שאלה קטנטנה

[shellyland]

להתרשמותי כן

ודי לחכימא.

 

[תופס עוגב]

כן ולא.

כן מסכים ש'מספר אופני הכתיבה כמספר הכותבים'. אוסיף שגם אצל אותו הכותב - מספר אופני כתיבה שונים (שלא בהכרח ישתקפו בשיר המוגמר). מאידך, קשה לי הרעיון של כתיבה (של שירה) כתהליך של תראפיה. אני יכול להעיד על עצמי (ועל קולגות) שכשהייתי במצב שדורש את ספת הפסיכולוג, או סתם מצב נפשי קשה, לא יכולתי ליצור כלל, או שכתבתי דברים שכוחם היה לאותו הרגע, אך לא היתה להם זכות קיום כ"שירה". מן הסתם השירה משקפת את תחושות הרגע בה היא נולדת אבל כשהמצב הנפשי מאוד מעורער, התוצאה (אם קיימת), כל כך מעורערת שאינה יכולה לחיות חיים עצמאיים (כמו ששיר נדרש לחיות). טראומות עולות על הדף בצורה "טובה" כשההתגבשות "מפוכחת" (פחות או יותר). כשאפשר, כמו שאמר פגיס, להקשיב לקול הדף הריק. על מות סבי (אליו הייתי מאוד קשור), הצלחתי לכתוב ברמז, כשניסיתי לכתוב על מות סבתי (שנתיים מאוחר יותר וללא הצלחה מרובה). זו רק דוגמא, ואין לי ספק שיש מי שיצליחו להביא לי דוגמאות נגד, ובכל זאת אני חושב שאם יש "כלל" הוא זה, וה'תראפיה' היא היוצאת מן הכלל.

 

[טללי בוקר]

האין המשורר

מרחיב את גבולות המונח "תראפיה"? האם המצב שבו גודל הכאב והמערבולת כבר לא מאפשרים כתיבה לא מעיד על גבולות היכולת התראפויטית של הכתיבה? תהיה. אולי תראפיה היא לא בהכרח מצב של התמודדות עם בעיה ועליה על מסלול של פתרון. אולי תראפיה גם יכולה להיות גיבוש דרך חיים בה הכאב נהיה יותר נוח (לפחות הטלויזיה תהיה טלויזיה). תהיות רבות ותשובות להן אין.

 

[nutmeg]

כן ולא indeed

בתור מי שאת השירה פוגשת דווקא במקומות הכי כואבים והכי חולים אני יכולה להגיד שיש בכאב משהו 'שמרשה' או 'מאפשר' למילים מאוד מסויימות לצאת. מילים שלא היו יוצאות ביום טוב. היכולת לגעת באותו כאב ממרחק של זמן ומתוך עיבוד שמורה ליחידי סגולה, היכולת לזכך את חווית הכאב לשורה קוהרנטית בעלת משקל אוניברסאלי ואיכות אסתטית שמורה עוד לקומץ מאלו.

 

[shellyland]

חותמת על השורה התחתונה

אך בבלי לגרוע מדבר (ובטח שלא מן הנסיון המקצועי שלך אליו אני מלאת הערכה ואפילו מעט מקנאה), את בדרך כלל פוגשת את הכתיבה, לא בהכרח את השירה. גם אם אותה כתיבה מאורגנת כשיר. את יודעת שאני הראשונה שאצא בזכות הביבליותרפיה, אבל שירה היא משהו אחר. ושוב - סליחה שאני שמעת פלצנית. אין לי דרך יותר טובה להסביר. אני מרגישה שמי שמבין אותי הבין עוד קודם ומי שלא מבין אותי לא יבין לעולם ("בידי אחרים היא אפילו לא משוררת").

 

[shellyland]

וגם

סליחה על ההתעקשות. נגעתם לי בנקודה.

 

[nutmeg]

אפשר לדון

על ההבדלים בין 'כתיבה' ל'שירה' (ויש הבדלים, ברור לי לגמרי), רק שבאמת לפעמים יוצאת שם שירה בפרופורציה של 99% 1% 99% כתיבה (בכל מיני מבנים) 1% שירה והקבוצה נקראת 'קבוצת כתיבה' - כך שאת מקומנו אנו יודעים. ובכלל בזמן האחרון המון נקודות יש לך...

 

[shellyland]

לא המון - רק שתיים

ולא רק בזמן האחרון. הן היו שם מתמיד. בזמן האחרון התחילו לדרוך לי עליהן כאן. והן הרבה יותר נקודתיות ממה שאת מתארת לעצמך.

 

[תופס עוגב]

לא נותר לי אלא להסכים - לכל כלל יש

יוצאים מן הכלל. אם את מעריכה ש1% מתוך מה שיוצא בתראפיה יהיה שירה של ממש, לא נותר לנו אלא להסכים. לא תענתי שלא תתכן יצירה איכותית כתהליך של תראפיה, טענתי שכתיבת שירה איכותית אינה בד"כ תוצאה של תראפיה (מן הסתם עשוי לקרות ש"יצא" בכל זאת).

 

[טללי בוקר]

אל תתנצלי

לחלוטין אין על מה. רק תסבירי קצת יותר בבקשה. נגעת בנקודה מרתקת, אני כמעט ולא יודע על כך דבר ואשמח אם תוכלי להיכנס לכך יותר.

 

[shellyland]

שוב אני מתנצלת

לא יכולה להסביר יותר. אסביר לך הערב באופן פרטי. פעם אולי אוכל לכתוב על זה יותר. בינתיים אני לא רואה איך אני יכולה לעשות את זה בלי להשמע יהירה, מתנשאת או סתם מעצבנת את גלי. סורי.

 

[טללי בוקר]

הערב ../images/Emo72.gif ../images/Emo72.gif ../images/Emo72.gif ../images/Emo72.gif

יהיו לך סיבות לפתוח את חרצובות לשונך

 

[shellyland]

תלוי מה יהיה

הצבע של המיץ.

 

[גנגי]

התבלבלת בבחורה

או במשקה.

 

[shellyland]

פתאום עלה בדעתי...

שאם את עדיין בעניין העבודה ההיא ואם את רוצה לעשות השוואה בין שירים שכתבו גברים לשירים שכתבו נשים, את יכולה להשוות בין "אבשלום" של יונה וולך ו"שמי אבשלום" של נתן זך, באופן בו כל אחד מהם מתייחס לסיפור המקראי. יש הרבה מאמרים העוסקים במשוררות עבריות כפרשניות של התנ"ך, בעיקר של רות קרטון-בלום שעסקה בנושא (והיה לי הכבוד הגדול ללמוד אצלה סמינר בשם זה).

 

[hillelg]

רגע, "שיר לערב חג" נכתב על אביה?

ואנוכי לא ידעתי... את בטוחה?

 

[shellyland]

כן

יש לה עוד כמה שירים עליו. אחד מהם, שאני אוהבת במיוחד, מתאר איך היא ישנה בדיוק ברגע שהוא מת ומופיע ב"עיר היונה". לא זוכרת אותו בע"פ והספר לא אצלי

 

[lexigali]

גברת שופטת!

וואלה, עצבנת אותי!

איך את יודעת מה "משוררים" בדיוק עושים עם הכאב שלהם? "משוררים לא כותבים בשביל לפרוק את הכאב. שירה אינה תחליף לתהליך טיפולי". זאת לא אמירה גורפת וקטגורית כלשהו (שלא לומר... ו...)? משוררים הם אנשים. אנשים מטפלים ב- ומתייחסים אל הכאב באלפי דרכים שונות ועושים איתו עוד אלף דברים (ונו כבר, שיהיה מותר בעברית להפריד מילות יחס!). אני מניחה שעבור חלק מהם הכתיבה היא בהחלט תהליך טיפולי. האם משוררים קורצו מחומר אחר? חלקית, כנראה שכן. אבל רק חלקית. וגם ההגדרה של תהליך טיפולי חמקמקה כלשהו, ול"טיפול" יש צורות מצורות שונות.

 

[shellyland]

עניתי לך בפרטי ../images/Emo140.gif

בבקשה בדקי את תיבת המסרים.

 

[עידנדנים]

"עצוב למות באמצע התמוז"

נדמה לי שקראתי/ שמעתי את זה פעם אבל יתכן שזה פרי דמיוני, שהיא כתבה את זה בעצם על מותה שלה - אבדנה העצמי.