי בבוא היום תמצאנו..." לאחר הלידה, כאשר מעט חזרתי לעצמי, נכנסתי לאתר שלי, (ראו קישור בכרטיס האישי שלי) והוספתי כמה דפים נוספים, לכל אחד שהיה מעורב איתי בתהליך בניתי עמוד עם פרטים שלו/ה עם דרך ליצור איתם קשר. כמובן מבלי לספר שם שהם התנדבו לעזור בשעת מצוקה אלא על ניפלאות דרכם המקצויות, האנושיות והיחס החם. באתר שלי, מבקרים רבים, ואם אישה אחת, תפנה אליהם בזכות מעשה זה שעשיתי, אזי השמחה בי גדולה. האמן לי, כי אדם שמבקש עזרה, ברגע שמעמידים אותו בבחינת היכולת שלו, נגרם לו העוול הכי גדול, גם אם נכון לאותו טיפול הטיפול יצליח, הרי שמשקעים נותרים, הווה אומר, כי הטיפול נכשל. היו נדיבים למבקשי עזרה, הם קיימים בכל מקום, וגם אתם עלולים פעם להיקלע למצב זה. איך שתתייחסו בתת המודע שלכם היום, כך יתייחסו אליכם מחר. וזה מנסיון אישי שלי. מדוע אף אחד מהם לא סרב או העמיד את הכסף במגבלה קיימת? כי אני לא עשיתי זאת לאלו שפנו אלי בעבר במקרים דומים. ואני לא מדברת על טיפול, אלא על קורס או סדנא שלמה. אם אתם נותנים על מנת לקבל, אתם לא נותנים מאומה. הנתינה רחוקה מכם. חומר למחשבה. מחבקת באהבה בת חן

 

[בובי]

מכתב באמת מרגש.

אני לשמחתי לא מתפרנס מהטיפולים כי אני עובד בהיטק שמצבו כעת לא הכי טוב, אבל בינתים אנו שורדים. כך שאני יכול להעניק טיפולים ללא כל תמורה ואין לי בעיה עם זה. וטיפלתי בהרבה חברים ומכרים ללא תמורה כי זה חלק מהלימוד העצמי שלי וחלק מהטיפול שלי בעצמי. אך מגיע הזמן שצריך לטפל גם באנשים זרים ומקובל לקחת על זה כסף מה גם שזה מין מקצוע לעתיד אם יפטרו אותי מה שיכול לקרות כל יום. לי אישית אין בעיה לטפל באנשים שאין להם בחינם. אך כמו שהזכירו פה חשוב שתהיה השקעה גם מצד המטופל גם אם מדובר בשקל. מצד שני אני מכיר מקרה אחד (רק דרך האינטרנט) שבו סדר העדיפיות משובש כלומר אין מספיק אוכל מזין למשפחה ולילדים אך יש חיבור לכבלים מחשב עם מיטב החומרה ועוד. זה באמת שיקול דעת קשה ויש בו צדדים לכאן ולכאן. כל טוב ורק בריאות.

 

[בת חן-נמהסטה...]

חשיבה אחרת...

החשבת לרגע כי ייתכן והחיבור לאינטרנט או לכבלים ניתנו גם הם בתרומה? החשבת לרגע כי הגישה שלך במה שאתה כותב כאן היא בעצם לא להאמין למבקש העזרה? הידעת כי ברפואה הסינית המטופל משלם למטפל כל עוד הוא בריא, ואם הוא חולה זה אומר כי הטיפול לא הצליח? בגישה זו, לעולם לא תהייה לך אינדיקציה אם הצלחת לעזור ולו לאדם אחד במשך חייך. חשוב על כך כי אנשים שהכסף מהווה אצלהם מגבלה, תמיד מחוסרים בו. אני מקווה כי תיקון זה לא קשה מדי עבורך, ולא יפטרו אותך מהעבודה. אך הנתינה היא לא לחברים ולמכרים אלא לזרים לך זרים המתדפקים על מפתן דלתך ושם אתה עומד במבחן הנסיונות הקוסמיים. שם אתה נבחן מול עצמך לא מול מבקש הצדקה הוא שם רק כדי להראות לך כמה אתה עדיין רחוק או קרוב לגאולה של עצמך. מחבקת באהבה בת חן

 

[בובי]

בת חן אני יודע רק מעט ..

ותשובות לשאלותיך. כל בן אדם זכותו לעשות את הסדר העדיפיות שלו ובמקרה שלה אני חושב שהחיבור לאינטרנט חשוב לשפיות הנפשית שלה . אני גם יודע שצריך לשפוט כל אדם לכף זכות ויש על זה סיפור די מדהים בגמרא. אני יודע ולמדתי רפואה סינית והם אומרים שכל מטפל שמטופל שלו נפטר צריך להדליק נר בפתח והפתגם הסיני אומר שתתרחק ממטפלים שיש להם הרבה נרות בפתח. אני גם כמעט בטוח שהאינטרנט אצלה הוא לא בתרומה. היא גם לא בקשה שאטפל בה . וכסף הוא בכלל לא קנה מידה ולא דבר חשוב אצלי. אני בקושי יודע כמה כסף יש לי בבנק או מה היא המשכורת המדויקת שלי. וכמו שאמרו חז"ל אין הברכה שרויה אלה בדבר הסמוי מין העין. כל טוב ורק בריאות.

 

[בת חן-נמהסטה...]

"אתה כמעט בטוח..."

נשמה יקרה, לשפוט אדם לכף זכות? שיפוט הוא האגו לא? וזה מה שנוטה האדם לעשות, לשפוט, לבקר, "אני כמעט בטוח"... מאין הביטחון? ובכן איש יקר, ויהי כל קבצן המתדפק בדלת חייך פתח אותה לרווחה, אם תסגור אותה ולו פעם אחת בטענה זו או אחרת, סגרת לך דלת אל האושר. הכר את יופיו של ה"משפט" המוגש לפניך, ואז תרגיש את האחריות הגדולה המוטלת עליך שערכה רב מברור משפטי את הצד ההגיוני שבטענותיהם של בעלי הדינים המתעניינים אך בזה בלבד. אז ישתוו לפניך- עשיר ועני- חשוב ובזוי- ויעשה האדם משפט בארץ, ונשמתו לעולם תישפט. ואיך נשכיל לשפוט סדר עדיפויות של זולתנו? גם אני מחוברת לאינטרנט 24 שעות ביממה, טסתי להודו, ולא יכולתי לשלם 180 ש"ח עבור טיפול מי השופט סדר עדיפויות? אותו אדם המחפש להיכנס לכיסו של האחר ולבחון בדקויות את אמונו. אם אינך מאמין בפניה של אדם אסור לך לטפל בו גם אם ישלם לך מליון ש"ח לטיפול. זו דעתי שלי. לעולם אינך יכול לדעת מה עובר על אדם המבקש עזרה. יש מקרים שבהם בעצם בבקשת העזרה הוא מבקש אהבה בלבד, אל תמנע אותה ממנו, לעיתים היא כל שיש לו. מחבקת באהבה בת חן נמהסטה...

 

[בובי]

אני לא שופט אותה

ומנסה לעזור לה בעיקר בתמיכה דרך האיסי כי זה מה שהיא מבקשת וזה מה שאני יכול לעזור לה.

 

[בת חן-נמהסטה...]

וסודך יישמר לעולם בליבך פנימה...

 

[רובינהוד100]

לבת חן

אני מדבר בשם עצמי אבל אני חושב שרוב המטפלים יסכימו איתי, כן אנחנו מוכנים לתת מבלי לבקש דבר (אני אישית משקיע המון בטיפול וגם לאחר מכן - לא מזמן רשמתי פורמולה וישבתי עליה על מנת ליצור פורמולה שתהיה הטובה ביותר עם מינימום צמחים, דבר שמוזיל את העסק ובסופו של דבר זה היה יקר למטופלת - דרך אגב אני לא מכין את זה שלחתי את הפורמולה כך שהכסף לא מגיע אלי, גם אם אני רוצה שיהי לה קל יותר וריפוי מהיר יותר אני לא יכול לקנות לה את הפורמולה, מה יהיה הלאה עם מטופלים אחרים) לפי הבנת הנקרא שלי את ביקשת עזרה ממטפלים והודעת שאת מטפלת ולכן (השערה שלי בלבד) הם חשו הזדהות כעמיתה למקצוע. ודרך אגב במקרה אתמול הסתכלתי כמה עלו לי הלימודים (הון תועפות לא כולל ספרות) ובנתיים אני עובד בעבודה שאני לא "מת" עליה עד שאני אוכל להתקדם הלאה - הרי לא יקרה מצב שאני אפתח קליניקה ויעמדו בחוץ 50 מטופלים ממתנים לי כל יום, לא?! לכן כמו שרובינו אמרנו, לתת! וכמו שאמרה נאוה אדם שקשה לו לשלם 50 ש"ח יקבל מהטיפול הרבה יותר מאדם שקל לו לשלם 200, ואני מוסיף לפעמים גם לתת ללא תמורה 0 ש"ח אבל לא להפוך את זה לנורמה ולמתב שיהפוך אותנו לנתמכים.

 

[בת חן-נמהסטה...]

רובינהוד יקר

אכן, מי שיסכים אתך הוא בדרכך, ומי שלא, יחפש את דרך האור. הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר, אף אחד מנותני הטיפול ב"חסד" לא ידע שאני מטפלת או חברה למקצוע. מי שיודע וניחן בכח הנתינה, נותן מבלי לחקור מי האיש, ומה מעשיו, וכמה יכול או לא יכול לשלם מעציב אותי נורא להבין כי אנשים הולכים ללמוד דבר מה כדי להרוויח מזה כסף בעיקר בכל מה שקשור בטיפול בבני אדם. האם אנשים חולים אמורים לכסות לך את הוצאות הלימוד? או את הוצאות הקליניקה? או את הוצאות על הספרים והמחברות? ליבי ליבי על חשיבה כזו. כשאני בחרתי ללמוד שיטות ריפוי, בחרתי זאת מסיבה אחת. בהבנה כי רק אם אוכל לעזור לעצמי אוכל לעזור לאחרים. וכשהיה לי כסף, פתחתי קליניקה, וכשאזל הכסף סגרתי אותה. וכשהיה שוב היא נפתחה שוב. זה כמו שתגיד מי שבא לבקר אצלי בבית חייב לשלם לפחות עבור הקפה, או העוגה, או לשלם חלק מהארנונה. או חשמל כי אני מרתיח מים לקפה. האם המטופלים אמורים לכסות הוצאות או לקבל טיפול? תעמיק במחשבה זו ותגלה כמה מאתנו מקיעים הנה לא מהסיבות הנכונות והרי כמה שיבואו לקבל טיפול בחסד ולא בזכות, זכור כי זכות מגלגלין על ידי זכאי, וחובה מגלגלין על ידי חייב. מבקש החסד הוא חייב, אם סרבת לו, שהרי את חייב ממנו בהרבה. אור ואהבה בת חן

 

[אדומה2]

מאוד מוזר לי כל הדיון הזה

אני לא כל כך מבינה בת חן את כל המילים שאת אומרת פה, בעיקר כי הן מרגישות לי שהן סותרות את הדברים להם את מטיפה. חלילה לי מלתת לך את התחושה של התקפה ואני מיד מתנצלת, אני לא מתקיפה ולא לועגת, אני באמת לא מבינה מה את אומרת בעצם. האם מהמשפט הראשון שלך לרובינהוד את שוללת את הדרך בה הוא נמצא? האם רק בדרך שלך אפשר למצוא את האור? האם את באמת חושבת שבעולם שבו אנחנו חיים היום אנשים הולכים ללמוד משהו מבלי לחשוב שהם אמורים גם להרוויח כסף על מנת שיהיה להם מה לאכול? ליבך ליבך על החשיבה הזו, אבל בואי נהיה מציאותיים שניה- מה רע בזה? מה רע בזה שאני שלמדתי רפואה סינית רוצה לטפל באנשים בעזרת האומנות אותה למדתי וגם להרוויח את כספי מזה? זה הכל עניין של סמנטיקה פה את יודעת, כי הגישה שלך לא רחוקה כל כך משלי- גם אני רוצה לעזור לאנשים כי אכפת לי מהם, גם אני למדתי אומנות ריפוי שעזרה בראש ובראשונה לי ומשם אני עוזרת לאחרים, אבל מה לעשות, אנחנו לא חיים בתקופה שבה יכולתי לרפא מישהו והוא בתמורה יתקן לי את הגדר בחצר- הלוואי וזה היה המצב. היום המצב הוא שאני צריכה X שקלים כדי לקנות Y דברים, והדבר שאני עושה הכי טוב הוא לרפא ברפואה סינית, אז למה שאני לא אקבל את התמורה שלי דרך זה? ההקבלה שלך ממש אינה נכונה לאנשים אחרים, היא לא נכונה לי- היא נכונה לך, אבל אין זה אומר שזו הדרך היחידה להגיע אל האור וההארה. המטופלים הם מטופלים, והם אנשים בדיוק כמוך וכמוני, אבל הם באים אליי לטיפול מתוך מחשבה עיסקית שהיום היא שמניעה את העולם- אדם מגיע אליי כי הוא רוצה טיפול ולהיות בריא, והוא יודע שבשביל זה הוא ישלם סכום מסוים. מהו הסכום? את זה אני אקבע מראש ואם תהיה עם זה בעיה הוא ידבר איתי על זה, כמו שקורה בפסיכולוגיה ובעוד מקומות אחרים. אז עכשיו תגידי לי שאני נמצאת במסלול הלא נכון? שהדרך אותה אני עושה היא לא הדרך הנכונה? ושיש רק אמת אחת? שזה לא בסדר שאני רוצה להתקיים בכבוד על ידי קבלת כסף בתמורה לריפוי בעזרת רפואה סינית? וזה הופך אותי לאדם לא טוב? שהגעתי לרפואה סינית מכל הסיבות הלא נכונות? לא יודעת בת חן, אני מרגישה במילים שכבר כתבת הרבה מאוד שפיטה וזה לא הוגן. אני חושבת שהדרך שלך מצוינת ומעולה- אבל היא כזו עבורך, וזה נפלא. ונפלא שאת יכולה לעמוד בזה ונפלא שככה מתגלגלים חייך ושזה נותן לך השראה הנאה וסיפוק. אין זה אומר שדרך אחרת לא יכולה להביא בדיוק את אותם הדברים לבן אדם אחר, אל תשכחי- כל אחד הוא עולם בפני עצמו ולא כל מה שמתאים לך יכול להיות מתאים לשני. שבת שלום אדומה.

 

[בת חן-נמהסטה...]

אדומה 2 יקרה

בטוחני כי אם תקראי שוב את הדיון הזה, תגלי בו את התשובה. לא על פרנסה עסקינן. אלא על גישה למחוסרי יכולת. זהו עיסוקך, ועלייך להתפרנס ממנו. הדיון הזה חולק ל-2 מישורים. ואני אגע בעיקרי בו. אדם המגיע למטפל ואין לו יכולת לשלם, מכאן נבע הדיון והגיע למחוזות זרים שאינם נכללים באף שיטה ברפואה הוליסטית. אף אדם לא הלך ללמוד על מנת שמישהו יממן לו בחזרה את הלימודים. אם זו הסיבה ללימוד, אזי אדם זה אינו יכול להיות מטפל מאחר ולא הריפוי בראש מעייניו אלא איך להחזיר לעצמו את ההוצאות. דבר נוסף, אם מגיע אלייך אדם ומבקש עזרה, עלייך ועל כל אדם שקורא לעצמו מטפל לעזור לו מבלי להעמיד את נושא היכולת הכלכלית שלו בתנאי לקבלת טיפול. אם טיפול הוא תנאי, אזיי שאותו מטפל עושה פשע חמור לאותו אדם. אמרתי כי זו דעתי. וכל אדם רשאי לבחור את דרכו את דרך פרנסתו. ואת דרך אהבתו לזולת. מכאן, שדיון זה, וכל דיון אחר אינו בלתי מובן, אלא מראה דרך אחרת. הדרך שלי היא טובה לי ולכל מי שבוחר ללכת בה. ואין אנחנו אלא עומדים בניסיונות הנקרים בדרכינו. ואחד הנסיונות הם נדיבות ואהבה ונתינה ללא תנאי. את יכולה כמטפלת לגבות 1000 ש"ח לטיפול וישלמו לך המסוגלים לכך אזי זו פרנסתך. אך אם בא אלייך אדם שלא יכול לשלם, והשבת פניו ריקם בשל מגבלה כלכלית, אי אפשר לכנות אותך מטפלת, כי כל אדם, ולא חשוב במה הוא עוסק, יש לו את חלק התרומות אותו הוא צריף למלא בחייו כתיקונו שלו. אני מכירה מטפלים רבים, מורים רבים, הן בארץ והן החו"ל, אחד הדברים שהם מלמדים הוא הנדיבות. ואין קשק בין 2 חלקים אלו מה שרובנו נוטים לחבר. אור ואהבה בת חן

 

[m_katzmann]

מאוד מתחברת אליך

היי בת חן, נתינה - מעצימה הן את הנותן והן את המקבל ואם יכולתי הייתי עובדת אך ורק מתוך רצון לתת. כך למעשה התחלתי לעבוד מתוך רצון לעזור למי שזקוק לי. לא פעם הגיע המצב לידי כך שהייתי עובדת יותר למען אחרים מאשר עבור עצמי ולמרבה הפלא הייתי מאוד מאושרת ומועשרת, אבל לפעמים החיים תופחים על לחייך ואתה לא יכול להתעלם מהצרכים הבסיסיים שלך וקצת קשה לטפל מכל הלב כאשר אתה מודאג ממאיפה אקח את הכסף לשלם את המשכנתא. באותה העת רציתי רק לתת ולתת ואנשים פשוט ניצלו זאת או לא ידעו להעריך זאת וכך מצאתי את עצמי נפגעת דווקא מאלו שבאמת שם נתתי את כולי כאשר הגורם הכלכלי היה שם משני בלבד. מאוחר יותר הבנתי שהצורך שלי לתת נבע מחוסר הערכה עצמי שלי, ממחיקת האני למען האחר. היום אני במקום אחר. היום אני מקבלת תמורה הוגנת,לא מוגזמת לשום כיוון, כאשר את הצורך שלי בנתינה אני מכסה בתרומה של יום בשבוע לאנשים שבאמת זקוקים לי. מאיה