שאלה קצת מתגרה

[מספרת הסיפורים 22]

שאלה קצת מתגרה

מדוע כל אדם שהכרתי(לא עושה הכללות ), אשר עושה את צעדיו הראשונים בעולם הרוחני, הופך להיות מתנשא?, מרגיש כמו חצי גורו?, ומטיף מוסר לשאר?. זו ההתרשמות שאני קבלתי מאנשים שמתעניינים בעולם הרוחני או עוסקים בו, והדבריוצר אצלי אנטי, בדיוק כפי שאני מרגישה כלפי הדת של הדתיים(ולא כלפי הדת עצמה שבעיני היא נשגבת, אגב כמו הרבה תכנים רוחניים שנחשפתי אליהם במהלך חיי). אשמח לתשובה כנה ולא מתלהמת אם אפשר

 

[Tal_Ya_Tal]

היי מספרת../images/Emo42.gifברוכה הבאה../images/Emo9.gifהיות

שמראש כתבת ששאלתך מתגרה, אני הייתי שואלת אותך, (ללא שיפוט חלילה וגם ללא הכללות

) מה משקפים לך אותם אנשים שכדברייך 'עושים את צעדיהם הראשונים בעולם הרוחני'??? כי אם ב-א-מ-ת ובתמים ובכנות תעני לעצמך למה 'זה יוצר אצלך אנטי' כדברייך, תראי שזה 'שם לך מראה' מאד לא נעימה. של הנבדל, המתנשא, כלומר זה שמפריד את עצמו מזולתו, כלומר,מבטא את האגו, תחושת הנפרדות בדרך יותר בולטת. זה מה שכולנו עושים רוב הזמן. אך כאשר אנו מתחילים ללכת על דרך רוחנית וקורים כל מיני דברים שמעכבים, או יוצרים התנגדות, זהו האגו שלנו, שמתחיל לחוש תחושת מאומות, כי או- טו-טו הוא הולך להכחד. לפוס מן העולם.ועל כן הוא 'עושה שרירים'. לכן, כשאך עולים על דרך רוחנית, הוא עשוי לבלוט יותר. אך ככל שאדם ממשיך ומתפתח על הדרך הרוחנית, שוב אין האגו מתבלט. נהפוך הוא. L&L TALYA

 

[אש בשמים]

אגו

יש לאגו את התפקיד שלו בעולם, אחרת הוא לא היה קיים, והתפקיד שלו הוא ארצי לחלוטין. האגו הוא הצד שלנו שעוזר לנו לשרוד בעולם הפיזי ולתמרן בו. כמו כל דבר אחר, כשהאגו חורג מתפקידו ומתחיל להשתלט על מקומות לא לו, הוא נעשה מכשול בעייתי. העולם הרוחני הוא המקום האחרון שהאגו צריך להראות בו נוכחות, בגלל שהוא נוגד את טבעו הארצי. יש הרבה אנשים שנופלים במלכודת הזו והופכים את עולם הרוח למרבץ נוסף בשביל האגו, ויש מאידך אנשים שיודעים לשים לו גבולות בתור התחלה, ובסופו של דבר לרכך אותו עד שהוא כבר לא מהווה איום. בסופו של דבר, כולנו במסע התפתחות, וגם לשלבים כאלה יכול להיות התפקיד שלהם.

 

[Tal_Ya_Tal]

../images/Emo150.gifEGO=EDDGEING GOD OUT

היי אש בשמים. הטיעון הזה לגבי האגו, הגיע מתוך הצורך האנושי להצדיק את האגו. בודאי שהוא נחוץ לנו ב'עולם הזה' כי אילולי היה אגו, לא היה ה'עולם הזה'. האגו הוא הוא בוראו של העולם הזה כפי שאנו תופשים אותו. אגו הוא מערכת תפישות, הנובעת מפחד ואשר מקורן באמונה הראשונית המוטעית שאנו חלק נפרד הן מאלוהים והן האחד מן השני. זוהי מחשבה כוזבת על עצמנו. האגו הוא האמונה ב"אני" מוגבל ומופרד, שנולד בגוף לסבול ולסיים את חייו במות. הוא הרצון הרואה את אלוהים כאויב. זוהי תחושת הנפרדות. זהו ההיבט המטיל ספק של העצמי הנפרד, שלא נברא אלא נעשה. האשליה בתפישתנו את עצמנו כישות נפרדת. שונה מאחרים. כאינדיבידואל. כגוף. האגו הוא זה שגירש את עצמו מגן העדן(מצב של תודעה) ונותר בגהינום. L&L TALYA

 

[LCA]

שאלה

מישהו מוכן להסביר לי מהו אגו / ענווה? אני שומעת כל כך הרבה הסברים לאגו/ענווה שאני לא יודעת מה בדיוק לאמץ מתוך הכל... מה זה אגו/ענווה בשבילכם?

 

[jongler]

תשובה

פרויד הגדיר את ה"אגו" בצורה אחת אך לא כך הדבר כאן(כנראה)... בד"כ שמדברים על התפתחות ומודעות מתיחסים לאגו כאל איבר יחד עם המינד-גוף. האגו זהו כלי שבעזרתו את חווה את החיים - את התנסויות החיים. ענווה היא תכונה של ביטול ההתיחסות לאגו כבעל הבית, היא לקבל את החיים ללא פרשנויות.

 

[Tal_Ya_Tal]

היי ../images/Emo24.gifLCA../images/Emo42.gifכפי שאמר לך

ג'ונגלר, א-כ-ן התפישה הרוחנית מגדירה את האגו אחרת מכפי שמגדירה אותו התפישה הפסיכולוגית או שמא עלי לומר התפישה הפרודיאנית, שכן הזרם היונגיאני והטרנס פרסונלי, מתקרב אולי יותר לתפישה הרוחנית. כפי שמופיעה בהודעה שאליה שירשרתי את הודעתך, האגו הוא ההבט של העצמי, הרואה עצמו כנפרד מחלקים אחרים של האחדות. זה אשר מזהה עצמו כאינדיווידואל, שמאמין שהוא גוף, אשר זקוק לאמצעים על מנת לשרוד, שמאמין שיום אחד הוא ימות, שמאמין שיש מישיכול להכחיד אותו, אותו חלק של העצמי, הרואה עצמו כאישיות נפרדת ונבדלת. המזהה עצמו בשם. זה ששם על עצמו תויות, המושפע מהגדרות ותפישות עולם. בקיצור, האגו, הוא אותו 'אני' שמזהה עצמו כבן אדם ולא כמי שהוא ב-א-מ-ת:ישות נצחית בלתי נפרדת מן ההוויה המוחלטת, מן האחדות המוחלטת לגבי המושג השני שעליו שאלת,ענווה, אין ספק שיש לאגו נטייה לבלבל בין ענווה לבין חוסר הערכה עצמית. ענווה היא צניעות, להיות 'נחבא אל הכלים' כפי שהוגדר בכתובים אליהו הנביא. ענווה היא היכולת לראות את עצמך כשווה בין שווים לא מעל אף אחד ולא מתחת אף אחד אחר במובן הזה, שגם אם חווית חוויות יוצאות דופן בנפאותיהם וגם אם קבלת לידייך מידע שאין לאחרים וגם אם הגעת להבנות בלתי רגילות, בכל זאת ניחנת ביכולת לראות את עצמך כשווה בין שווים. לא לנפנף במה שקבלת מחד ואף מאידך לא להפחית מערך עצמך במקרה שאין לך מה שיש לאחרים. להבין שכל בני האנוש הם בעצם אחד. אין 'טובים' יותר ו'טובים' פחות. גם אם זיהית את תפקידך כ'אור העולם' עדיין כולם גם יחד הם 'אור העולם'

L&L TALYA

 

[LCA]

תודה ../images/Emo13.gif

תודה על התשובה, עזרת לי

 

[Tal_Ya_Tal]

Welcome../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

 

[דר אסתיה חוטרגזע]

די בדומה לחוזרים בתשובה,

כאשר אנשים מתחילים דרך מסוימת והם חושבים כי תפסו את הרעיון העיקרי, או אמת כלשהי, קיימת נטיה לשמור על אמת זו ולא לתת לאמיתות אחרות להיכנס לחיים (הגנה די תת-מודעת לדעתי) זה הופך אותם לדי מיסיונריים ולאנשים שלא ממש אפשר לפתח עימם פתיחות הדדית (גם אני כמובן הייתי כזאת לפני כ 14 שנים ויותר, עד לפני כחמש או שש שנים, בדרך זו או אחרת). כאשר האמת הפנימית הופכת לחלק מהחיים, הופכת לאמת החיים של האדם הרי שהוא או היא מדברים עליה, מעבירים אותה אך מפסיקים לעשות עבודה של שכנוע ומסיונריות. למרות זאת די חשוב להבדיל בין אדם המצפה כי אחרים ישתנו לפי דעותיו ולכן יראה באדם שהגיע לשלוה שבאמת הפנימית/אישית דוקא סנוביות וחוסר נכונות להשתנות - דוקא מי שחושב כך הוא מסוג המסיונריים בדרך זו או אחרת.

 

[nehud]

שלום אפרת

"כל אדם שהכרתי.." מציין כי אלו "המשקפיים" שלך בלבד!!! שהרי אותם אנשים שונים האחד מהשני, מכאן שאנשים אלו מספקים לך הזדמנות נהדרת להתפתחות ,מנגנון ההשלכה, (את אשר אין אנו רואים בעצמנו אנו רואים באמצעות אחרים). המלצתי בידקי מה מפריע לך בהתנהלותך את ואשר מיוצג דרך התנהלותם של אותם חברים. באהבה אהוד

 

[רשף כשף]

לדעתי...

אתן לך דוגמה ממישור אחר לגמרי- יש לי חברה מאוד טובה שמאוד לא אוהבת פסיכולוגים. לדעתה הם מתנשאים, פלצנים, והעזרה שהם מציעים יכול כל חבר טוב להציע גם מבלי לשלם לו. לא יהיה מיותר לציין כי החברה נתקלה בפסיכולוג אחד או שניים על מנת לבסס דעתה זו על כל עולם הפסיכולוגים למיניהם. נשאלת השאלה- בכמה אנשים שעשו את ראשוני צעדיהם בעולם הרוחני נתקלת? אם היית שואלת אותי, הייתי עונה שכל האנשים בהם נתקלתי עושים את ראשוני צעדיהם בעולם הרוחני, רק לא כולם מודעים לכך, ומבין כל אלו שמודעים לכך- לא כולם מגדירים עצמם ככאלה. חלקם מחפשים את עצמם, חלקם שואלים ומתעניינים וחלקם עונים על סמך נסיונם האישי שאינו בהכרח זהה לנסיון האישי שלך ולדרך שאת עברת בחייך. אותה חברה טובה גם לא אהבה פסיכיאטרים. שכן, הפסיכיאטר האחד שהכירה לא פעל בהתאמה לדרך האישית שלה. זאת לדבריה, עד שנתקלה בפסיכיאטרית שרואה אותה כשווה לה, המביטה בה בגובה העיניים ומתייחסת לבעיותיה בכובד ראש מבלי לנקוט בגישה מתנשאת. המסקנה שלי היא- שהחברה לא ראתה את עצמה כשווה עד שנתקלה באדם הנכון שהראה לה שצרה של מלך גדולה ומשמעותות באותה המידה כצרה של עני- כאשר את נמצאת בצרה, מנקודת מבטך הצרה שלך היא הכי גדולה וכואבת מכל צרותיהם של האחרים גם יחד. שוב, אם להמשיל סיפור זה על המקרה שלך- ייתכן שאינך רואה עצמך כשווה, ייתכן כי את מחפשת תשובה אצל האדם שאינו מתאים לענות לך, ולפיכך התשובות הרוחניות שאת מקבלת נשמעות לך מטיפות ומתנשאות. כל אחד רואה את המציאות דרך העיניים שלו, ומה שנכון לאנשים בהם נתקלת בדרכך אינו בהכרח נכון לך בתקופת הזמן ובהתפתחות היחסית שבה את נמצאת. הדעה שלי היא שהכל נכון, תלוי למי, מתי וכמה. אם במקרה תיתקלי באדם שיוכל לספר לך על התפתחות הרוחנית בצורה שתתחבר אלייך, הרי שמצאת שותף לדרך, ויותר מזה- אולי יהיה לך מזל ותיתקלי במורה דרך. צריך לדעת רק לאן להסתכל.

 

[גילי פרי]

../images/Emo127.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo127.gif

 

[צופית היחידה1]

זה נכון

זה קרה לי. בהתחלה לומדים קצת וחושבים שיודעים הכל. ואז מלמדים את כולם.... רק אחרי הרבה זמן התחילו לי ספקות והבנה שאני יודעת מעט. לומדים ענווה....