שאלה קצרה..

[מאזינה בסתר]

שאלה קצרה..

אבא שלי נפטר לפני כמעט שנתיים... מצד אחד אני חושבת שאני מתמודדת לא רע כי ביום יום אני ממש בסדר, בן אדם מאושר, היחסים שלי עם המשפחה ועם בן זוגי מעולים וכו'. מצד שני - ברגע שאני רואה בן אדם שדומה לו, או קטע בסדרת טלוויזיה שמזכיר לי אותו או כל קטע רגיש אחר שקשור ל"אבא" אני מתחילה לפרוץ בדמעות... לא מסוגלת לשלוט בעצמי. זה נורמלי, או שעצם השיטה שלי להתמודדות - שהיא קצת הכחשה וקצת חוסר התמודדות - היא למעשה שיטה מאוד לא נכונה שתחזור אליי בבומרנג בשלב כלשהו?

 

[אחשל]

נורמאלי לגמרי ../images/Emo13.gif

קשה להגיש על דרך התמודדות שהיא "לא נכונה". אני חושב שבכל שלב בחיים יש לנו דרך התמודדות מסוימת שמתאימה לנו באותו זמן. מנסיון אני יכל לומר לך שגם 9 ו- 10 שנים אחרי יש טריגרים שמתפרצים אל תוך שגרת היומיום, וגורמים לזכרונות כואבים לצוף ולדמעות לבצבץ בקצה העין, ולעיתים גם יותר מזה.

 

[Curious]

טריגרים והתמודדות

הטריגרים באים ושבים וכל פעם גורמים להתפרצות מחודשת ומביאים מיד לשם לאותו המקום של הכאב החד והבלתי נשלט. עם זאת, אני מגלה שעם הזמן הדבר הופך ליותר נשלט, אם שולטים בטריגרים. אני מגלה שישנם מקומות שבהם אני פשוט לוקחת את עצמי חזק בידיים ולא נותנת להתפרק וישנם מקומות, בהם אני בוחנת את המחויבויות שלי ומוצאת מקום כן לתת דרור לדמעות ולכאב האינסופי, במטרה של לפרוק ולנקות. בדרך כלל אני מאפשרת לעצמי בלילות בכדי שאוכל להירדם לאחר מכן ולא יהיו לי מחויבויות מיד אחרי זה, כי גם כך קשה לי לעמוד במחויבויות. עם זאת, יש בי החשש ואם בפעם הבאה לא אצליח לצאת מזה, ואם בפעם הבאה שאתן דרור לטריגר, נניח על רקע של חוסר יציבות מסוים בחיים והתמודדות עם קשיים גשמיים, הרי שאולי לא אצליח לשלוט בזה. בכל אופן, כיצד אתם מתמודדים עם טריגרים, מה העצות שלכם לרגעי ההתפרצות, לשלב לפניהם ולשלב אחריהם?

 

[עדו בן צבי]

אצלי המצב קיצוני יותר.

מפריע לי שהבן הפעוט שלי נראה בדיוק כמו סבי המנוח. אני רוצה להתייחס אל הפעוט כאל אדם בפני עצמו ולא כהמשכו של מישהו שמת בשיבה טובה 22 שנים לפני שהוא נולד. סבא מת בשיבה טובה. הוא השאיר פתק שמבקש לא לבכות עליו כי הוא הספיק לעשות בחייו את כל מה שהיה חשוב לו. היה קל להשלים עם מותו ואחרי שהמנחמים התפזרו, בני המשפחה ישבו וספרו בדיחות על המנוח. ובכל זאת, רק הבן הצעיר כל כך מזכיר לי כבר שנה שמישהו בעצם כן חסר לי.

 

[Curious]

וכיצד אתה מתמודד עם זה?

 

[עדו בן צבי]

אין לי מושג מה לעשות.

 

[Curious]

נראה לי

שזהו סוג של שיעור בהתמודדות. אני חושבת שאולי אם תקח את זה למקום של התמודדות, זה יעזור לך. ההתבוננות בו תאפשר לך לדעת היכן אתה עומד בהתמודדות שלך ואולי אף תשרת את הזיכרון והגעגוע. חיבוק גדול.

 

[Curious]

המשך

קראתי שוב את דבריך מקודם. נראה לי שאתה צריך לממש את הרצון שלך ולהתייחס לפעוט כהמשך וכאדם חדש, למרות הזיכרון והכאב. ואת הזיכרון והכאב כפי שכתבתי לקחת למקום של התמודדות וקבלה.

 

[עדו בן צבי]

../images/Emo24.gif

 

[Curious]

../images/Emo201.gif