שאלה קטנה..

שרון529

New member
שאלה קטנה..

היי..אני מתאמנת כבר שלוש וחצי שנים בג'וג'יטסו- ארבע פעמים בשבוע, שעתיים כל יום.בחצי השנה האחרונה אני מרגישה שאני רק מדרדרת ברמת האימונים שלי ואחרי כל אימון אני מתייאשת יותר ויותר.אני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי יותר- לא משנה כמה שאני מנסה.אני בטוחה שזה קורה לעוד אנשים ושזו לא רק אני..אבל איך יוצאים מהמצב הזה?בינתיים אני רק נכנסת לדיכאון שמתגבר אחרי כל אימון שלי. חשבתי כבר על פרישה, למרות שאני ממש לא כזו ואני אוהבת את הא.ל הזו וגם את המאמנים. יש למישהו דרך להתמודדות והשתפרות במקום שקיעה ברחמים עצמיים?
 

ש מים

New member
הרגשת הירידה...

ההרגשה הזו באה תמיד דווקא בתקופות בהם את משתפרת
 

לירוןE

New member
יכל להיות שאת מחמירה ומבקרת

את עצמך יותר מידיי. אני מכיר טוב את התחושה (הן מהתנסות אישית והן משל חברים לאימונים), ולרוב אין לה אחיזה במציאות (שוב מנסיוני האישי). לדעתי, לפרוש תהיה טעות גדולה. אני במקומך הייתי מנסה להסתכל על התחושות האלו כעל מחשול\ אתגר שיש לעבור אותו ולא כעל מחסום. הדרך של אומנויות הלחימה מלאה אתגרים כאלה, וכל אחד כזה שאת עוברת מעגן ומייצב אותך יותר בתוך האומנות שלך. מה גם, שבמינון נכון, ביקורת עצמית היא דבר מצויין, אחרי הכל, היא זו שגורמת לנו להשתפר. תמשיכי לטפס במעלה ההר..... לירון
 
כמה שאלות...

דברת עם המאמנים שלך? האם הם מרגישים אותו הדבר לגבי האימונים שלך ורואים שינוי אצלך בחצי שנה האחרונה? ניסית לדבר עם חברים אחרים לאימונים, הם זה קרה להם? ומה הם עשו על מנת להתמודד עם ההרגשה הזו? למעט החצי שנה הזו, האם התחושה הזו הופיע בעבר? ואם כן, איך התמודדת איתה? וכיוון אחר לגמרי, האם יכול להיות שבחיים האישיים את עוברת תהליך מסויים שיכול להיות משפיע על האימונים? ברמה האישית הכוונה? האם יש לך שינוי בחיים מחוץ לאימון? שמשפיע? אני מסכימה עם מה שכתבו לך, אבל עם זאת, יכול להיות מצב שאת פשוט צריכה אולי גם הפסקה. לא אומרת פרישה, כי את אוהבת את האומנות ואת המאמנים וכו..ולא אומרת לוותר כי כרגע ישנה בעיה, אבל אולי הפסקה קטנה, תיתן לך את הזמן לבחון מה עובר עלייך, לבחון את התחושות שלך, ולהתגעגע קצת לאימונים, ואולי גם תחזיר אותך עם אנרגיות חדשות ומרעננות יותר למזרן האימונים.
 

שרון529

New member
..:)

לא ממש ישבתי לדבר איתם על זה..אבל הם יודעים מה אני מרגישה, זה מתבטא גם באימונים שלי- במקום לבוא עם מוטיבציה אני באה מיואשת מהאימון הקודם, ואם אני כבר באה עם מוטיבציה לשנות אז אני מתייאשת מעצמי עד סוף האימון.המאמנים בעיקר אמרו לי לא לקחת את זה כ"כ קשה, אבל זה לא כזה פשוט בשבילי, במיוחד בגלל שזה מאוד חשוב לי. לא עובר עליי שום דבר מעבר..ובאמת חשבתי על לעשות הפסקה מסויימת כדי לצאת מהדיכאון ולהתחיל לעבוד שוב כמו שאני רגילה, הבעיה היא שקשה לי לא לבוא, אני מרגישה מן צורך כזה ואם אני לא באה אני כועסת על עצמי..
 

roy33itc

New member
יש מושג ביפנית שנקרא "מדורי קייקו" (טונג'ין?)

שמשמעותו-אימון בראייה.משמש לרוב אם נפצעים ועדיין לא רוצים להפסיד אימון,מלמד המון ואולי יגרה אותך,כמו לשבת על הספסל ולרצות להיכנס למגרש,לשחק עם החברה. אולי זה גם ייתן לך זווית ראייה לנסות תרגילים מסויימים בדרך אחרת,או הבנה פתאומית על איך דברים צריכים להיעשות. בכל אופן שיהיה בהצלחה. אגב,היכן את מתאמנת? רוצה לספר קצת על המקום?
 

Tonjin

New member
מִיטוֹרִי-גֶייקוֹ (מידורי קייקו=אימון ירוק)

מִיטוֹרִי-גֶייקוֹ תרגם את זה יפה אהרון עמיר (סליחה, זאב ארליך) ויש אפילו תמונה של סנייה שהוא איש יקר..
 

סיסטמתי

New member
אני חושב שאת משתדלת יותר מדי...

צריך להבין איך מנגנוני המוטיבציה שלנו עובדים: 1) יש לנו הנאה מעצם ביצוע פעולה (למשל גילגול), או תסכול אם אנחנו לא אוהבים להתגלגל. 2) יש לנו רצון לעמוד ביעדים (למשל להתגלגל קדימה מעמידה) ויש סיפוק כתוצאה מהגעה ליעד או תסכול אם חושבים שלא הגענו אליו. אם אין לך הנאה מעצם ביצוע הפעולה (1) כנראה שלא בחרת בא"ל הנכונה. אם אין רצון לעמוד ביעדים (2), אין השתפרות. אבל אם את מעמידה לעצמך יעדים רחוקים מדי או מתרכזת יותר מדי בהשגתם, את שוכחת את ההנאה שבביצוע הפעולה ומתעסקת יותר מדי במה שאין, במקום במה שיש (דיכאון וכעס?). זהו סוג של חשיבה שלילית שבסופו של דבר מגשימה את עצמה. מהניסוח של הבעיה ומהעובדה שאת כועסת על עצמך, נראה לי שהבעיה היא בהשתדלות יתירה. אל תשכחי שכל לימוד אינו לינארי ובמקרים בהם הלימוד הוא אינטרגטיבי אין שום הבטחה למונוטוניות, כך שהחשיבות היחידה היא לרציפות...
איך להתגבר על הנטיה הזו, שגורמת לתופעות נלוזות כמו תלמידים שמקבלים 97 ורצים למרצה להתלונן על קיפוח, או כוסיות על שמשתילות שקיות פלאסטיות- נורא פשוט. לזכור להנות מהדרך, ולא למדוד את הירידות והעליות אל ראש ההר בתדירות גבוהה מדי.
 
כדור שלג

קצת קשה לבחון את מה שעובר עלייך,ולנתח את זה, אם את כבר מגיעה לאימון וצוברת איתך משקעים ותסכולים מאימון קודם. יש לך כמה אופציות: 1. להמשיך להתאמן, לעבוד על עצמך, ולראות אם זה יעבור לבד, משהו שיחלוף. 2. לפרוש (אישית, לא הייתי עושה זאת, נראה לי שגם את לא רוצה). 3. כמו שנכתב כאן, להגיע ולראות אימון מהצד,מניסיון, תורם המון. 4. לעצור, לעשות הפסקה,(שהזמן שלה תלוי רק בך) את קוראת לזה "לצאת מהדיכאון" אני יותר רואה זאת כתסכול, על כך שאין לך מושג מהיכן זה נובע) אבל את צריכה להבין שברגע שאת כותבת שקשה לך לא להגיע, ואם את לא מגיעה את כועסת על עצמך, אז הפסקה שכזו, לא תפתור לך שום בעיה. את ממש צריכה , במידה והחלטת ביוזמתך לקחת את הפסק זמן הנ"ל, לנסות להבין מאין זה נובע, מה את מרגישה, פשוט להתחבר לעצמך, ולהיות מחוייבת לתהליך הזה, שמטרתו בעצם, הוא להחזיר אותך לאומנות שאת מאד אוהבת ולא רוצה להפסיק. אישית הייתי בוחרת באופציה הרביעית. החלטה שלך,את מכירה את עצמך הכי טוב
בהצלחה.
 
4 פעמים בשבוע?

שמעתי שרכיבה על סוסים זה מגניב. גם מקרמה. בירה זה נחמד. עשיה של כל הדברים האלה נותנת פרספקטיבה לכמה כיף בעצם לעשות אומנויות לחימה. עוד דבר חשוב - מודעות לתהליך שבו את נמצאת - הסתכלות אחורה, קדימה, לפני ומאחורי. אני בטוח שבניתוח לאחור תראי שעקומת הלימוד לפעמים תלולה יותר, ולפעמים שטוחה יותר.
 

amir_aikido

New member
מתקדמים בגלים

התופעה בה חשת איננה נדירה, למעשה, זה מפתיע שלא הגעת לכך קודם לכן. ההתקדמות בלימוד של אמנות לחימה היא בד"כ גלית, ואחרי כל עליה מתחילה ירידה קטנה ואז יש שוב קפיצה ברמה. ואם את מחפשת נחמה, קראי את ההודעות למטה של גולשים רבים שחשו באותם הדברים. שימי
מדובר באנשים ברמות שונות אשר למדו אמנויות לחימה שונות לחלוטין, וכולם חולקים את אותם הקשיים: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=5900073&archive=1 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=21101754 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=41239008 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=39755182&archive=1 http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=44613826&archive=1 כפי שתראי, אם זהו המצב. התשובה היא פשוט להמשיך ולהתאמן מתוך הכרה שבעצם התקדמת והפכת ערה לאלמנטים נוספים, והמודעות הזו היא שגורמת לתחושת הדרדור וחוסר ההתקדמות, משום שפתאום הבנת שכל הטכניקות שאת עושה אינן מספיק טובות, אפילו שחשבת שכבר הבנת אותן. בד"כ עם המשך הלימודים מתחילים למצוא את הדרך לשפר את הטכניקות לאור המודעות החדשה, מגיעים לתחושת שיפור והתקדמות מהירה, ואז המודעות נפתחת לאלמנטים נוספים ושוב חשים בנסיגה. כמובן שייתכן גם שיש סיבות אחרות לתחושתך:
אימון יתר. גם בחדר-כושר מומלץ לשלב מנוחה מספיקה עם האימונים. לאחר תקופת עומס של אימון, רצוי לתת לגוף (וגם לרוח) תקופת מנוחה מסויימת.
הבנה שאת במקום הלא נכון - יכול להיות שבעצם את לא במקום הנכון עבורך, והגעת להבנה כי מורה אחר שמלמד אמנות אחרת היה מתאים לך יותר. רק את יכולה לדעת מהי הסיבה הנכונה.
אמיר נ.ב. אני אשים את אותה התגובה בשני הפורומים.
 
מה זאת אומרת מתייאשת?

מה עומד מאחורי האמירה הכללית שאת מדרדרת ברמת האימון שלך? איך זה בא לידי ביטוי? מה זאת אומרת שאת מתייאשת יותר ויותר ושאת נכנסת לדיכאון? מה הציפיות שלך, ומדוע הן לא מתממשות? 3.5 שנים, 4 פעמים בשבוע, שעתיים כל פעם? זה לא מעט... אולי זה נובע מעומס כללי על הגוף והנפש, וירידה במס' האימונים תרענן אותך ותגרום לך לצפות לאימון הבא, משהו (= הציפייה) שהיום אולי חסר?
 

שרון529

New member
אני אפרט טיפה..

לא מזמן עברתי קבוצה באימונים שלי ואני מרגישה שאני לא ממש שייכת לשם. מצד אחד אני מתקדמת מדי לקבוצה הקודמת שלי ומהצד השני, לפי דעתי אני ממש לא מתאימה לקבוצה החדשה שלי. מעבר לזה, אני יודעת הרבה מאוד תרגילים בתיאוריה אבל לא מצליחה לבצע אותם בפועל,כשאני רואה מישהו ברמה נמוכה ממני כביכול שמצליח זה רק מערער אותי יותר.אם מישהו שואל אותי משהו בקשר לטכניקה אני אוכל להסביר לו בצורה מעמיקה וטובה לפי דעתי, הבעיה היא שאני לא מצליחה ליישם אותה בעצמי.אני ממש רוצה להצליח את הדברים שאני יודעת טוב מאוד בתיאוריה, אבל זה פשוט לא הולך לי (והסיבה ממש לא קשורה לאי התמדה או אי ניסיון..באמת שאני משקיעה בזה המון). אני רוצה להרגיש כמו פעם כשאני עולה על המזרן, שיהיה לי כיף ושתחזור התחושה של ציפייה לאימון..משום מה זה כבר לא קורה לי..= (
 

amir_aikido

New member
זהו תיאור של מצב של התקדמות

התיאור שלך מתאים למצב של התקדמות בהבנה, כמו שכתבתי קודם. את מבינה טוב יותר ומנסה לפעול בהתאם. התוצאה היא שזה מעכב לך את הביצוע ונדמה לך שאת מבצעת פחות טוב ממתחילים ממך. כמו שכתבתי קודם, זו תופעה מאוד מוכרת, ואני נתקלתי בה גם כמתאמן וותיק (לאחר הדאן 1) שפתאום מרגיש שמתחילים שבקושי מתאמנים שנה עושים טוב יותר ממנו. לאחר תקופת אימונים מסויימת, זה עובר. כדי לעזור לזה לעבור מהר יותר, מומלץ לקחת מנוחה קצרה (שבועיים) ואח"כ לחזור לעבוד בעיקר על הבסיס. ובהתייחס למעבר הקבוצה - תדברי עם המדריך שלך על האפשרות לתרגל מדי פעם גם עם הקבוצה הקודמת. אמיר
 

סיסטמתי

New member
את יודעת תרגילים בתיאוריה...

ולא מצליחה לבצע אותם בפועל!...נפלא, בדיוק התסכול שלי, אין כמו כתיבה בפורום לריפוי ואפשר לעשות את זה 7X24
 
למעלה