שאלה קטנה

[אמא מ ו ד א ג ת]

שאלה קטנה

בזמן האחרון נעם מרביץ לנו/מפיל דברים/זורק דברים ושאנחנו מעירים לו הוא פשוט מתפוצץ מצחוק. למשל לפני כמה דקות הוא בא אליי ונתן לי בעיטה והתחיל לצחוק, שאמרתי לו שכואב לו ועשיתי פרצוף הוא צחק עוד יותר והלך. זה קורה שוב ושוב ושוב- גם בטיפולים, וגם בבית הספר. המחנכת שלו אומרת שהוא פשוט לא מבין את המעשים שלו. בניגוד לכך התראפיסטית שלו אומרת שבמשחק סימבולי הוא בהחלט מבין סיטוציות של כאב וקבלת מכה ומיד מנחם. גם שהוא מרביץ לה, היא קוטעת את המשחק עד שהוא "מבקש סליחה"- אחרי שהוא מבקש סליחה, היא שואלת אותו מה קרה/למה הייתי עצובה? והוא מסמן לה שהייתה עצובה בגלל שהוא הרביץ- ככה שאני חושבת, שיש הבנה לפחות בסיסית. בטיפולים שהוא אוהב אפשר לאלץ אותו גם בסשנים של גרינשפן אנחנו מצליחים. אבל מרבית הפעמים הוא פשוט ניגש [ללא כל סיבה] מרביץ או זורק משהו ומתפוצץ מצחוק. אני אשמח לקבל רעיון, כל רעיון מה לעשות בסיטוציות כאלו. תודה. מאיה.

 

[תלמה פינץ]

אולי אלו יוזמות תקשורתיות לקויות

היי אמא מודאגת, עושה רושם שנועם התקדם יפה מאד מאד ההודעות הקשות ההן. איזה כיף! נראה כי היוזמות האלו, הן יוזמות תקשורתיות ושאין לו עדיין את היכולת להזמין אותך לפעילות, אז הוא עושה משהו מושך תשומת לב ומקבל אותה. איך הוא מזמין אותך למשחק כיום? האם יכול להיות שזוהי דרכו לקבל תשומת לב? זה מזכיר לי את הבן הקטן שלי שלפני שנתיים שפך דלי מים על ילד, על שפת הכנרת, כדי למשוך את תשומת ליבו למשחק משותף... הוא פשוט לא ידע איך להזמין אותו למשחק.. יוזמות תקשורתיות, הן דבר מבורך וחשוב לתת לו מודל מתאים, בכל דרך שתבחרו. גם במשחק המשותף וגם מחוץ לחדר- לתת לו הזדמנויות למשחק ולהזמין אותך בצורה הנכונה. מאידך- אם את כועסת על צעצוע שנזרק- זה יכול להיות בשבילו חיזוק לתשומת לב וחשוב לתת לו תשומת לב למעשים נכונים ולא לאפשר לו את "המשובשים". וזה שהוא צוחק כשכואב לך, אומר שאין לו עדיין את ההבנה הזו של תיאוריית המיינד- אך זה בהחלט דורש תרגול. מקווה שעזרתי ומאחלת המון הצלחה.

 

[אמא מ ו ד א ג ת]

תודה תלמה

דווקא למשחק נעם יודע להזמין. הוא לוקח אותנו לחדר או מביא את הבובות או את הכרטסייות של הABA. לגביי תיאורית המיינד אנחנו עובדים.

 

[יונתן אריאלי]

הי תלמה אם אפשר בבקשה

הפניה למהי תאורית המיינד המדוברת ? אשמח לקבל מידע תודה ושבוע טוב אריאלי

 

[תלמה פינץ]

מהי תיאוריית המיינד

היי אריאלי, אנסה להשיג בקיצור- תיאוריית המיינד היא היכולת של הלד להבין שלאחר יש צרכים, רגשות, מחשבות ורצונות משל עצמו והן יכולות להיות שונות במהותן מאלה שלי. ועכשיו קצת יותר באריכות- כי תיאוריית המיינד באמת דורשת קצת דיון..

התיאורייה מתחילה להתפתח כבר בשלב הקוקו הראשוני של התינוק- כאשר הוא יוזם פעילות המבדילה אותו מאמא שלו ויוצרת איתה קשב משותף והילד מתחיל להבין או לחשוב שכאשר הוא מתחבא מאחורי המגבת ומציץ הוא רואה אותה והיא לא רואה אותו

הרבה ילדי PDD לא עושים אפילו את משחקי הקוקו האלה מיוזמתם, בתחילת דרכם. ההמשך מתחיל בגיל שנה וחצי שנתיים, כאשר הילד לומד את רצונותיו ומגלה שיש שם עוד ילד שרוצה אחרת או את אותו הדבר.. וצריך לחכות, להתחלק או להמתין בסבלנות כי יש עוד מישהו וגם הוא רוצה.. מכאן הילד מתחיל בגיל שנתיים שלוש להבין שיש לילדים רצונות משלהם ובהמשך גם רגשות משלהם. כאשר ילד אחר כועס או בוכה- זה הכעס שלו והרגשות שלו שונים משלי. גם הרצון שלי לעשות דברים לבד "אני לבד"- בעמם מבדלת אותו ויוצרת לו יכולת לעשות דברים לפי רצונותיו ולקבל את ההפרדה שלו מהאחר. אחר כך הוא לומד להתחשב ברצונות של אחרים ולהבין את רצונותיהם דרך שפת הגוף והמלל שלהם. כך הוא לומד ומבין את רגשות האחרים ומפנים את העובדה שלאחרים יש רגשות וצרכים שונים משלו. כך לומדים לשחק משחקים משותפים, מתוך התחשבות ושיתוף פעולה, כך גם לומדים לשחק מחבואים באמת ולא רק לעצום עיניים..(כי אם אני לא רואה אותם אז הם לא רואים אותי.. הבן שלי היה עוצם עיניים במשחק מחבואים). התיאוריה חיונית מאד ומתפתחת בהמשך בגילאי ארבע חמש ובגיל שש ילד כבר יודע לזהות רגשות וצרכים של האחר, על פי טונים של הדיבור שלו ושפת הגוף ומכיר בשונות שבינו לבין האחר. בילד PDD, כולל הגבוהים שבהם, יש קושי רב להבין ולהשתמש בתיאוריית המיינד. הם חושבים שכולם צריכים לפעול על פי הרצונות והצרכים שלהם ורגישים מאד לעצמם, אבל ממש לא לאחרים.. הבנת התיאוריה נעשית דרך הרבה תרגול וכרגע נערכת סדנא נהדרת בהנחייתה של נירית באומינגר, כדי להדריך את ההורים בתרגול ויישום עקרונות מתיאוריית המיינד. היא משתמשת הרבה בכלים שכליים, אך גם רגשיים ומלמדת את הילדים להבין שכל אחד הוא שונה ומיוחד והרגשות והצרכים אינם זהים. באוטיזם יש הרבה מחקרים שהראו את הקושי בהבנת צרכי האחר והרבה דוגמאות שהראו איך ילדי PDD תופסים את בסביבה דרך עיניהם בלבד. הדוגמאות הקבועות המוכרות הן אלו: ילדי PDD גבוהים בני שמונה נכנסו לחדר וראו קופסת סוכריות סגורה של M&M ושאלו אותם מה יש בפנים- הם אמרו סוכריות M&M.. פתחו את הקופסא ושפכו החוצה ערימת כפתורים. שאלו אותם מה יחשוב הילד הבא שיכנס לחדר ויראה את הקופסה הסגורה. ילדים רגילים מבינים שהילד האחר עדיין אינו יודע מה יש שם ולכן יסיק מסקנה שיש שם סוכריות M&M. ילדי ה-PDD חשבו שאם הם כבר יודעים מה יש באמת בפנים אז גם הילד הבא ידע כמוהם, למרות שהוא עדיין לא ראה ולכן אמרו הילד יגיד שיש שם כפתורים. הדוגמא השנייה עם הבובה- כאשר שתי ילדות, נניח מיכל ולימור משחקות בבובות בחדר משחקים. פתאום קואים למיכל החוצה והיא יוצאת ומשאירה את הבובה שלה על הרצפה. לימור לוקחת את הבובה מהרצפה ומחביאה לה אותה בארון. שואלים את הילד הנבחן- כשמיכל תחזור לחדר איפה היא תחפש את הבובה? התשובה היא כמובן על הרצפה, כי שם היא זכרה שהשאירה אותה. כך עונים גם ילדים רגילים. לעומתם ילדי ה-PDD חושבים שאם הם יודעים היכן הבובה אז גם מיכל תדע- כי היא יודעת מה שהם יודעים- ואז הם אומרים מיכל תלך לחפש את הבובה בארון. מקווה שהייתי מספיק ברורה בדוגמאות. על התיאוריה הזו יש הרבה תרגילים וחשוב לתרגל אותה בכל הרמות האפשריות, כי כך למשל ילדים לומדים להגיד דברים בצורה נעימה, כדי לא לפגוע ברגשות האחר (אהממ.. מזכיר לי שרשור אחר פה

) ולומדים לרכך את המסרים שלהם כדי לא להעליב או ההיפך- לומדים להקניט את האחר בכוונה, דרך ידע מהתיאורריה- על מה שהאחר אוהב ומה פוגע\מעצבן אותו.. מקווה שעזרתי..

תלמה.

 

[אמא של אופירוש]

איך באמת מתרגלים ???

איך עוזרים לילד לרכוש את תיאוריית המיינד? אצל אופיר אני רואה ניצנים, אבל עדיין אין יכולת להכיל את האחר ולהבין את רגשותיו ורצונותיו. ולאמא מודאגת, התיאור שלך קצת הצחיק אותי, כי זה מזכיר לי דברים שהבן שלי עושה. אצלנו זה לכבות ולהדליק דווקא את הטלויזיה בשבת, כשהוא יודע שאסור. הוא לובש פתאום פרצוף ממזרי, רץ לטלויזיה, מכבה ומתפוצץ מצחוק. ניסינו לכעוס והוא המשיך לצחוק, ניסינו לא להגיב, ואז הוא אמר "אמא תכעסי עליי" אני מפרשת את זה עכבדיקת גבולות, ומה שאנחנו עושים זה פשוט פיזית מונעים ממנו לעשות את זה, וכל הזמן הוא פשוט צוחק, כך שזה הפך כבר למשחק

 

[יונתן אריאלי]

וואוווו תודה רבה על ההשקעה

הארת את עיני והחכמתי תודה על ההשקעה ועל הנכונות אריאלי

 

[אור לנו]

יש ספר בעברית על תאוריית המיינד?

זה מאוד מעניין אותי ואני מזהה אצל הפשוש קושי בהבנת האחר ובאמפטיה. מה שמדהים אותי זה שאצל הגדולה שלי ראינו ניצנים של אמפטיה כבר בגיל שנתיים וחצי - היא הייתה "המרגיעה הלאומית" - כל ילד שהיה בוכה בסביבתה היא מייד הייתה ניגשת לנחם ולשאול למה הוא בוכה ואצל הפשוש יש ממש קושי - אם כשהוא מכאיב לי למשל - צובט או נושך או אפילו כשילד אחר בסביבה בוכה - הוא מתעלם לחלוטין. מאיזה גיל אפשר להתחיל לעבוד עם הילדים על הנושא?

 

[allafish]

מבט קצת שונה על תאורית המיינד

תלמה שלום, קודם כל רציתי להגיד שהסבר שלך מצויין וממצא. שנית רציתי לספר על הסבר שונה לנושא שקראתי לאחרונה מפי אוטיסט בתפקוד גבוהה מסינגפור. הוא טוען שאוטיסטים לא מבינים שלאחרים יש רגשות ורצונות שונים משלהם לא בגלל שהם מרוכזים יותר מדי בעצמם (אגואיסטים) אלא בדיוק בגלל ההפך- בגלל שאין להם תפיסה שלמה של "עצמי", כשילוב של רגשות, רצון ושכל ולכן הגבולות בינם ובין הסביבה לא ברורים להם. על כן במקום ללמד אותם להתחשב באחרים, צריך ללמד אותם לפתח ןלהיות מודע ל"אני" שלהם, ואז כל השאר יסתדר מעצמו. בהחלט חומר למחשבה. מוסיפה לינק לעמוד באתר שלו שדן בנושא. אשמח לדעת מה דעתך.

 

[n o g a h]

אלה תודה../images/Emo140.gif

מאוד מעניין וחדש לי לחלוטין, אך שכחת לצרף את הקישור.

 

[allafish]

מצרפת קישורים עוד פעם

מקווה שהפעם הם יצורפו. הכתיבה של הבחור קצת מסורבלת, אבל לדעתי שווה מאמץ.

 

[דורי 7]

תיאורית המיינד ובעברית...

ב ב ק ש ה

 

[רררשששתתת]

אולי להפוך את זה למלחמת כריות