נכון יש קשר...
אבל- פסיכולוג לא מאבחן הפרעות קשב וריכוז אלא רופא- פסיכיאטר, נאורולג או רופא משפחה שהתמחה באבחון הפרעות קשב וריכוז.
ולשאלך- זו שאלה רחבה מאוד שקשה לענות עליה בלי לכתוב ספר או לפחות חוברת...
ובכל זאת אנסה בקיצור-
הקצב שלנו שונה - איטי מדי, או מהיר מדי, לא להכל אנחנו שמים לב, לפעמים התגובות שלנו לא מתאימות, מוגזמות או אדישות, בגדול, רובינו "לא כמו כולם".
בילדות, כשכולם מתחרים על המקום של מלך/כת הכיתה, השונה חוטף את כל הריקושטים- בגיל ההתבגרות כולם מנסים להיות הכי קוליים והחברה שופטת לפי בגדים, ציונים, ושאר דברים חומריים שיש או אין לך. רק כשכולם מתחילים להתבגר ממש, ולראות את הפנימיות והאיכות של האדם- יש אפשרות להתרשם ממנו אם הוא עושה מאמצים - ואז הבעיות החברתיות נפתרות ברובן - אבל, וזה אבל גדול-
אדם שנכנע להפרעת הקשב שלו- מרחם על עצמו, טוען שהוא לא יכול, מתלונן כל הזמן ש"אכלו לו ושתו לו", לא לוקח אחריות על עצמו ועל חייו, מוותר על כל מאמץ, ולתפקד כמו אדם נורמטיבי עבור בעל הק"ר, זה לא פשוט בכלל- זו מלחמה יום יומית {שמשתלמת!!!}, אדם כזה גם בגיל מבוגר יסתבך עם קשרים חברתיים, ואם יש לו זוגיות וגם משפחה-היא נפגעת גם...
עוד על העניין את יכולה לקרא בכל ספר על הפרעות קשב וריכוז. אני ממליצה על "מריטת עצבים" של הלוואל ורייטי. ועל "להקשיב להפרעת הקשב" של אילנה רייטקופ.
ולשאלות ספציפיות יותר אנחנו פה. ואת מוזמנת בכל עת...