שאלה קטנה..

[רועי סוארי]

שאלה קטנה..

ידוע לי שאין התקפה ראשונה בקראטה ואסור להלחם רק במקרה חרום ושהדבר הנכון לעשות זה לברוח ורק במצב שאין בררה נלחמים זה עובד ככה בכל אומנויות הלחימה או שיש אומנויות לחימה שמחנכות אחרת כלומר ישירות להתשמש במה שנלמד...? שמעתי על מאמן שמלמד את התלמידים שלו שכאשר מישהו מתחיל איתם והם יודעים אומנות לחימה כלשהי להלחם בלי לחשוב פעמים... זה דבר נכון לעשות לדעתכם?

 

[floppy disk]

ההבדל

"Karate Ni Sente Nashi" - בקראטה אין התקפה ראשונה. ולמה? (בין היתר) כי כשהיריב תוקף, בדרך כלל יותר נוח לפגוע בו (כשהוא בועט, רק רגל אחת על הקרקע; כשהוא נותן אגרוף, יד אחת לא מגנה וכו'). זה סוג אחד של תפישה. לעומת זאת, יש הרבה מורים להגנה עצמית שמחנכים להתקפה ברגע שמבינים שאין מנוס מהקרב. במהלך ההקדמה להתקפה (אם קיימת הקדמה שכזו), הרבה פעמים האויב מדבר/צועק ומצפה (בתת מודע) שתקשיב לו, ולא שתתקיף בעצמך. זה זמן מצויין לתקיפה, כי הוא לא מצפה לזה וגם כי זה מאפשר לך להפוך להיות התוקף במקום הנתקף ולבלבל אותו. זאת כמובן -רק- לפי התפישה שלי. ולפי התפישה הזאת, אין סתירה בין המשפט של הקראטה לתפישה לפיה יש להתקיף את האויב כשהוא לא מוכן. בכל מצב צריך לעשות שיקול יחודי לאותו הרגע. אם האויב (ואני בכוונה לא אומר יריב) לא נמצא בטווח קרוב אליך, יתכן שעדיף לחכות להתקפה הראשונה שלו ואז להתקיף. אם אתם במרחק מצומצם (של אגרוף ומטה), עדיף אולי להיות הראשון שתוקף כשהיריב לא מוכן. תתאים את עצמך למצב ואל תתפס לעקרונות יבשים (לא שאני חלילה מזלזל בעקרונות של פונאקושי). Be water, my friend.

 

[d y s]

../images/Emo45.gif

 

[סיסטמתי]

מה שבין חשיבה לאי חשיבה...

השאלה קטנה ולטעמי מאוד חשובה. הכל תלוי בתזמון. אם יש לך זמן לבצע חשיבה ואפילו "לחשוב פעמיים", זה נפלא תעשה את זה, ברוב המקרים זה עדיף. אם אין זמן (ובדרך כלל אין זמן) לחשוב, אז צריך לתת לגוף לעשות את מה שהוא יודע (ובתקווה שהוא למד משהו). הפרדוקס הוא "שמשהו" צריך לקבל את ההחלטה - אם יש זמן לחשוב, או שאין... מכיוון שאנחנו צריכים להניח תמיד שמתקיימת האפשרות הגרועה ביותר (אין זמן), צריך לאמן את "המשהו" הזה להחליט בלי לחשוב. עושים אימון תסריטים. בונים מודל ומנסים להתנות התנהגויות שהן מתאימות למצב, מאוד מורכב ולא פשוט בכלל.

 

[רועי סוארי]

הבנתי

למה התכוונתם אבל שאלתי היא אם לפי הכללים של אומנויות הלחימה השונות צריך לברוח או עדיף להשאר ולהלחם? מה תורת הלחימה של אותה האומנות מחנכת להשאר או לברוח?

 

[floppy disk]

כל אומנות שמעודדת חשיבה, מלמדת להימנע מקרב

כפי שציין אבי נרדיה באחת ההודעות לאחרונה, וכפי שנאמר פעמים רבות, כששודדים אותך, הרבה פעמים עדיף לתת את מה שהשודד מבקש ולא להיכנס לעימות פיזי. לעולם לא תדע מה האויב מחביא על גופו (סכין, אקדח וכו'). אף אחד לא יכול להבטיח את הניצחון שלו ברחוב. אז כל עוד ניתן, עדיף לברוח ובכלל להימנע מלהגיע למצב מסוכן. כשאין ברירה, כמוצא אחרון, נלחמים.

 

[sinister dragula]

אמן!

 

[The Endless Knot]

../images/Emo31.gifאוה, למה לבגוד בעצמך? ../images/Emo31.gif

כמובן שכל אומנות לחימה צריכה ללמד שיקול דעת נבון ואחראי כמו גם יכולת נקיטת מחשבה אסטרטגית והערכת מידת האיום, אבל למה בהכרח לנקוט בגישה מתחסדת קלות של הימלטות/נסיגה בכל מחיר ?

בין היתר, לשם מה אתה משקיע מאות ואלפי שעות אימון אינטנסיביות- אם לא, בין היתר, על מנת לדעת לבלום חולירות במקרה הצורך?

אומן לחימה, לדעתי- מודע להשלכות הקרב ולטיב הנזק העשוי להגרם בו- צריך לקחת זאת בחשבון. היה ואוימת ב"רחוב" ( או שלא ב"רחוב" ) - למה לך בהכרח לסגת? בשביל להתקל באותו הטינופת לאחר מכן ולחטוף שבעתיים על פחדנותך, וחוזר חלילה? האם אתה לומד בשביל להקל ראש בחלאות, או שמא אתה לומד בשביל לאפשר להם לתקוף אחרים סביבך וחלשים ממך? לדעתי: היה ופלוני אלמוני מתגרה בך, מאיים עליך או מסכן אותך- דרוש ממנו בכל לשון של דרישה להפסיק באופן מיידי. היה ולא הפסיק- הבהר לו שהוא לא יודע עם מי יש לו עסק. היה והמשיך : השמד את האיום באופן טוטאלי וחסר רגשות ורחמים

 

[Dotan83]

מעניין.

עד לפני דקה עלו בי התנגדויות למה שכתבת (לגישה שלך בעניין זה?) אבל לפתע מצאתי בתוכי תחושה של: וואלה, יש משהו בדבריו. דמיינתי למשל מצב של אנשים שמאיימים על מישהו כל יום בכניסה לביתו, ואז דמיינתי שאם הוא 'יראה להם מה זה' - אולי זו תהיה הבחירה הכי הרמונית.

 

[sinister dragula]

עקרונית, שניכם צודקים.

אבל צריך לחשוב גם על המצב של ימינו, כשפגיעה במישהו שהיווה איום ממשי עלי, תגרור פגיעה בי, במשפחתי, או במי שקרוב אלי. אני לא רוצה מצב שבו בגלל שאני מנטרל מישהו (או משמיד אותו, כי אני יכול לשבור ידיים, רגליים, לפצוע, לפרוק, לנקוע, ושאר מפגעים) תגרור תגובה לאנשים שאני אוהב, או כלפי על ידי מישהו אחר שמקורב למקור האיום. אני מסכים איתכם, ומבין אתכם, אבל לרוב עדיף להימנע מאיום. כשאין ברירה, והבהרת שאתה לא מעוניין בעימות, ושחבל, ושלא לעניין, ולמרות הכול עדיין יש המשך סיכון ממשי לחיים שלי או לסובבים אותי, רק אז להגיב, להוציא מכלל פעולה (כן, גם להוציא את הסכין מהיד של התוקף זה מספיק לרוב), ולעזוב. אין שום צורך ללכת עד הסוף. אף טינופת לא שווה חיים בכלא על תקיפה בנסיבות מחמירות ושימוש בכוח מוגזם.

 

[crane]

אם מתגרים בך באופן מתמיד

אתה צריך להשמיד את האיום באופן טוטלי וחסר רגשות ורחמים.

 

[אוהד סמט]

או שאתה צריך לשקול את האפשרות

שאתה טיפוס מאוד מגרה. מהבחינה המקצועית: 1. האם זה מפריע לך לחיים הפרטיים? 2. האם אתה מורח על זה משחה? 3. האם זה מתפשט על חלקים שונים של הגוף?

 

[sinister dragula]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif אחחחח... הצד... כואב... הרבה צחוק..

 

[BenBaryo]

הרשיתי לך לדבר? (מה תעשה?!?) P:

 

[crane]

אתה תושמד!

 

[The Endless Knot]

מה משעשע אותך?

 

[d y s]

../images/Emo45.gif

 

[crane]

סליחה, ברח לי סימן השאלה בסוף המשפט

 

[d y s]

../images/Emo45.gif

 

[d y s]

לצערי במסגרת השונות

וריבוי השיטות יכולים להיות מורים כאלו אני נוטה להאמין שרוב המורים מחנכים לכך שלחימה בפועל זה מוצא אחרון.