שאלה פתוחה לכולם

[גיא גרימלנד]

שאלה פתוחה לכולם

מעניין אותי לשמוע מה אתם אומרים. אחר הצהריים החליט הקבינט כי צה"ל יישאר בשטחי הרשות "ככל שיידרש". המשמעות ברורה. כיבוש שטחי הרשות. בערוץ 2 דיווח הכתב המדיני (שכחתי את שמו) כי ההחלטה להשמיט את המילה כיבוש נבעה משיקולים פוליטיים. נוכח זאת. האם העיתונאים צריכים לשתף פעולה ולתת כותרות בהתאם להודעות שמפרסמת לשכת רה"מ (כפי שהיא היתה רוצה שכך יהיה)? או שמא לתת כותרת לפי הדרש ולא הפשט ולכתוב כיבוש - כי זו הכוונה האמיתית. והערת אגב, לא מדובר בשאלה פוליטית.

 

[rshamir]

צריכים לקרוא לילד בשמו

אם מדובר בכיבוש שטחי הרשות, כך צריך לדווח. הדרג המדיני יכול לקרוא לזה "נופש פעיל אתגרי לחיילי מילואים במחנה הפליטים ג´נין". עיתונאים צריכים לראות מעבר לספין שיוצא מלשכת ראש הממשלה.

 

[pilovich shahaf]

שבת שלום לכולם....../images/Emo48.gif

מצב חרום במדינה, המילחמה היא על הבית..."בית ישראל", על כולנו לתמוך בממשלה בכלל וב- צ.ה.ל בפרט, במיוחד התקשורת, יש וחובה להשאיר את כל המחלוקות בצד, עד החזרת השקט לאזור, וברגע המתאים להתחיל במשא ומתן מדיני עם כל המעורבים במזרח התיכון, אנא הפנימו זאת, חישבו על הדורות הבאים, קיבלנו מדינה מאבותינו {חלקם עדיין בחיים} בכדי שנישמור עליה לדורות הבאים....

על התקשורת בכלל והעיתונאים בפרט, לנהוג באחריות כלפי מדינת ישראל, הזהרו בנפשותיכם, בית ישראל בסכנה..."מצב חרום"

 

[סוהי]

יש דווח ויש פרשנות

על העיתונות מוטלות שתי משימות.האחת היא לדווח על עובדות כהוויתן ולצטט דברים בשם אומרם בדיוק כפי שנאמרו,ובמקביל,לתת פרשנות על פי השקפתו והבנתו של כל פרשן.לכן,אני לא מסכים עם הגדרתך ש"המשמעות ברורה".לך זה ברור כך ולזולתך,באופן אחר.זו פרשנות.בעיניין הכותרות,לא יעזור לאף אחד.הכותרת תהיה תמיד כזו שתמשוך את העין ותסקרן את הקורא ותגרום לו לרצות לקרוא.גם אם הקשר לתוכן רופף לפעמים.ולסיום,הכל פוליטי,גם שאלתך.

 

[ים ושמש]

../images/Emo45.gif

 

[ריקה ברקוביץ]

באופן כללי הגדרת נכון את המשימות

השאלות: מי שולט בתקשורת: האם הדיווח אמין? האם הוא אינו מגמתי? האם הוא משקף את דעת הרוב? או מנסה להציג כשלטת - את דעת המיעוט? הכלל, "אדם נשך כלב" תהיה כותרת מרתקת יותר מהכותרת "כלב נשך אדם" מוכר. ולא חסר לנו בארץ כותרת מרתקות, גם בלי להמציא אותם. המאבק על מכירת עיתון, או תוכנית טלויזיה להמונים, אינה מצדיקה סילוף ועיוות של עובדות ופרשנויות. דוגמה אחת מיני רבות: לא יתכן שיומיים לפני שראש הממשלה יוצא לארה"ב לשוחח עם בוש, כתבים ידווחו לנו ממקורות עלומים, מה יגיד שם שרון ומה יגיד בוש. בכוח התקשורת הדמוקרטית לרומם ולהשפיל ומשום מה נראה, שאנשי תקשורת מחפשים היום, איך להבאיש את ריחם של מנהיגינו כולם. מה הפלא שאין הרבה אנשים חכמים וישרים מתרחקים כמו מאש - מפוליטיקה.

 

[גיא גרימלנד]

לסוהי

את צודקת שלרוב יש חלוקה בין התקשורת המדווחת (עמודי החדשות, שם איננו מצפים למצוא פרשנויות אלא עובדות יבשות ומוצקות) לבין התקשורת הפובליציסטית (בדר"כ מאמרי דעות, מוספי סוף שבוע, שם אנו מראש מודעים לסוג הדעות אליהן אנו נחשפים). אני כרגע מתמקד בעמודי החדשות בלבד ולא בעמודי הפרשנות. יכול להיות שאת לא מסכימה להגדרה שלי למהו כיבוש, אבל השאלה שלי אחרת. באופן היפוטטי נגיד שמדובר בכיבוש. השאלה היא, באיזו מידה העיתונאים מחוייבים להודעות של לשכת רה"מ ולשיקולים הפוליטיים המנחים את אופי ההודעות שנשלחות לעיתונאים?

 

[ריקה ברקוביץ]

בתשובה לשאלה - אני חושבת שבשעת

מלחמה - העיתונות הישראלית הכתובה והמשודרת חייבת לתמוך עד כמה שניתן בהחלטות הממשלה שיש עליהן הסכמה. ראוי היה ללמוד מהתנהגותם של כתבים אמריקאים בזמן המלחמה באפגניסטן. התותחים ירו והמוזות שתקו. היום כשהמלחמה שם הסתיימה, הכתבים שבים כתמיד, לתקוף את מה שנראה להם טעון ביקורת.

 

[rshamir]

שכחת לציין משהו

שאותם כתבים ששתקו, היום מתחרטים באופן פומבי על כך - הם מודים שהם עשו טעות בכך שהלכו כעזים עיוורות אחרי הממשלה.

 

[ריקה ברקוביץ]

לרסמיר - איזה כתבים מתחרטים?

אני עוקבת אחר שידורי כל התחנות הגדולות בארה"ב, הכתבים כולם הביעו ומביעים הזדהות מלאה עם ארה"ב - ארצם. דבר נכון הוא, שכתבים מצטערים היום על מידע שהיה להם לפני ה- 11 בספטמבר, מידע שלא פורסם, מידע שיכול היה למנוע את האסון.

 

[rshamir]

דן ראת´ר למשל

כולם הביאו אותו כדוגמא להתייצבות התקשורת האמריקאית לצד הממשלה, אך בשבוע שעבא הוא התראיין ואמר שבכך שהם לא שאלו שאלות, לא פיקפקו בהחלטות ממשלת ארה"ב לאחר 11 בספטמבר, הם חטאו לעבודתם העיתונאית וגם הוא בדיעבד היה עושה דברים בצורה שונה.

 

[ריקה ברקוביץ]

אני הבנתי - שדן ראת´ר מדבר על

ידיעות שהגיעו לפני 11 בספטמבר. דווקא הוא היה סמל הפטריוטיות בתקופת הקרבות באפגניסטן. שכחת, שגם מערכות התקשורת באמריקה קיבלו איומים בנושא.

 

[rshamir]

הוא דיבר גם על התקופה שאחרי 11/9

 

[ריקה ברקוביץ]

לרסמיר - דיברת על כלל הכתבים

אני לא שמעתי על כך, יתכן, אך אתה טוען במאמר שפתח את השרשור, שכלל הכתבים טען כך. בעצם, אתה ואני מנסים לחשוב, האם נכון, או לא נכון מצד התקשורת, לבקר את שלטונה בעת קרב. אז בא ננסה לראות את הנושא בזכוכית מגדלת. תסכים איתי - שבשעה שמשפחה שלי או שלך, נאבקים על קיומן, למשל מנסים לחסל פושעים מסוכנים, שפוצצו לך כבר את אחד מחדרי הבית, ומאיימים במפורש שבכוונתם לחסל אותך ואת משפחתך ולהחריב את ביתך. האם נראה לך נכון - שאחד מבני המשפחה, המתנגד לאלימות בכל צורה, יפרסם בעיתונים את המידע - שלצורך ההגנה מפני האיום הנ"ל, כמה מבני המשפחה, עומדים להשתמש לצורך ההגנה על חייהם בנשק - ללא רשיון. ורק בשל צורך מצפוני, מאיר על מידע נוסף, שעלול לסייע לאותם פושעים.

 

[rshamir]

ראשית, זה רשמיר ולא רסמיר

שנית, ההשוואה לא במקום. הסיבה לכך שאנשים יוצאים נגד הממשלה היא לא בהכרח בגלל התנגדות לאלימות, אלא גם בגלל שהם מאמינים שהממשלה מובילה את המדינה לאבדון (לא שהמצב הכלכלי והבטחוני היום רחוק מזה). במשפחה, אפשר לעבור מאדם לאדם ולדבר בשקט ישר לתוך האוזן, במדינה אי אפשר לעשות דבר כזה, והאפשרויות הן או לדבר באופן פומבי או לשתוק ולראות את הכל נהרס. אבל אם את מתעקשת על האנלוגיה למשפחה שנאבקת בפושעים מסוכנים, האם לא ניתן להשוות חלק מהמתנחלים (אלה שמתעקשים להקים מאחזים לא חוקיים בלב אוכלוסיה פלשתינית, אלה שמסרבים להציב גדר מסביב לישובים או אותן האחזויות) ואנשי הימין בכלל (אלה שמסרבים להקמת גדר) לבני משפחה שפותחים את הדלת לרווחה לאותם פושעים ומזמינים אותם פנימה או הולכים לגור בתוך מאורת הפושעים בלי אמצעי הגנה, אומרים להם "נראה אתכם עושים לי משהו" ואחר כך כאשר הם נפגעים מאשימים את בני המשפחה האחרים בפגיעה שלהם?

 

[ריקה ברקוביץ]

אני משוכנעת שגם אתה יודע שהמתנחלים

אינם הסיבה... לצערינו - גם אם הם לא היו שם היו מתרחשים פיגועים והיה מי שמוצא את הסיבות לכך. עובדה. לפני "ששת הימים" לא היו התנחלויות. מה אמרו אז יהודים - כמו אורי אבנרי? רוב העם בישראל, גם אני לא זקוקי ולא צריכים את "השטחים" אך תהיה הגיוני - ותנסה להבין - שגם אצלינו יש אנשים, שברוב תסכולם על הפיגועים המתבצעי בהם, לוקחים את היוזמה לידיהם. הממשלה, שקראה בשעתו למתיישבים להתיישב ביהודה ובשומרון, חייבת לתת היום למתנחלים אלטרנטיבות מעשיות - כדי שיוכלו לחזור לגבולות 67 ולחזק אותם.